הי, היום יש לי יומולדת וחשבתי שזו הזדמנות נחמדה לכתוב פוסט חדש..

אני מאד מתרגשת מהעניין הזה של הבלוג, מקום שאני אנונימית בו, ושאני יכולה לכתוב בו בצורה אישית על מה שבא  לי ואיך שבא לי ואפילו לקבל על זה פידבקים מאחרים (וגם אם לא, זה לא כל כך משנה), נחמד, לא?

חשבתי כבר כמה ימים על מה לכתוב בבלוג, יש לי כל מיני רעיונות אבל תמיד אני חושבת, טוב, מה כבר יש לי לחדש פה? מה כבר אני יכולה לעניין בנושא הזה והזה? יש פה כל מיני בלוגים מעניינים על פוליטיקה, כלכלה וכיוצ"ב אבל אני ממש לא רואה את עצמי יושבת וכותבת על כאלו נושאים רציניים כי חוץ מזה שיש לי דיעה בנושא, זה לא משהו שממש מעסיק אותי ביום יום.

כל מה שנותר לי הוא פשוט לכתוב על עצמי ועל החיי הלא כל כך מעניינים - ותסלחו לי על כך:)

אז כפי שאמרתי, היום זהו יום הולדתי (היום זה התאריך העברי, אני נוטה להתייחס אליו יותר, למרות שתמיד אני מרוויחה ונהנית מפעמיים יומולדת) וזהו יום שמעורר בי מחשבות על מה היה לי, מה הייתי רוצה שיהיה לי, עד כמה אני מאושרת וכו' וכו' - בקיצור, כפי שבטח כבר הבנתם, מסתבכת עם עצמי..

היום היה לי ריב עם בעלי לגבי מה נעשה היום - אני די מותשת כבר מכל החגים ומה שרציתי לעשות היום זה או להוציא סרט טוב ולהימרח על הספה בסלון או להתכרבל מתחת לפוך עם ספר טוב ובן זוגי רצה להסתובב בחגיגות מימונה למיניהן - זה איזשהו ויכוח שכל הזמן חוזר על עצמו - בחופש באיזשהו שלב אני מתעייפת ובא לי להיות בבית ולו, לא יודעת איך, תמיד יש מרץ לצאת ולצאת ולצאת..אני חושבת שבגלל שהעבודה שלו כל כך משעממת (בעיני מחשבים זה די משעמם לא?) הוא כל הזמן באטרף לצאת אבל לי טוב גם בבית..מה לעשות (הייתי ככה תמיד כך שאני לא חושבת שזו זקנה (טוב, 28 זה עוד לא...)) אז היום במקום להמשיך להתווכח - פשוט התפצלנו - אני נשארתי בבית ואני כותבת בלוג, (יש!) והוא יצא להופעה עם חברים.. אה,ואל דאגה מחר אנחנו מבלים לכבוד היום הולדת..:)

כל זאת (ועוד) גרם לי להרהר בחיי - האם אני מאושרת? ונוכחתי לראות שלא ממש  - ז"א, לא הכי שאפשר. אני לא משלה את עצמי ואני יודעת שאני ממש לא היחידה שמרגישה כך ואני לא יודעת איך להתייחס לזה - האם זה מעציב או מעודד שאני לא היחידה. טוב, נאמר כבר :"צרת רבים נחמת טפשים" לא? אבל בכל אופן, אני מרגישה יותר ויותר פעמים בתקופה האחרונה שאולי לא בחרתי בנתיב הנכון בחיי? אולי הייתי צריכה משהו אחר, מישהו אחר שאיתו הייתי יותר מאושרת? מקום שבו היה לי יותר טוב?

אני לא יודעת איך זה אצל אחרים - אבל אני לא מסוגלת לדמיין שום חיים אחרים בלעדי הבן שלי, מה שכמובן מקשה קצת אבל אין מה לעשות - זה באמת הדבר העיקרי שגורם לי אושר בחיים..

יש ספר של ריצ'ארד באך "אחד" שקראתי לפני הרבה מאד שנים שמדבר על העניין הזה של בחירת נתיב בחיים והאפשרות לשנות אותו.  חשבתם פעם על איך זה יהיה אם יהיה אפשר לבחור בנתיב כלשהו מתוך ידיעה איך יהיה לחיות בנתיבים אחרים? אני חושבת שגם יותר מידי וודאות לא תעשה לנו יותר מידי טוב אבל בכל זאת - אני בטוחה שלכולם יצא לחשוב לא פעם - מה היה קורה אילו הייתי בוחר בנתיב אחר - הייתי יותר מאושר??

סה"כ טוב לי באופן כללי, גם בזוגיות אבל הרבה פעמים אני מרגישה שחסר לי משהו, אני אפילו לא יודעת איך להסביר את זה. אולי אני רואה יותר מידי סרטים וקוראת יותר מידי ספרים אז אני מחפשת משהו שלא קיים אבל אני כל הזמן חושבת על זה..גם לכם זה קורה?

ת'אמת, אני חושבת שתמיד אני ארגיש ככה, לא משנה איפה אני אהיה, כי אלו החיים - גם הדבר הכי מרגש שנעשה - אחרי זמן מה, גם הוא יראה לנו כשגרתי ונחפש שוב איזשהו ריגוש. אולי העניין הוא פשוט של מינון - מידי פעם ליזום דברים קטנים שעושים את זה ואז הפסקה קצרה (כדי שישאר מרגש..)

יש לי ספר כזה שאני רושמת בו כבר 13 שנה כל יומולדת את מה שאני מרגישה, על מה אני חושבת וחולמת והיום פשוט לא בא לי לפתוח אותו בכלל - זה אומר משהו, לא? (אוף, אין לי כח לחשוב על מה זה אומר בכלל) אולי אני פשוט אדפיס את הבלוג הזה ואדביק שם..רעיון נחמד, לא?

ולכל אלו שחושבים "מה את חופרת כל כך??" - אתם לגמרי צודקים, אני פשוט כזאת :)

יאללה ביי!