כמו שכבר שמתם לב אני מנומשת כמו לא יודעת מה אי לכך ועל כן החלטתי לעשות כאן השוואה של סיפורי הנמשים שאני מכירה ישנם שני סיפורים שאני רוצה לדבר עליהם:

1.נשיקות של שמש -יעל רוזמן

2.מנומשת מקושקשת -ג'וליאן מור

שני הסיפורים מספרות על ילדות מנומשת ועל ההתמודדות שלהן עם הנמשים

הסיפור הראשון (נשיקות של שמש )מספר על דניאלה ילדה מנומשת שההורים שלה אוהבים את הנמשים שלה אבל הילדים בגן קוראים להם ג'ינג'ים וצוחקים עליה בגללם ביום אחד הנמשים של דניאלה נעלמים לה (נדבקים במגבת ) ואז היא מתגעגעת אליהם היא אומרת לפרפר מנוקד שראתה במרפסת- "כמה יפים הנמשים שלך ואני איבדתי את שלי הלוואי שיחזרו "השמש ששומעת גם היא את דבריה של דניאלה מנשקת אותה וכל נשיקה משאירה מתנה על הפנים של דניאלה- נמש ג'ינג'י קטנטן, עד שדניאלה חוזרת שוב להיות מנומשת ג'ינג'ית אבל הפעם מרצון 

הסיפור השני מספר על ילדה שכולם קוראים לה מנומשת מקושקשת בגלל הג'ינג'ים הרבים שמנקדים לה את כל הגוף תמיד לאנשים יש על מה להקניט אותה על הנמשים היא מחליטה להיפטר מהם וכשהיא לא מצליחה היא מכסה את כל הפנים שלה בכובע גרב ומסתירה בכך את הנמשים ואת עצמה אבל אז היא מורידה את הכובע ומיד החברים שלה רצים אליה והיא מבינה ש"מה זה משנה שיש לה מליון נמשים העיקר שיש לה מיליון חברים"

יש כאן שתי פתרונות להתמודדות של ילדים עם נמשים בסיפור של רוזמן בסוף דניאלה אוהבת את הנמשים וכשהם נעלמים לה היא רוצה אותם בחזרה וחושבת שהם יפים לעומת זאת בסיפור של ג'וליאן מור מנומשת מקושקשת לא אוהבת את הנמשים שלה גם בסוף ועדיין מקווה שהם יעלמו לה אבל היא מבינה שזה לא דבר שצאיך להפריע לה להמשיך לחיות כלומר יש פה בעיה קטנה אבל זה לא סוף העולם

כמנומשת בעצמי אני יכולה להגיד שהגישה של "מנומשת מקושקשת "יותר נראית לי  אי אפשר להגיד לילד קטן הנמשים שלך יפים כשהוא חושב שהם  מכוערים הוא לא יקנה את זה לעומת זאת ניתן כן להראות לו שזה לא סוף העולם ולהכניס את הבעיה לפרופורציות

אשמח מאוד לדעת מה אתם חושבים-