אני חרמנית כוס אמק. לא מסתירה לא משחקת אותה ולא משקרת. ח-ר-מ-נ-י-ת. צריכה סקס. צריכה נשיקה. צריכה חיבוק. צריכה מגע. לא רוצה. צריכה. ממש מרגישה את זה פיזית.

אז נכון, החלטתי שאני מפסיקה לעשות קטעים סתם.

נכון, החלטתי שאין יותר סטוצים.

נכון, אמרתי שאין יותר התפשרויות.

נכון, אסרתי על עצמי לעשות דברים של הנאה רגעית שיגרמו לי אחר כך להרגיש חרא.

נכון, הכרזתי קבל עם ות'ה מרקר שאני מחפשת אהבה ושאני לא רוצה לגעת במישהו עד שהלב שלו תלוי לי על הקיר עם מסגרת.

נכון, בכיתי באוזני חברותיי יום וליל למה תמיד גברים לא לוקחים אותי ברצינות ותמיד רוצים רק סקס.

נכון נכון נכון נכון.

וכל זה עדיין לא השתנה.

אני עדיין רוצה אהבה וזוגיות ומערכת יחסים.

אבל מה לעשות שאין לי כרגע ואני חרמנית? 

מה לעשות- פשוט חרמנית. לא היה לי סקס טוב כבר איזה חצי שנה (או סקס בכלל חוץ מתקלת הידיד שגמר יותר מהר מהזמן שלקח לכם לקרוא את הסוגריים האלה) וגם לפני החצי שנה הזאת, המצב לא היה מזהיר.

אז היום אני יוצאת עם חברות לשתות ולרקוד פה בבאר שבע, ואני אומרת מעכשיו, שייתכן מאוד שהיום אני שוברת את הבצורת הזאת. ואני אגיד יותר מזה- אני אפילו קצת אחפש לשבור אותה. ושכולם יתפוצצו. 

כבר עדיף ליפול על איזה חתיך רנדומלי מאשר אחר כך ליפול על איזה ידיד ולעשות עוד בלאגן.

ובנימה אופטימית זו... אני הולכת להתארגן

ערב טוב לכולם! 

 נ.ב

גברים- לפני שאתם רצים אליי ומבקשים להציע לי את עזרתכם הנאמנה- הפוסט הזה נכתב כדי להביע מחשבות, מצברוח רגעי, ואף להצחיק.  נא לא לפנות אליי עם הצעות בעקבותיו :)

נשים- לפני שאתן רצות אליי עם ביקורת- כולנו או לפחות רובנו כאלה מדי פעם, רק שרובנו לא אומרות...