כותרות TheMarker >
    ';

    מעגלי השתיקה סביב ניצול הנוער הישראלי - ניצול חוקי

    והרי אני היום - שנה אחרי

    7 תגובות   יום חמישי, 8/4/10, 16:42

    שלום, שמי סלין כהן, בת 15, נמלטת רווחה.

     

    לפני כפחות משבוע, חגגתי עם משפחתי המדהימה שנה ליום בו ברחתי מפנימיית "טובייה" בקיבוץ הרדוף, פנימייה טיפולית שיקומית כיביכול אשר מנוהלת כיום ע"י משרד הרווחה. לפנימייה זו לרוב נשלחים קטינים עם תגיות כזב כגון "זקוקים לשיקום", "פגועיי נפש", "באים מרקע משפחתי מתוסבך" והרשימה המומצאת עוד ארוכה. אם נניח לרגע שאלו הן התגיות הכנות, האם הייתם, בתור בני אדם עם ראש על הכתפיים, שולחים נערה עם ממוצע 96 בתעודה בחטה"ב, שלא "מבריזה", לא מעשנת ולא נוגעת בסמים, שהחטא היחיד שפשעה הוא להיוולד למשפחה עולה תמימה, שבדומה לשליש ממדינת ישראל עברה גירושין, לאישפוז "דחוף" כביכול במחלקה פסיכיאטרית לנוער, ולאחר מכן שולחים אותה הרחק מבייתה ומסביבתה הטבעית לפנימייה מבודדת, שם תהיה כאחד עם עתידם של "מקרים אבודים"?

    האם הייתם נותנים לעתידה של נערה כזו להתכווץ עד כדי גולם?

     

    אני שנה לאחר הבריחה, שנה שאני לא לוקחת סמים פסיכיאטריים, (למרות התנגדותם הנחרצת של "הגורמים המטפלים" להפסקתם), מודה ששנה זו בהחלט לא הייתה שנה שכולה דבש. ראשית, מעבר לשלושה חודשים נאלצתי להסתתר מפני הרווחה והמשטרה, על לא עוול בכפי. עוולי היחיד היה רצוני העז לחופש, ולפיכך התנגדותי הנחרצת לחזור לפנימייה למרות איומיו של פקיד הסעד יצחק מעוז מרווחת כרמיאל שייקח אותי בכוח משטרתי. אם למנוע מעצמי להפך לצאן לטבח  ולסיבה למילויי כיסם הפרטי של העובדים הסוציאליים הינו פשע ו/או עבירה על החוק, הרי שכל החוקים במדינת ישראל הינם טפלים ככזב וכשטות אחת גדולה ולא כחוקי סדר בממשלה ראוייה כי אם דקטטורה. כל השנה הזו הינה שנת שיקום מבחינתי, שנת מעבר ממה שניסו לעשות ממני, חזרה אל משהייתי. בחלט, לא תהליך פשוט לאחר הנזק הרב כל כך שנגרם.

     

    למרות כל אלה, קשיי ההסתגלות הטבעיים של מעבר בגילי לארץ אחרת, הינם גן עדן עליי אדמות יחסית לאישפוז ופנימייה טיפולית ללא צורך, אשר פקידיי הסעד ראו בה כביכול דבר חיוני לתיפקודי בתור בן אדם.

     

    הרפובליקה הטורקית בה נולדתי – ה צ י ל ה  א ת  ח י י .

     

    הטראומה גרמה לי לדפוסיי מחשבה בעליי כיוונים ונסיבות שונות משהו מרוב הנערים בגילי בעקבות סגנונות מחשבה שגויים אשר ניסו לשטוף בהם את מוחי, ואילו אני עשיתי כל שביכולתי להתנגד אליהם. עקב כך נהייתי אדם מרדני יותר מתמיד, וכעת אני במצב של ניכור כל פרט המזכיר לי דפוסיי מחשבה הזויים אלו.

     

    כגון: לעולם לא אכניס מוצרים אורגניים לביתי, עקב היות פנימיית "בית טוביה" בהרדוף פנימייה המאמינה בשיטה זו.

    מבדיקות דם נהייתה לי טראומה קיצונית, לאחר שעברתי בדיקת דם באונס במחלקה הפסיכיאטרית המכנה עצמה "היחידה להדרכת הילד והמשפחה" בבית החולים הממשלתי בנהרייה, שנעשתה אך ורק לשם בירור המינון של הסמים הפסיכיאטריים בדמי, קרי האם דילגתי על ההרעלה העצמית אשר נכפתה עליי בזמן הסופ"ש או לא. אני חיה כיום בטראומות, "רשימות שחורות" של דברים שלעולם לא אגיד או אציין בעקבות העובדה שהם מזכירים לי את הזמנים הקשים שנאלצתי לעבור. בעקבות הבגרות היתרה שנאלצתי להפגין בזמנים בהם הבנתי בגיל כה צעיר שאם אין אני לי מי לי, כיום אני מודעת לעובדה שמה שנותר לי מגיל ההתבגרות דינו לחכות שחבריי לגיל ייתבגרו סוף כל סוף. אינני מסוגלת "להנות מהרגע" ככל נער ונערה בגילי או כפי שיכולתי לפני התפרצותה הבוטה של הרווחה בחיי. איש כבר לא יוכל להגדיר את מחשבותיי והדברים שעברתי בעבר והשפעתם על ההווה כ"דברים שכל ילד בגילי עובר". לא, לא כל ילד בורח ממדינה אחת אל מדינה אחרת, בכוחות עצמו, ונאלץ להתחיל ה-כ-ל מאפס, ועוד עם טראומה בסדר גודל כזה. לא כל נער ונערה יבינו על מה אני מדברת במאמר הזה בכלל, שרוב הסיכויים שכלל לא יגיע לאוזנייהם. הפכו אותי מנערה "במצב טוב", לנערה אסופת קרבות. ולעיתים אני שואלת את עצמי, "למה? למה כל כך מוקדם?" 

     

    אני במצב שאני נאלצת להתחיל את חיי מחדש, בארץ חדשה. בבית הספר הפרטי של הקהילה היהודית בו אני לומדת, כולם כבר מכירים את כולם מגיל קטן. ישנם אפילו חברים שמכירים אחד את השני מאז היוולדם, כך שברור שלא קל להכנס חברתית לקבוצה כמעט סגורה שכזאת.

     

    כיום אני בכעס על אימי שרצתה לעזוב את טורקיה בהיותי בת שנה וחצי ורצתה לעלות לישראל. אני רואה כיום בעלייה זו בזבוז זמן שגרם לכלום מלבד נזק, עובדים סוציאליים נצלנים, מעבר טראומה אשר ביגר אותי יתר על המידה בספיד, על קשיים לעיתים בדיבור השפה הטורקית באופן שוטף יחסית לחבריי לכתה, והפסד כואב מן העובדה שהייתי יכולה להיות חלק בלתי נפרד מבית ספרי ככולם. לא הייתי נאלצת להתחיל כאן מחדש אילולא עשתה הרווחה כל שביכולתה בכדי לסמן אותי כנערה בתגיות המשפילות, הנחותות וחסרות האונים ביותר במדינת ישראל.

     

    אני קוראת בזאת למחוקק לשנות בדחיפות את זכויותיהם הכמעט בלתי מוגבלות של העובדים הסוציאליים ולמזערן עד כדי פחות מעשיריתן, עקב שימושם הלא מבוקר בהן לרעה ו/או להונאתיהם האישיות. אני קוראת בזו לציבור הישראלי ולנבחריו להוקיע את העובדים הסוציאליים מן החברה ומסדר היום ולגדיר את הוצאתיהם השרירותיות בדרגה מכפירה של ילדים מביתם והפרדתם ממשפחתם ומסביבתם הטבעית כפשע לכל דבר, ואת משרד הרווחה לרוקן מעובדים ממלאי כיסאות אוכלי חינם, אשר ללא בושה חיים על חלק מכספי משלמי המיסים ומזיקים לו בחלק השני, ונהיים לגורם מרכזי בהידרדרות עתיד ילדינו ומדינת ישראל כולה אשר עתידה נטול כיום על כף המאזניים כמעט מכל נקודת מבט אפשרית.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/10/10 00:38:
      שלום לך סלינה
      אין לי מילים לתאר את שהרגשתי כשקראתי את דברייך
      קבלי את הערכתי אליך
      שיהיה לך רק טוב והצלחה לך במיוחד מגיע!!!
      כל טוב
      אילן
        10/4/10 22:34:

      סלין, קראתי את מכתבך אצל חנה, וכמובן שהזדעזעתי.

      איך אפשר שלא.

       

      יחד עם זאת אני מלאת התפעלות מהכוחות שלך.

      הצלחת למצוא בעצמך את הכח, קדום כל להבין שאת לא שייכת לקן הקוקיה. מעטים מאוד יכולים לעשות זאת.

      ועוד צעירים כמוך - אני בספק.

      כשמתייגים אותך כ"זקוקה לאשפוז", קשה מאוד להיאבק בזה.

      זה חסר סיכוי להיאבק בזה בדרכים רשמיות.

       

      אני מעוניינת לשמוע על התהליך שעברת - מאימה צרופה להחלטה שאת יכול לעשות משהו בעניין.

      מי עזר לך? איך שרדת יום יום?

      איך בכלל אפשר לעכל את כל הדברים המפלצתיים שעברת שם?

      את חוסר האונים הנורא שבוודאי חשת שם?

       

      אני כואבת מאוד על מה שעברת. על כך שנאלצת לברוח מכאן.

      אני כואבת את העובדה שהעם הזה - אחרי כל מה שעבר בשואה - לא מצא את הדרך למנוע ממטורפים ומפלצות

      להשתלט על עמדות מפתח ולגזור גורלות של בני אדם.

        10/4/10 21:48:

      נטע, סלין!

      בזכות אומץ ליבך , הקמנו את עמותת עליה., ולא נרפה במאבק , עד שינוי המיוחל. אני אפיץ  את מכתבך ברבים.
      תשמשי לפה לכל הילדים הכלואים במוסדות. שנחטפו והורחקו ממשפחותיהם. ועל חטאי הפסיכיאטריה והרווחה- שאינם מתחשבים באמנת זכויות הילד.

        10/4/10 21:47:

      סלין נטע המתוקה,

       

      שיהיה לך בהצלחה בכל.

       

      עם כל הכאב על הניתוק שלך מאמך, האשמים היחידים בניתוק הכואב והאכזרי הזה, אלו רשויות הסעד.

       

      אמא שלך אוהבת אותך מאוד, ובעוד 3 שנים תתאחדו בע"ה.  

       

      את תגיעי לגדולות ותצליחי בכל.

       

      אוהבת אותך ומחבקת אותך.

       

      לורי 

        10/4/10 21:30:

      גם בני הנוער מן העליה הרוסית צפו בסיפור שלך בהמוניהם:

      http://community.livejournal.com/detishki_israel/3995598.html

        10/4/10 21:27:

      סלין, שמחתי לשמוע שעלית על דרך המלך, זהו הפסד גדול למדינת ישראל ("המדינה של היהודים" בלשון אימך). המשיכי לבנות את עתידך וחייך בתורכיה, המדינה שהצילה אותך מקלגסי משרד הסעד, כי כאן ב"מדינת היהודים", ובסימן יום העצמאות 2010 השחיתות הממסדית רק מתגברת.

      הסיפור המלא של סלין כאן בעדות מאלפת:

      http://myfamilythoughts.wordpress.com/ella/

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bLaCk AnD pInK
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין