0

חזרתי - על אמי בשואה.

8 תגובות   יום חמישי, 8/4/10, 12:05

משום מה החלטתי גם אני להצטרף לזרם הפוסטים לכבוד יום השואה ולהביא את הסיפור של אמא שלי כפי שכתבתי אותו לפני כמה שנים.


במשך תקופה ארוכה נהגה בת הדודה של אמא שלי להניח אצלנו את מורגיט אמה הזקנה ולבלות את בוקרי השבת עם בעלה בברכת המכביה. כשלא נשארו יותר קיטורים על המבשלת של מורגיט או סיפורי אלף לילה ולילה על המלון שבו אמא שלי עבדה, הגיע תור הסיפורים מאז, להם האזנתי בסקרנות. סיפור אחד חזר פעמים רבות וסירב להיות מובן, או שמא היתה זו אמא שסיפרה אותו כך שהיה קשה לחבר את ראשו לצווארו: "כבר החשיך ולכן החלטתי לא ליסוע באותו היום וחזרתי לחדרי. בדרך פגשתי את מורגיט והיא אמרה: 'אם טרקה לא הולכת היום, גם אנחנו לא נלך'. נסענו כולנו למחרת. מאלו שנסעו באותו יום לא חזר איש." לא הצלחתי להבין: לאן הם לא נסעו? איפה כל זה קרה? איך זה שהיא יכלה להחליט בעצמה מתי ליסוע? למה בכלל היה צריך ליסוע? למה הם רצו ליסוע? שמעתי את הסיפור שוב ושוב ולא הצלחתי לפענחו עד שיום אחד חקרתי את אמא חקירת שתי וערב ולבסוף הצלחתי להבין מספיק כדי שאוכל להשלים את השאר בעצמי: -

            ניתנה באושוויץ פקודה שכל יום ישלחו כך וכך נשים לעבודה בגרמניה. כולן רצו כמובן לצאת משם ולכן יכלו השלטונות להכריז שכל מי שרוצה לצאת ביום מסוים פשוט תגיע לכיכר המרכזית (או שמא היתה זו רחבת הכניסה?). כשהמכסה היתה מתמלאת חזרו שאר הנשים לחדרן, אך הן יכלו להגיע למחרת ולנסות שוב את מזלן. באחד הימים האלו החליטו אמא שלי ודודתה מורגיט, שהיתה מלווה בשני ילדיה המתבגרים, לצאת. אמא החלה ללכת לעבר מקום האיסוף (הן כנראה לא גרו באותו ביתן משום שכאשר אמא ראתה שלנשים מסוימות יש חלוקים, משמע שכבת ביגוד נוספת שמגנה מפני הקור, היא שאלא לפשר העניין ואמרו לה שאלו מנקות השירותים. מיד היא התנדבה לצוות מנקי השירותים ולכן כנראה גרה יחד איתן בביתן מיוחד). בדרך למקום האיסוף אמא שמה לב שהחשיך והחליטה לחזור על עקביה. בדרך חזרה פגשה את מורגיט ושני ילדיה שהיו גם הם בדרכם למקום האיסוף. כשהם שמעו שאמא החליטה לא ליסוע באותו יום הם אמרו "אם טרקה לא הולכת גם אנחנו לא נלך היום." הם חזרו למקום המגורים ונדברו ליסוע למחרת. 

            שנים אחר כך פגשה אמא בספריה ההונגרית שבתל אביב אשה זרה. הן החלו לשוחח ומהון להון הגיעו לאושוויץ. התברר ששתיהן היום שם באותה תקופה. אמא סיפרה לאותה אשה על אותו מקרה בו היא ויתרה על הנסיעה ביום מסוים ונסעה למחרת. איכשהו הצליחה אמא לתאר את היום ההוא באופן כזה שהאישה ידעה בדיוק על איזה יום מדובר. היא סיפרה לאמא שמכל מי שנסע באותו יום איש לא חזר. השמועה אמרה שהרגו אותן בצורה אכזרית עוד באותו הלילה, בדרך.
דרג את התוכן: