כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ספרים חדשים

    ארכיון

    שבירת הלוחות

    2 תגובות   יום רביעי, 7/4/10, 04:57


     על מה היהודים צריכים להתפלל לאחר השואה?

    מדוע אין להבין את השואה כעונש?

    מה בין ההתגלות האל בסיני להיעדרו באושוויץ? 

    ספר חדש מאת חתן פרס ישראל לתלמוד

    פרופ' דוד (וייס) הלבני

    שבירת הלוחות – תיאולוגיה יהודית לאחר השואה

    תרגום: דוד ענקי

    הקדמה: הסופר חיים באר

    אחרית דבר מורחבת על שיטתו של הלבני: פרופ' פיטר אוקס

    הוצאת טובי

    *****

    (160 עמודים, 69 ₪) 

    "שני אירועים תיאולוגיים מרכזיים התרחשו בהיסטוריה היהודית. ה"התגלות" בסיני וההתגלות באושוויץ. באירוע הראשון התגלתה נוכחות האל, באירוע השני התגלתה היעדרותו של האל".

    כך פותח פרופ' דוד הלבני את ספרו התיאולוגי המבקש להתמודד עם הבלתי נתפס, עם השואה. לאחר שנים של מחקר תלמודי והישגים אקדמיים יוצאי דופן, חוזר הלבני לתקופה הקשה בחייו ומבקש להציב תפיסה תיאולוגית שתיתן משמעות קוסמית לאֵימֵי השואה, משמעות שאינה מסירה את האחריות מן האדם ואינה עושה שימוש בטרמינולוגיה של שכר ועונש, שממנה הוא סולד. 

    הספר 'שבירת הלוחות' הוא ניסיון תיאולוגי של אדם שהקדיש את חייו ללימוד התורה, לשזור את הביוגרפיה האישית שלו, את עבודתו הלמדנית והאקדמית ואת עולם התפילה שלו להסתכלות כוללת על יחסי אלוהים והעולם, קִרבה מול ריחוק, חירותו של הכוח האנושי מול כוחו הכול-יכול של האל.  

    קטעים נבחרים מתוך ההקדמה לספר; מאת חיים באר 

    כשם שעמלק המקראי לא היה רק אויבם ההיסטורי המסוכן ביותר של בני ישראל אלא היה בראש ובראשונה אויבו הקוסמי של אלוהי ישראל כפי שמלמדנו רש"י בפירושו לפסוק "כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור", ש"נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שיימחה שמו של עמלק כולו", כך הציוויליזציה הנאצית ביקשה לא רק לכלות את העם היהודי כולו אלא גם איימה על ההגמוניה של אלוהי היהודים בקרב בניו.
     

    מעולם לא הוטחו קטרוגים קשים כל כך כלפי שמיא ולא הופנו כלפי היושב במרומים כל כך הרבה דברי כעס וטינה כבימים שהמכונה הנאצית עבדה במלוא עוצמתה, ולאחר כן משהחלו להתגלות ממדי החורבן וההרס. חורבן בית ישראל בין השנים תרצ"ג-תש"ה היה כל כך טוטלי שהתאולוגיה היהודית התקשתה להתמודד עִמו.


    לא פעם שאלתי את עצמי מה חשו בימים ההם אותם תלמידי חכמים צעירים – הני צורבא דרבנן – שהתקינו עצמם לחיים רצופים של לימוד, בשעה שקטסטרופה היסטורית יורדת לפתע פתאום על ראשיהם ועל העולם, קטסטרופה שלו זו בלבד שעוקרת אותם מארצם וממשפחתם ומבית מדרשם ושמה לאל את כל תוכניותיהם העתידיות, אלא גם מאיימת לרסק את מכלול אמונותיהם ודעותיהם שהיוו עד אז הדבק שליכד את כל רכיבי נפשם והעניקו לייעודם את המשמעות האחת.

     

    ספר צנום זה, אחד המסמכים המסעירים שנכתבו על "חיים של לימוד בצל המוות", כשם כותרת-המשנה שלו, הוא סיפורו של אחד מ"בני ציון היקרים המסולאים בפז" שקטסטרופה היסטורית ריסקה באחת את תוכניותיו להקדיש את חייו ללימוד. נער כבן שש-עשרה או שמא שבע-עשרה היה דוד וייס בשעה ששכֵנם בעיר ההונגרית סיגט הקיש על חלון ביתם ב-19 במרץ 1944, ובישר להם שהגרמנים כבשו את הונגריה.


    "סגרתי את הגמרא, את מסכת התלמוד שאותה למדתי," כותב דוד הלבני באיפוק שאינו מצליח להסתיר את עוצמת הרגשות, "ולא פתחתי שוב את הספר עד סוף 1945". קורא קשוב יכול להתרשם בנקל כי בנער הסיגטי התקיימו במלוא משמעותם דברי בעל תהילים "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי". במצוקתו הקיומית עד אז – אב שנטש אותו, את אמו ואת אחיותיו; דלות וחולי – דבק הילד בסבו הלמדן, הרב שעיה וייס, שנעשה לו תחליף לאב שנעלם, והתורה הייתה לחישוק המחשק אותם יחדיו. "סבא מצא בי את עצמו לחלוטין. ניתן לומר כי הגשים את עצמו באמצעות ידיעותי ולימודי", הוא כותב במקום אחד, ובמקום אחר הוא חוזר וכותב, "דרכי חי סבא את חייו מחדש". כך הם מהלכים דבוקים זה בזה כשיריעות ספר התורה כרוכים סביבם ומקיימים עצמם במשותף בעולם מאיים ורוחש רע עד לסלקציה באושוויץ, כשיוזף מנגלה תפס בצעיפו של הזקן בן השמונים ודחף אותו ימינה אל מותו, ואילו בנער הצליף בשוט ודחפו שמאלה. 

    הספר האמיץ והחכם הזה, המוגש לקורא העברי, לבד מכך שהוא מעניק לפרופ' רבי דוד הלבני, תלמיד חכם עצום ומלומד דגול, ממד נוסף שלא הכרנוהו עד כה, הוא גם מותח באופן בהיר, פשוט וחד את מסלולה הפתלתול ורב-התהיות של התיאולוגיה בין שתי תחנות – בין סיני לאושוויץ, בין מרומי ההוויה לתהומות הקיום, בין הפסגה הנושקת לשמים לבורות המוות הנוגעים בתהום רבה, בין המלאות שאין להכילה לריק ולאיִן שאין משלם בתבל. בכך הוא מעניק לנו נקודת אחיזה אמיתית שייאוש אין-סופי ותקווה זהירה אך ודאית משמשים בה יחד.

    לפי הספרי, הפסוק משבח את משה על העוז שהיה לו לשבור את הלוחות. רש"י (על הפסוק, שם) שמביא את הספרי, ראה בדברים את שבחו של משה, "והסכימה דעת הקב"ה לדעתו", ואף הסמיך אליהם את דברי ריש לקיש בבבלי (שבת פז, ע"א): "שנאמר (שמ' ל"ד, ב) 'אשר שברת' יישר כחך ששברת". ואני מצאתי גם בבחירת השם לספר העוסק ב"היתגלות" היעדרותו של האל בתקופת השואה, הקבלה לאומץ שבירת הלוחות.   (צ.א.)

     

    פרופסור דוד הלבני ניצול שואה  בעצמו, שולל את התפיסה של השואה כעונש על חטאי העם היהודי ושואל "האם יש לתלות את השואה בחטא? ועונה על כך בדיון מעמיק באמצעות ציטוטים נבחרים מהמקרא: "ואף גם-זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געליתם לכלותם להפר בריתי (ויקרא כו, מד) פרק א' עמ' 19.  ממשך הלבני  במבט הקבלי, ומציע לבנות תיאולוגיה המתבססת על הרעיון הקבלי הלורייאני, המלמד אותנו "שלפני יצירת האדם, אלוהים צמצם כביכול את נוכחותו ו"כיווץ" את עצמו כדי לאפשר את עצמאותה של הבריאה והאדם." , עמ' 34.  בהמשך ניתן למצוא דינוים מרתקים על התפילה בשואה, השתכחות התורה ועוד.   

