אני מעריצה את הילדה הזאת. אני יודעת שאני אמא שלה, אבל בחיי הילדה הזאת מדהימה. בחיים שלי לא נתקלתי בבן אדם כל כך חיובי, היא פשוט מדהימה.

אני אפילו לא יודעת איפה להתחיל, אז אני אתחיל מההתחלה, מהבוקר.

נשבעת לכם שהיא עשתה את זה כדי להרים את המורל בבית ואולי כדי להגיד "הורים תרגעו, אני אהיה בסדר" אבל היא התיישבה הבוקר! התיישבה! לגמרי לבד, מהבטן, דרך שפגט לאחור, הופ, ישיבה! היא כל כך התלהבה ואנחנו כל כך התלהבנו ועשינו את זה שוב ושוב כמה פעמים ובכל פעם התלהבנו מחדש. בטח השכנים חשבו שזכינו בלוטו. הילדה מתיישבת!

אז כמו בתוכנית המקורית שלה, רמות המתח בבית צנחו לאפס, עשו סלטה באוויר והפכו לשמחה והתרגשות. אח"כ הלכה לישון כמו שעון והתעוררה בדיוק לשעה שבה תיכננו לצאת מהבית, לא קיטרה ולא בכתה שהיא רעבה או צמאה, צלחנו את הנסיעה ואת ההמתנה בלי תלונות ואפילו עם חיוכים. עוד הקלה.

ההרדמה הייתה אחת ושתיים, חצי שעה בחדר המתנה (מודה, קצת בכיתי, בכל זאת הייתי בלחץ..) והילדה יוצאת ומתעוררת. החלק הכי קשה היה ההתעוררות, זה לקח בערך שעה של רעידות ובכי וקצת לחץ מצידה עד שהטשטוש חלף והילדה חזרה לחייך. נשמה, כבר אמרתי? חייכה לכל הממתינים ואפילו עשתה סולחה עם הרופאה המרדימה, שזו לא תלך הביתה בתחושה רעה, אתם יודעים.

אז זהו, חזרנו הביתה, עניינים כרגיל מבחינת הפשוש, no hard feelings ואפילו התיישבה עוד פעמיים ככה להמתיק את סוף היום.

בסוף החלטנו לא לחכות שבוע לתוצאות וקבענו למחר בערב פגישה עם נוירוכירורג שקיבלנו עליו המלצה. אני לא אעמוד בשבוע שלם של חששות, עדיף לגמור עם זה ודי. מה גם שאני אשמח אם תותח אמיתי יעבור על התוצאות, ככה כשהוא יגיד שהכל בסדר, אני ממש אאמין.

אז תודה שהחזקתם אצבעות, נראה לי שיש לכם כוחות של ממש..

תמשיכו להחזיק גם למחר..

נשיקות!!