אני כותב על כך היום לאחר שהתפרסמה פרשת "הולילנד". הניגוד זועק לשמים. מצד אחד כרישי נדל"ן, בעלי אמצעים אין סופיים, המעסיקים מתווכים, היודעים למי יש לשלם את המיליונים בכדי להעביר פרויקטים איומים, ושכל תכליתם להעשיר את כל המעורבים. ממולם ניצבים כמה משוגעים לדבר, המקבלים משכורות "רגילות" במקרה הטוב, בחדרים קטנים בדרום תל אביב, ושכל מה שמניע אותם היא הרצון שלנו, ולכל צאצאינו, יהיו פה מרחבים פתוחים וירוקים לאורך שנים.
את הראשונים תראו בכל אירוע חברתי והתעשרותם תינשא בפי כל. את אנשי "החברה" כמו נעמי צור, רענן בורל, ניר פפאי, טל קלם ואחרים לא תמצאו באותם מקומות. הם האנשים הנעלמים שמנסים לעצור פרויקטים מגעילים כמו "הולילנד". הם אלו שמנסים לשמור על קיומו של "פארק שרון". הם לא סלבס כי הם לא ב"כוכב נולד" ולא התעשרו על חשבון איכות החיים שלנו. לכן הם "לא משלנו".
נדמה לי שביום כזה צריך לבקש סליחה מ"החברה להגנת הטבע" משאר האירגונים "הירוקים" ולעשות את המעשה היחיד הנדרש – לחזק אותם על ידי הצטרפות, על ידי תרומות, על ידי מניעת השינויים הנוראיים בחוקי התכנון וכן הלאה.
אחרת, כל הארץ תהיה "הולילנד" |