    פרופ' דוד (וייס) הלבני, יליד תרפ"ח (1927), הוא חוקר תלמוד בעל שם. בנערותו נשלח לעבודות כפייה במחנות אושוויץ, גרוס-רוזן ומטהאוזן והוא היחיד מבני משפחתו ששרד. הלבני היגר לארצות-הברית, שם שימש בתפקידי הוראה שונים בבית-המדרש לרבנים במחלקה לדתות באוניברסיטת קולומביה, והנהיג את קהילת 'אורח אליעזר' שבצפון-מערב מנהטן. בשנת 2005 עלה לארץ ומאז הוא מלמד בחוג לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 2008 זכה בפרס ישראל לתלמוד.  מחקרו המונומנטלי על התלמוד, 'מקורות ומסורות', החל לראות אור בשנת 1968 ונמצא בעיצומו.

    ספרו האוטוביוגרפי, 'עלה לא נידף – חיים של לימוד בצל המוות', ראה אור בישראל בשנת 1999, זכה להצלחה והרטיט לבבות רבים. 

    מתוך הביקורות וההערכות

    -          "דוד הלבני מוכר כאחד מגדולי המומחים בדורנו לתלמוד" (אלי ויזל)

    -          "המחקר המדעי של הפשט והתיאולוגיה, הינם בעבור הלבני ממדים משלימים של לימוד התלמוד. את האנרגיה העצומה המושקעת במאמציו הבנתי כסימן לתשוקתו התיאולוגית: לתקן את הטקסטים כאמצעי לסייע בפתיחה מחודשת של ערוץ להבנת רצון האל על ידי ישראל" (פיטר אוקס, מתוך "אחרית דבר")

    -          "בעיון מעמיק זה מצביע דוד הלבני על הדרך שבה ניתן לגשר על התהום שנפערה בין ההתגלות האלוהית בסיני לבין 'ההיעדר האלוהי' באושוויץ" (ג'ודית ר' בסקין, אוניברסיטת אורגון)

    -          "במרכז הגותו של פרופ' הלבני עומדת ההתנגשות בין מחויבות מחקרית לבין מחויבות הלכתית ואמונית. קשה לחשוב על חוקר, רב או הוגה אחר בדור האחרון שמייצג בצורה כל כך מובהקת את המחויבות הכפולה הזאת" (ד"ר ארי אקרמן) 

    ועדת פרס ישראל, בראשות פרופ' דניאל שפרבר, תיארה את חשיבות מחקריו:

    "הוא מגדולי חוקרי התלמוד בדורנו. הוא ממזג באישיותו, בלימודו, ובמחקרו את למדנות בית המדרש הישן עם שיטות המחקר המודרניות במדעי היהדות ... פרופ' הלבני סלל דרך חדשה בחקר התלמוד הבבלי ומחקריו בעשרות השנים האחרונות מסמנים תפנית חשובה, ואפילו דרמטית בתחום זה, בעיקר בזכות פירושו המדעי לתלמוד הבבלי 'מקורות ומסורות' ... פרופ' הלבני העמיד תלמידים הרבה, ומחקריו, ספריו ומאמריו הקנו לו מוניטין בינלאומיים יוצאים מן הכלל".   

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/4/10 21:34:


      תודה יקירה,

       

      יש לי עוד חמישה ספרים בהוצאת יד ושם, ספרים מצויינים, אחד מרגש יותר מהשני וכולם כאחד, תיעוד היסטורי כואב ומרגש.

      אפרסם בשבועות הקרובים.

       

      תודה.

        7/4/10 07:45:


      קסנדרה בוקר טוב

       

      תודה על ההמלצה לספר שאני בטוחה שרבים יקראו

      הוא נוגע באושיה כואבת כל כך היכן היה אלוהים בשואה?

      אני תמיד חשתי שאת הרוע הנורא הזה לא ברא אלוהים

      הכל צפוי והרשות נתונה

      הרוע הוא בחירה של האדם .

       

      היום אקנה את הספר.

      שיהיה יום חמים ונעים .

       

      פרופיל

      קסנדרה*
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימת קריאה

      • שירי אהב"ה וזה"ב - הסונטות של לאה גולדברג
      • יומני לאה גולדברג
      • על משכבם בלילות - יהודית רותם
      • תמונות מחיי הכפר - עמוס עוז
      • ברכּוּת של קטיפה - יהודית בר-אל