המצפה התת-ימי

21 תגובות   יום שני, 24/9/07, 17:46

 

 

אתי

 

נולדה בקריית שמונה. ילדה יפה וחברותית מבית טוב.

טיולים בארץ. שירות צבאי מעניין.

ארה"ב, לבד. אף אחד לא מחכה לה.

בחורה צעירה לבדה באמריקה הגדולה.

פתאום. מלחמת יום-כיפור.

קריית שמונה בסכנה קיומית.

אתי רוצה לחזור כמה שיותר מהר, קשה לה עם הניתוק.

כבר אין טיסות.

עם תום המלחמה, אתי חוזרת לארץ

בקריית שמונה קשה לה להשתלב.

נוצר חלל בין חברי ילדותה שחזרו מהמלחמה (מי שחזר) לבין אתי הגיבורה, שטיילה לבדה באמריקה הגדולה.

היא מרגישה מנותקת ולא שייכת.

אחרי טיול עם חברים לאילת היא מכירה את בני ועוברת איתו לאילת.

"הנוף פה מקסים. השילוב של מדבר וים הוא פשוט מדהים", כך אמרה.

בני, אילתי, צוללן, בוגר סיירת מובחרת, איש של ים וחופש.

רועי נולד.

אתי מפסיקה לעשן.

חוזרת לעשן כשרועי בן שלוש.

מבלה איתו את כל זמנה, שומרת עליו. רועי לא הולך לגן עד גיל חמש.

אתי ובני מתגרשים.

בני הנערץ איבד מקיסמו, כנראה.

אתי שוב לבדה, בחורה גדולה באילת הקטנה.

מחפשת ומוצאת עבודה בחנות המזכרות במצפה התת-ימי.

תוך שנה היא מנהלת החנות.

היא מתחברת לריימונד, מנהל המזנון בחוף אלמוג, יחדיו הם חיים בסוג של שלווה.

רועי היה ויהיה מרכז חייה.

גדל וניהיה לילד מפונק, ילד טוב, בריא ויפה.

אתי בחורה חזקה. לוקחת דברים עמוק ללב, אבל סוגרת אותם שם.

 

 

 

מרלן

 

נולדה בטוניס.

בתור בחורה צעירה עלתה לארץ עם אמה ואחותה הגדולה.

התאהבה בסתר במורה אפריים מהאולפן בקיבוץ.

לאחר חיזורים נואשים של הבחור הצ'יליאני, נאותה לו והשניים נישאו.

מרלן אשה יפהפיה.

בעלה לא מסתדר עם המנטליות הישראלית והם עוברים לצ'ילה.

שוב: מקום חדש, שפה זרה.

בזכות אופיה החם והלבבי, היא מצליחה תוך זצן קצר להשתלב.

יובל וגיל נולדים.

הצ'יליאני נפטר מהתקף לב.

מרלן עולה שוב, עם שני ילדיה לארץ הקודש - לירושליים.

הילדים נשלחים לפנימייה.

מרלן ברמנית ראשית במלון מפואר.

לאחר ביקור באילת היא מתאהבת בעיר.

מחליטה שזה המקום בשבילה. עיר מפלט לאנשים מנותקים.

היא משתלבת בעבודה בחנות במצפה התת-ימי.

כבר אישה מבוגרת. חיה לבדה. עדיין יפה, לבבית ועדינה.

קשה לחדירה. יצרה לעצמה חיים משלה. לא קלים, אבל שלה.

אין דבר משמח יותר משני, נכדתה הקטנה.

 

 

ענת

 

עובדת בחנות במצפה התת-ימי. חצי שנה.

1996

קמה בבוקר בקושי.

לובשת את המדים של העבודה: מיני כחול כהה, חולצה לבנה עם כפתורים ומטפחת ססגונית, שאפשר לקשור בכל מיני צורות סביב הצוואר.

יורדת להסעה של העבודה.

שאר דיירי הבית: שחר, מורן ויפעת, עדיין ישנים.

בחמש חוזרת.

דבר ראשון: שני ראשים בבנג..

הגראס באילת חזק.

אולי זה מסביר עשר שנים של קהות חושים.

דרג את התוכן: