איזה גודש של מצוקה בשיר שלך

שבוע טוב

אני

"וגוף חלש המכיל נפש חלשה ולב חלש נופל כנוצה על השברים המחודדים

שכמו מחכים לבואו, להינעץ בבשרו,

לנשום איתו נשימות אחרונות של אוויר.

והן ננעצות, מנשקות ונושכות את הגוף

עד הנשימה האחרונה".

----------------------------- 

כמה רגש מושכל השרית על הכתוב, חיברת בין גוף לנפש, תיארת את הקשר ביניהם ואת ההשפעה הפרדוכסלית המומחשת בתהליך של שבירה והתפרקות המערכות.

זה בדיוק הזמן להרים את הראש ולהבין שזהו חלק מתהליך צמיחה חדש שבא לעולם הפנימי של האדם, כמו אותו זרע שזורעים באדמה ובדרך לנביטה ולצמיחת חיים חדשים הוא מרקיב עמוק בתוככי האדמה.

יופי של כתיבה.  

את מתארת סיטואציה כואבת לנפש בכתיבה נוגעת..