מה בין החדר השמאלי לימני של הלב...
פוסטים פופולאריים
-
אזהרה: לעיניים בעלי לב חזק. ללא כותרת.
23/2/09 | 860 צפיות
-
******************************************** (פרחים)
4/5/10 | 714 צפיות
-
הכל בנו ובנו הכל, דרושה סבלנות, לא תמיד זהו הרגע הראוי לרצון, אבל תמיד זהו הרגע הראוי לעשייה העכשוית הנוכחית. זוהר גולדפרב
21/6/09 | 687 צפיות
-
אַהֲבַתְ אוֹתִי. זוהר גולדפרב
6/2/10 | 596 צפיות
-
נקודות בדולח. זוהר גולדפרב
10/10/09 | 1162 צפיות
-
חורצת גורלות. זוהר גולדפרב
4/9/09 | 1047 צפיות
פוסטים אחרונים
- מתוך ספרי: שנתו העמוקה של דוב הקוטב 22/8/13
- שיגעון 28/7/13
- מעברים 14/5/13
- ארעיות שבמקרה 12/5/13
- זה מה שזה 28/4/13
- הגיג 26/4/13
0
מחשבות מחשבותיי
חורצים את גורלי שלי על דרך, שביל חיי המֵנוּוָט מהגורל שבשמיים על אדמת קודש על עזבון אבי על מצוּלוֹת כּאֵבִי על פְתלתוּלֵי אימרות שווא את לי בּת? את לי בּייתי? את לי עזר כּנגדי?
מה תספר גבעת וונוס? לאן יפנו דָּגָי? ומכשפה אחת אמרה, אלמד הרבה. מה לה ולי ולו..?
"האלוהים גדול!" אמרו "גדול, גדול!" אמרתי "רק לאיבוד הלך לי, כבר מאתמול יושבת על מרפסת ממתינה סורגת משמעות מכל עלעל שרק נופל מכל איוושה וצל"
.אני בממתינה כרגע .
את טבורי אנסה להניח על מרכז עולמי. כירושלים הקדושה. אולי יעלו אֵלָי לרגל ואפתח שעריי ואתקדש.. אם לא.. אז אולי.. אצליח לפחות להרדם לישון בשקט את מלוא הלילה. ולא יצוּדוּ אישונָיי מראות של בֵּצע חוֹרבוֹת תחלוּאֵי ליבי המזָמר את דמעותיי. כּמה יש שם? לא ידעתי. די! |
תגובות אחרונות
-
יהודית מליק שירן
בתגובה על מתוך ספרי: שנתו העמוקה של דוב הקוטב
-
P65
בתגובה על *
-
חולמתחסר
בתגובה על שיגעון
-
perach1
בתגובה על ארעיות שבמקרה
-
~Dori~
בתגובה על זה מה שזה
-
אסתר רבקה
בתגובה על הגיג
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מרגש, שנחשב עלי כה הרבה (כך נראה לי)
מענינות זוויות החשיבה
תודה רבה, רבה על תשומת הלב והנתינה המילולית המחשבתית.
נָדְנֵד,
אבל בתוך תוכי יש ידיעה פנימית שהכל זורם נכון,
פשוט לא תמיד קל,
ואז ממש מתחשק, כמו ילדה קטנה לומר:
"שברו את הכלים ולא משחקים"
(:
תודה, מיקית.
תודה!
אופס תיקון
"איבוד" זו ארץ נהדרת
סרוגת משמעויות.
תודה לך,
ודרך צלחה.
זוהר יקירה,
חשבון נפש, מיסטיקה, התחבטות, התלבטות,
בין תקווה לייאוש לתקווה.
אחד הטובים שלך. תודה.
"איבוד" זו ארץ נהדרת
סורגת משמעותיות.
תודה לך,
ודרך צלחה.
וואוהו,
תודה ..
זוהר אני חייב לצעוק קבל עם ועדה:אני א ו ה ב א ו ת ך !
הכל צפוי הרשות נתונה.
אהבה לך, אישה.
הגיגים,
תודה אשרורוני
המחשבות שבתוך תוכך
נעות על פני חיים שלמים
והקווים כמו מצויירים ונכתבו מראש.
ראיתי התבוננות נפש עצומה
תוך תהיה וכאב.
נגזר וזהו?
מאת אלוהים? המכשפה אמרה או כתוב על כף היד?
את טבורי אנסה להניח
על מרכז עולמי.
כירושלים הקדושה.
זאת כבר יוזמה, זו כבר לא השלמה...ובכל זאת יש המון לעשות
בידנו...לא?
בידנו ילדינו...בידנו ראשנו, מחשבתנו, ריגשותינו, חלומות אותם אנו טווים...
ויש לי עוד מה לומר...
מתוקה
כישורי לכתוב ביקורת שירה מוגבלים משהו.
אני יכול לחוות את תחושותיי ממה שהשיר משדר אלי
ולבקר אם הוא נראה לי מהונדס, או מלאכותי, או נוטף דבש בצורה מוגזמת
אני יכול להביע דיעה חיובית אם הוא משדר לי טבעיות, אמינות, מקצועיות
ואני יכול להודות שנע בי, ריגש אותי וכולי.
את יודעת שאני לא מהסס לכתוב את דעתי אם סתם מחברים להם יחדיו מילים גבוהות שלפעמים רק הכותב יודע את המשמעות שלהן.
השיר הזה - אין לי ביקורת עליו (למעט הרווח החסר בשורה מסוימת בין שתי מילים, אבל אני חושב שזה בכוונה כדי לשדר דחיסות, בהילות)
זהו שיר לא פשוט, עם מבנה לא אחיד, לא משהו שקל לזרום איתו או בו.
אבל הוא משדר אותנטיות ואפשר לקרוא בו ובין שורותיו המון.
הוא לא פשטני ומאפשר לקורא לבחור להיכן הוא מוביל אותו.
כרגיל, יכולות הכתיבה שלך באים לביטוי בשילובים, בצרופי המילים היוצרים ביטויים שבצורתם זו אינם שכיחים.
אגב, גם כשקראתי את ביאליק, לא תמיד ההתיחסות היא להיבט האומנותי. לא ניתחתי דימויים או חריזה או הטעמה,
לפעמים מותר להתייחס למה קולטים מהשיר. זה לא אומר שזה משהו אישי שעובר על ביאליק, או שזה מקור היצירה שלו.
זו חווית הקורא בלבד, וסביר שהיא מושפעת מקורות חייו של הקורא עצמו יותר מאשר חיי היוצר.
אל תקחי לי את העונג לקלוט את חופש היצירה שלך על פי בחירה חופשית של מוחי.
אלה הם דברים.
תסתכל על זה מההבט האומנותי.
זהו שיר.
זעקת הלב
אני מקווה שהצלחתי לזהות את הסימנים לכך שלא זעקת ויתור ויאוש יש כאן
אלא זעקה של ריכוז אנרגיה למען נצחון וחתירה אל התקוה ועתיד זוהר.
(כמו צעקת הריכוז בזמן מכת קרטה לשבירת ערמת בלוקים)
תודה, רוני, על המון מילים מעניינות, ניתוח מרתק
אני רואה המון מחאה ומורת רוח בין השורות, שבילי חייך כמו נגזרו על ידי הגורל ואפילו כתובת לערעור אין, והשיר כמו פגישה עם הזמן, משאיר ספקות נעלמים ואינו פועל לטובת הכותב, ההפך, הוא מכניע אותו ומסלק אותו למעמקי המצולות של חוסר האונים, כך התרשמתי, הרי מדובר על שיר ואפשר להביאו למחוזות נעלמים רבים, הזמן נראה כמו חרט את כל הגורלות והותיר את קורבנו מעורער, הזמן מחליף צורתו של אדם , חורש נופים על מצחו, ובשיר אישה דאוגה ודקה ,מחליקה את מצחה על עדני חלונות ושואלת ומתחננת ואפילו אלוהים לא משיב לה.
שיר מרשים בהחלט
רוני