על תובנות ועוד...
על תובנות ועוד.
פוסטים פופולאריים
-
הבית בטשרנחובסקי 62
23/10/09 | 788 צפיות
-
למילים יש כח
11/10/09 | 530 צפיות
-
אמא של קצין
27/10/16 | 1255 צפיות
-
תסכול.
4/4/10 | 603 צפיות
-
ויהי אור
15/10/09 | 614 צפיות
-
אחיות
26/4/10 | 1036 צפיות
פוסטים אחרונים
- להתמודד עם הפחד בסיני 11/9/18
- אמא של קצין 27/10/16
- הארה פנימית 8/10/16
- אחיות 26/4/10
- קיפי 6/4/10
- תסכול. 4/4/10
קיפי
קיפי "למה אתה כל כך עצוב?" הביטה באחיה בשעה שישבו שניהם במטבח הקטן. הוא ישב על הכיסא גבו זקוף ורגליו מונפות באוויר. היא ישבה מולו רוכנת לעברו ובידה ליטפה את לחיו הרכה והמלאה. היא נהגה לסגור את דלת ההזזה וליצור להם זמן שקט בשביל שתוכל לשמוע בהנאה את סיפוריו הילדותיים. "איפה קיפי הקיפוד?" ניסתה לחקות את הקול של קיפי מהתוכנית. הוא הרים את הבובה מעל רגליו והניח אותה על השולחן. היא לקחה אותה והסתירה את פיה. "אני אתגעגע אליך" אמר קיפי, "תצלצלי הרבה נכון?" הוסיף קיפי לשאול בקול אחר "לא תשכחי נכון?" והיא ענתה "מה פתאום אשכח? ואתה קיפי אל תשכח לתת לחבר החמוד שלך כל ערב נשיקה ולהמשיך לקרוא ביחד את הסיפור שהתחלנו." קיפי נענע בראשו והבטיח שישמרו אחד על השני. וגם שאל מתי היא תחזור לבית. "עדין אינני יודעת" ענתה בקצרה והחלה לדגדג את גופו ופניו בעזרת הבובה. חיוך קל עלה על שפתיו אך נעלם לאחר רגע קל. היא נתנה לו את הבובה במתנה כאשר היה בן שנתיים ועד היום היא זוכרת את ההתלהבות שמילאה אותו בשעה שפתח את העטיפה וגילה את הבובה הקטנה עם השיער האדום העשוי חוטים, חוטים כולם מורמים ויוצרים מראה של קוצים. קיפי הייתה הבובה האהובה עליו מתוכנית הילדים בה נהג לצפות בכל יום אחרי שחזר מהגן. הוא היה מחזיק אותה צמוד אליו לופת בגופה בבטן ומתהלך איתה בבית ובלילה היה מפנה לה מקום במיטתו ובשעת האוכל, היה מושיב אותה על השולחן שהיא נשענת אל הקיר והיה מחלק את האוכל בין שניהם פעם קיפי ופעם הוא. רק בשעה שהלך לגן הסכים להניח לבובה וללכת בלעדיה. כשראתה שעדין היה עצוב תפסה אותו בשתי ידיה חיבקה אותו חזק לליבה והצמידה ללחיו הרכה והמלאה נשיקה רעשנית. "אני כל כך אוהבת אותך!" אמרה לו. הוא החזיר לה חיבוק אך חיבוקו היה פחות חזק ומתלהב מהרגיל. כיצד יכולתי שלא לרצות אח כזה שאלה את עצמה ונזכרה ביום בו הודיעה לה אימה שהיא בהריון. היא הייתה בת חמש עשרה ועזרה לאימה במטבח להכין עוגת שוקולד. אימא הייתה עם הגב אליה עסוקה עם המיקסר ומבלי להביט אליה היא הכריזה: "אני בהריון." והמשיכה לטפל בביצים שהכניסה למיקסר. הבת לא אמרה מילה ולאחר מספר שניות בהם הייתה דממה במטבח פנתה אליה שוב אימה ושאלה "אין לך מה להגיד?" היא הפסיקה לבחוש את השוקולד, הביטה החוצה מבעד לחלון שהיה במטבח ומלמלה " לא יכול להיות את כבר מבוגרת." " אני לא כל כך מבוגרת" ענתה לה האם פנתה למיקסר והפעילה אותו ברעש מרבי. המחשבה על הוריה שעושים זאת עדין, עוררה בה בחילה. " זה לא הגיוני" צעקה לאימה "אני בת חמש עשרה!" אך הרעש במטבח היה חזק והאם לא הגיבה לדבריה. היא רצתה לברוח לחדרה אותו חלקה עם שני אחיה הנוספים אך נזכרה שאחותה מארחת חברה. "איפה תשימו אותו בקושי לנו יש כאן מקום." אמרה ויצאה מהמטבח עוזבת את השוקולד ואת אימה, טרקה את הדלת ויצאה לרחוב. עכשיו כשישבה מולו לא האמינה שלא רצתה אותו. מרגע שאמה הביאה אותו לבית היא טיפלה בו כאילו היה שלה. בחופשת הקיץ הראשונה כאשר האם הייתה אמורה לחזור לעבודה, היא הציעה שבמקום שתחפש עבודה בחוץ היא תשמור עליו ואמה תשלם לה כפי יכולתה. היא הייתה מרסקת עבורו פירות וביחד היו אוכלים אותם כף היא כף הוא עד שנגמר. נהנתה לשבת איתו ולמלמל שטויות והתגאתה בו בפני כל חבריה. ההוריים הכניסו מיטת תינוק לחדרם והוא ישן עימם. כאשר התחיל ללכת לגן, הייתה עומדת בחלון בסלון ומחכה שישוב. ברגע שראתה את המכונית הייתה רצה לחצר מרימה אותו ומעלה אותו לבית, מכניסה אותו לאמבטיה, רוחצת אותו ומלבישה אותו בבגדים ריחניים. מאד התפלאה על הסבלנות וההנאה שהיו לה מהשהיה איתו. אפילו על בילוי עם חבריה וויתרה לעיתים קרובות כדי להיות לידו. היה לה תחביב לצלם תמונות בשחור לבן וכשקצת גדל הייתה יוצאת איתו ועם בובתו קיפי לטיולים ארוכים והוא היה מככב בכל תמונותיה. היא הייתה מפתחת את התמונות במחסן, אותו הפכה לחדר חושך והוא היה נהנה לשהות איתה שם ולראות את התמונות מתגלות בתוך קערת המפתח. "הנה קיפי" היה צועק וקופץ בחדר, "אבל למה יש לו שיער שחור?" היה מתפלא. "והנה אני" היה מוסיף כאשר היה מופיע על גבי הנייר. יום אחד החליט שהוא רוצה שתצלם רק אותו בלי שקיפי יהיה בתמונה והפסיק להביא אותו לטיולים . "אימא אולי צריך לעשות לו עוד אח כדי שלא יגדל לבד?" אמרה יום אחד לאימה בשעה שעזרה לה במטבח להכין עוגות. הוא ישב איתם במטבח על כיסא ילדים מיוחד והיא נתנה לו ללקק את כף השוקולד שהכינה לעוגה. אימה שלא רצתה לשמוע על עוד ילדים ענתה לה "ואיפה נשים אותו בקושי לנו יש כאן מקום?" היא ידעה שבעוד זמן קצר תתגייס, והיו לה תוכניות לעזוב את הבית אחר כך. היא שמחה שיש לו את הבובה הזו שהוא כל כך אוהב . עד לאותו יום בו ישבו יחד במטבח היא הייתה לפני נסיעה ארוכה לחול, נסיעה של אחרי צבא הוא הביט בה ועיניו הגדולות והירוקות נראו עצובות ואמר לה בקול רך ועדין "אין לי עם מי לשחק." היא בלעה את רוקה וחשה גוש בתוך גרונה ובקושי הצליחה להוציא מילה "אבל יש לך את קיפי" וניסתה לשוות לקולה נימה ילדותית שמנסה לחקות את קיפי. אך הוא הביט בה שוב בעיניו הענקיות ואמר בטון הכי מבוגר ששמעה אי פעם. "אבל קיפי הוא סתם, קיפי הוא רק בובה". היא אימצה אותו חזק לליבה והבינה שגדל. ליבה החסיר פעימה. |
תגובות אחרונות
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על להתמודד עם הפחד בסיני
-
goodyear2016
בתגובה על אמא של קצין
-
טימפי
בתגובה על הר כרכום
-
AmirKaplan0
בתגובה על טיול חלומי - צפון ברזיל
-
tal_riv
בתגובה על נחל ורדית
-
טימפי
בתגובה על עין אום צלאח ביום חורפי
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מרגש ומקסים
משה
ריגשת אותי עם התגובה הלבבית שלך.
את מוזמנת תמיד.
ענת.
למרות שאמרת שעכשיו זה מושלם,
הייתי חייבת להידחף...
אין לי מושג איך פיספסתי את הפוסט הזה,
אבל פיספסתי.
וזה פיספוס רציני,
ריגשת אותי מאוד, כתבת יפה ומהלב.
רון היקר.
תודה רבה על התגובה והעידוד.
