אז הינה,הגיע החג שאני הכי שונאת בעולם (אחרי יום כיפור,אם אפשר לקורא לו חג)

אני לא יודעת מה יש בחג הזה שאני כל כך שונאת.

האם זה זה שמכריחים אותי לאכול במשך שבוע ימים קרטון?האם זה חוסר העבודה והשעמום?האם זה הטיולים עם המחשפחה?

אני חושבת שאין לזה תשובה ברורה,זה פשוט הכל יחד.

ועוד מה,מה חותם את החג הדבילי הזה (שבהחלט עונה על ההגדרה-הם ניסו להרוג אותנו לא הצליחו בואו נאכל)-כן כן המימונה אותו חג עממי בקרב עדות המזרח.

זה לא שיש לי בעיה עם האוכל,הוא דווקא מאוד נחמד וטעים,יש לי בעיה עם הרעש הזה שסובב סביב היום הזה.

בכלל כל הקניית מתנות וללכת להורים/סבים/חמות/חמים ורותחים,זה יותר מידי עבודה כדי לשמור על המסורת המעצבנת הזאת.

כאילו,אני גם צריכה לבזבז זמן ולקנות מתנה,גם לקנות כרטיס ברכה,גם לחשוב על ברכה,גם לקנות בגדים לערב במיועד גם להסתפר וגם אשכרה להגיע לצפון הארץ?

זה לא מוגזם?

ואח"כ לשמוע מדודות בנות 456465 על כמה שאני נראת טוב ולמה אין לי אף אחד ושבגילי הן כבר היו נשואות עם ילדים (חע ואז אני מעבירה את האש כלפי הבת דודה שלי שהיא יותר מבוגרת ממני ויש לה חבר,וזה מתחיל הסבב מההתחלה אצלה)

אבל מה לעשות,חג זה חג ובשנה הבאה אני אמשיך לעשות מה שאני עושה בכל שנה,ולהתלונן ולאחל ששנה הבאה יהיה יותר טוב.

כאן מאיה מדווח לחדשות ערוץ קפהדה מרקר.

חג שמח.