במערב אין כל חדש, בצפון דווקא יש (השביל התלוי ובית שערים)

לצפייה במסך מלא

במערב אין כל חדש, בצפון דווקא יש (השביל התלוי ובית שערים)

‎2

טיולים ותיירות

0 תגובות יום שלישי, 6/4/10, 12:13

למעלה: השביל התלוי, נחל החרמון

למטה: בית שערים, מערות המנורה

כשמארק טוויין הגיע לארץ ישראל בסוף המאה ה-19, הוא ביטא את רשמיו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים בספרו "מסע תענוגות לארץ הקודש": "אותו מורד שומם שבו דהרו חזירי מעשה הנס אל תוך הים, ובלי ספק חשבו כי מוטב להם לבלוע שדים ורוחות ואף לטבוע במים, מלהוסיף לחיות במקום כזה...טול אגם חדגוני, קודר ונטול מפרש זה, הנח בתוך טבעת גבעות צהובות וגדות נמוכות ותלולות...כל הדברים האלה אם אינם מהווים חומר מצוין לשיר שיר מרדים, הרי לא ייתכן שיר ערש בעולם".

הכל תלוי

מאז ההתנסחות וההתרשמות הלא אוהדת של טווין מאזורנו ב-1867 עברו הרבה מים בדן, בשניר ובנחל החרמון, וניתן לומר בביטחון גבוה ובמונחים כלכליים, שהטבע האצור כאן בין אבני הבזלת השרויים ללא הופכין, הם מנוע הצמיחה העיקרי ו"הטבעי" ביותר לאזור. אחד האתרים שעברו בתקופה האחרונה רענון, שינוי ועדכון, הוא שמורת הטבע נחל החרמון (הבניאס). בנחל אמנם אין כל חדש, והוא ממשיך לזרום לים כמו כל נחל טוב, כאשר את דרכו הוא מתחיל ממרגלות הר החרמון המתנשא לגובה 2,814 מטרים. רשות הטבע והגנים הכשירה במקום בשש השנים האחרונות (כולל עיכובים והפסקות עבודה) לאורך כ-80 מ', שביל תלוי ברוחב 1.20 מ', אשר ניצב על מצוקי קניון הבזלת. בימים אלו לאחר בליץ הגשמים והפשרת השלגים, הנחל שוצף וקוצף, זועף וגועש, והמראה מהגשר מתכתב עם השורה המיתית של נעמי שמר, "הושט היד וגע בם". אך מסתבר שגם תהליך בניית הגשר היה לא פחות גועש. את היוזמה להקמת הגשר ניסו מספר גופים ובהם "החברה להגנת הטבע" לעצור, משום שלדעתם מדובר בנזק בלתי הפיך לסביבה, לנחל ולקניון. לאחר פשרה בין הצדדים, נקבע כי התוואי המחודש יקוצר ויבנה מבלי לפגוע בחלקו הצר של הקניון. בסופו של דבר שביל המטיילים התלוי נחצב בסלע הבזלת, בעזרת מומחים לדבר, ללא אמצעים מכאניים ובעדינות המתבקשת. התוצאה אשר יצאה לדרך, הינה שביל תלוי אשר נפתח לקהל המבקרים בתחילת מארס ומאפשר לבאים להתהלך על שביל העשוי דק עץ, כנגד זרימת הנחל, כאשר שיאו הוא המפל בכבודו ובעצמו. לכל אורך הדרך בה צעדנו, תחושת הטבע חזקה ובועטת כמו בסרט טבע של ה-BBC בהנחיית דיוויד אטנבורו. לקסם מוסיפה הידיעה כי למעשה מדובר בחלק מהקניון, שטרם נרמס ורגל אדם בכמה עשרות השנים האחרונות לא דרכה בו. מלבד הטבע הפראי והנוף המשובב, מדובר בשביל נוח עם מרפסת תצפית בכניסה לשביל, עם זוויות המקרבות אותך למים ולצמחייה וממדרון עמוס רקפות בגוונים ורודים.

כיצד תגיעו: בצומת המצודות בקריית שמונה פנו ימינה לכביש 99. בצומת שיאון פנו ימינה (עדיין על כביש 99). בק"מ ה-12 יש לפנות ימינה, אל דרך המובילה לקיבוץ שניר. מיד תבחינו בשילוט המוביל לחניון.

המערה הסודית

גם גן לאומי בית שערים חוגג או חונך, תלוי את מי שואלים, מערת קבורה חדשה. בית שערים ידוע בעיקר כמרכז גדול של תורה, הודות לרבי יהודה הנשיא או בשמו המקוצר "רבי", שזקף לזכותו את ההישג לחתום את המשנה, בסוף המאה ה-2 ובתחילת המאה ה-3 לסה"נ. מאז נקבר "רבי" בבית שערים, הפך המקום לנדל"ן חם ורבים ביקשו להיקבר בסמיכות למנהיגם הרוחני שאף כיהן כראש הסנהדרין. מתחם המערות החדש הקרוי "מערות המנורה" (1-4), טומן בחובו שש מערות קבורה, ויש לי הרושם שאפילו אינדיאנה ג'ונס היה מתרשם מהמסתורין והאפלוליות השורה כאן. אל המערה הסודית והחסויה הנמצאת מתחת לאדמה, מובילות מדרגות תלולות אשר בסופן דלת אבן כבדה וזעירה הנעה על ציר. בתוכה מתגלה ונחשפת בעיקר חשכה קודרת ולחות כלשהי, אך בעזרת אלומת אור פנסים נראים בברור עיטורים בעלי הקשרים יהודיים, כמו: מנורת שבעת קנים ותבליט ארון הקודש. מי קבור כאן לא נדע לעולם, אבל כנראה שמדובר באזרחים בעלי ממון, אשר היו יכולים לרכוש בממונם אחוזת קבר מהודרת. על מנת להכשיר את המקום לביקורים סדירים, נדרשו כאן לעבודת שיחזור ארכיאולוגית מהותית, אשר חלשה על כ-600 משכבי קבורה. מבחינה תרבותית ניתן לומר כי היהודים שנקברו כאן, הושפעו באופן אנכרוניסטי כמובן מהגלובליזציה של אז, וזאת ניתן לראות הודות לתבליטים בצורת קונכייה וגלדיאטור יהודי אשר נמצאו ב"מערת הלוחם ומנורתו".

כיצד תגיעו: נוסעים בכביש מספר 4 עד צומת פורידיס, שם פונים ימינה (לכיוון מזרח) לכביש 70. נוסעים עד צומת יוקנעם וממשיכים על כביש 722 עד צומת השומרים. שם פונים בפנייה הראשונה שמאלה עד לגן הלאומי בית שערים. חשוב לציין כי על מנת לשמר את המקום, הביקור בו הוא בליווי מדריך בלבד ועל פי תאום מראש.

התוספת שתופסת: מה עושים בסביבה

שולמן שוקולד: אפשר להגיד על דמיטרי שולמן, שהוא ילד שוקולד והוא לא ייעלב. אחרי הכל הוא מפעיל בקיבוץ הגושרים את חנות השוקולד שלו, ומציע פרלינים, טרפלס, פונדו שוקולד וכדומה, בעבודת יד ובדמיון פורה.

מסעדת הגוש: מסעדה הטמונה בבקתת עץ על גדות נחל קורן, דבר המוסיף לה חן ואופי. במקום ניתן ליהנות מפלטת בשרים עשירה, המגיעה על מתקן לוהט ומיוחד וממבחר דגים מנחלי האזור.

הגושרים מלון בטבע: פכפוך הפלגים וציוץ הציפורים מקבל כאן משנה תוקף, במיוחד כאשר לנים בוילה הצמודה לנחל החוצה את מרחבי שטח המלון. המלון משתדל לעמוד בהבטחות הירוקות שלו ולהעניק אירוח הטובל בטבע, כיאה לסמיכותו ל"ארץ פלגי מים".

ורד הגליל: חוות הנופש הזו מצליחה לרגש אותי כל פעם מחדש, בעיקר בזכות ההיטמעות הטבעית שלה בטבע. המסעדה הכפרית ממשיכה להנפיק בשרים משובחים בסגנון אמריקאי, כאשר לצידה חווה עם בתי נופש העשויים מאבן בזלת מקומית ועץ.

דרג את התוכן: