הטראומה שחוו ציבור המתנחלים או שמא יש לכנות אותם מושיעי הארץ, חלוצים, מהפכנים. דבר אחד לא ציינו. מה עשו כל המפונים אם הציוד שנותר להם מבתיהם. כידוע רבים מן המפונים עברו לעיר הקראוונים והחווילות בניצנים. למרות שניתנו פיצויים לחלק מהם אף אחד לא לקח את הפיצוי המשמעותי ביותר שמגיע לאנשים אלו.

ברצועה חיו להם לרוב אנשים ממקום מבוסס וצברו חפצים רבים. אם זאת כיום רבים מהם חיים בחווילות קטנות מתוך אידיאולוגיה לשמור על קרבה לבית שממנו נעקרו. רבים מן המפונים היו צריכים לאכסן חלק מתכולת הבית שלהם ביחידות אחסנה של חברות איחסון דירות, בגלל גודל המקום בו הם גרים כיום שהוא קטן בהרבה יחסית מביתם בגוש קטיף.

על פניו ניכר כי הממשלה עם גודל הבטחותיה לגבי פיצויים, שכחה כמהה את הפיצוי האמיתי שמגיע לכל אותם תושבים שפונו מבתיהם. הפיצוי הכספי שנאמד בכמה אלפים אינו מכסה הרבה דברים וחלק מהדברים הללו זה גם לשלם לכל אותם אנשים שבחרו לצמצם את מקום המחייה שלהם רק מתוך כוונה לחיות קרוב לבית שלהם. תשלום הוגן עבור כל אותם תושבים שבחרו מבקום למכור את הרהיטים והחפצים היקרים שלהם. אלו בחרו בדרך של איחסון תכולת דירה, על מנת לאחסן את חפציהם שתמיד יזכירו להם את הבית.

גם ההערות ציניות וחסרות רגש לגבי מכירת הציוד או הרהיטים אינו יכול להכלל. תארו לכם רהיט או חפץ יקר שתמיד יזכיר לכם את ביתה של סבתא שלכם או חפץ שאיתו גדלתם במשך שנים. יש דברים שאין מה לעשות - לא נמדדים בכסף. אידיאילוגיה, היא אחת מהן. אבל את המעט שאפשר לעשות על מנת להקל על כל אלו שאיבדו מקומות עבודה ומעמד. צריך לפחות לעזור בדברים הקטנים. כאלו שאף אחד לא חושב ולא מחשב כמה הם עולים באמת.