עכשיו זה מושלם.
ענת.
ענתאביאל יקרה,
כתבת סיפור מרגש ביותר בעל אופי אוטוביוגרפי, אם אינני טועה.
גם לי אח צעיר, שאומנם מעולם לא ניפרדנו, באופן שנחרט בזיכרוני, אבל עדיין אני מניח שמהרבה בחינות הוא הרגיש שננטש ושנישאר לבדו, בעצם גם היום הוא היחיד מבין האחים שחי בארץ.
הסיפור זורם היטב ושזור יפה העלילה עם המחשבות והזכרונות. מרגש ומעורר הזדהות. הוא קצת מרגיש כחלק מסיפור או אולי לא ממש גמור וסגור כאילו הפתיחה והסיום לא ממש נפגשים וסוגרים מעגל.
סגנון הכתיבה צלול ושקוף כמו מים ומאד מהנה,
המשיכי לכתוב,
שלך
תו רון.
המון המון תודה.
ענת.
סיפור מקסים
:)
תודה רבה לך.
ענת
מקסים.
*ונפלא.
סיפור יפה. איזה יחסים יפים בין אחות לאח.
נעמי יקרה.
תודה רבה לך על הפרגון .
ענת.
ע נ ת קבלי * על כתיבה נהדרת
תודה רבה.
ענת.
ואוו כתבת מרגש ומקסים...
תודה.
אתה באמת חמוד.
תודה רבה.
ונשתמע בהמשך.
ענת.
מתנצל שלא הגבתי.
אך תמיד מגיב בסוף.
משב רוח מרענן..
תו רון היקר.
תודה על הכוכב שנתת .
אני עדין מצפה לתגובתך.
ענת.
נפלאות הם דרכי החיים.
ואולי בקשתו תתגשם.
בטוח שהאחיינים (אם יש, או כשיהיו) יכולים להוות תחליף טוב לאח.
תודה על תגובתך.
ענת
אהבה שהלכה והעצימה ברבות השנים.
תודה רבה.
ענת
הי.
תודה על הצעתך הנדיבה.
אולי בהמשך אשתמש בשירותך.
ענת.
הי רויטל.
כייף היה לקרוא את התגובה הזו השכם בבוקר.
יום נפלא.
ענת.
תודה לאה על התגובה ועל הכוכב.
ענת.
תודה רבה.
מעודד מאד.
ענת.
הוא גדל והוא שמח.
והכי שמחים הם האחיינים שיש להם דוד כה צעיר.
ענת
מקסים.
נהניתי לקרוא.
ביני לבין אחי הקטן מפרידות 23 שנים,
בפסח האחרון הוא ביקש מאליהו הנביא אח קטן...
סיפור מקסים
על אהבת אחים
למרות הפרש הגילאים
הקרבה בניהם - פלאים
שלום ענת,
זה שקראתי את הסיפור עד סופו למרות שחוסר תשומת הלב לדיוק בשפה ובסימני הפיסוק בולטת מאד, מעיד כי הוא כתוב היישר מן הלב, מעניין ומרגש.
האם את עוברת מילה אחר מילה ומשפט אחר משפט, בודקת כמיטב יכולתך היכן התרשלת ומתקנת? האם את מרגישה נוח לפרסם סיפור בו פעם אחר פעם חסר סימן שאלה בסופי משפטי השאלה?
ברשותך, שלוש דוגמאות: אחרי' 'במטבח הקטן ' צריכה להיות נקודה.
במשפט' אחרי השלחן, והיא לקחה' הפסיק מיותר
במשפט ' מה פתאום אשכח' חסר סימן שאלה
ודוגמא קצת אחרת: בכמה מקומות את משתמשת במילה 'לבית' כאשר מתאים יותר הביתה. יש גם מקום או שניים בו המילה פשוט מיותרת, כי ניתן להבין מן המשפט שמדובר בבית.
לעניות דעתי, חוסר ההקפדה הזה פוגם משמעותית באיכות הסיפור ופשוט חבל.
הייתי שמח להעתיק את כל הסיפור ולתקן בגוף הטקסט, אבל פשוט איני יודע איך לעשות זאת. לא מופיע אצלי הריבוע שעליו לוחצים לצורך העתקה, אלא רק זה של הדיווח על תוכן פוגעני.
קבלי ברוח טובה.
ענת יקרה
איזה סיפור מקסים ומרגש
לילה טוב
איזה סיפור מרגש על אח ואחות. גתוב נפלא
תודה לך ו*
לאה
כשיש הבדל גילאים אין לקטן עם מי לשחק, הוא גדל כמו ילד יחיד. אבל כשיגדל ישמח באחותו מאד מאד