חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2504 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3401 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2791 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1446 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1324 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
highway 61 re- revisited
| Oh God said to Abraham, “Kill me a son"
בחיבור מסוים לסרט מסע מוסיקלי קודם שסקרתי כאן, שגם בו קיימים מוטיבים של השטן המחתים נשמות, ראיתי לאחרונה את הסרט הקנדי דל התקציב hwy 61. אפילו טריילר הגון קשה היה למצוא לסרט. קצת רחב יותר מאלו שהועלו בפוסט- כאן . גם בסרט זה, כמו בקודם, המסע זורם לו לאורך עורקי המוסיקה האמריקאית. מ'דולות' מיניסוטה , הולדתו של דילן, דרך 'סט. לואיס', עירם של מיילס דייויס וצ'אק ברי, 'ממפיס' של אלביס, אוטיס רדינג, והלייבלים הטובים משם, הבלוז בדלתא של המיסיסיפי, ועד לג'אז של 'ניו אורליאנס'.
מסע דומה ביצעתי בעצמי לפני מספר שנים, אמנם בשתי נסיעות הייוויי 61 הוא כביש שנסלל לאורך המיסיסיפי ונע מאונטריו שבקנדה בצפון, ועד לניו אורליאנס לאוזיאנה, בדרום.
ספר חנון ביותר , העונה לשם פוקי, מעיירה שכוחת אל בקנדה, החולם להיות נגן חצוצרה, שלא יצא מעולם מתחומי עיירתו, וספק אם התקרב אי פעם לבחורה, יוצא למסע לא מתוכנן לאורך המסלול הנ"ל, עם מישהי בשם ג'קי באנגס, סוג של עבריינית, חברה לשעבר בהרכב רוק כבד. משמשת להם כ"חברה" לדרך, גופה בתוך ארון קבורה. במהלך המסע נוצרים מפגשים עם מגוון טיפוסים מוזרים. אולי איזו אמירה על החברה האמריקאית ההטרוגנית, שמסתתרת לה במרחבי הקאונטרי הזו, מחוץ לערים הגדולות. את תפקידה של באנגס מגלמת שחקנית בעלת יופי עכברוני ,אך סקסי (הזכירה לי קצת את קטרין קלטרידג' ז"ל- אולי זה רק הדמיון העכברי שלי, שיירים מגלגולי הקודם) בשם ואלרי בוהגיאר. חשתי קצת בניחוח מסרטי המסע של וים וינדרס, ופה ושם גם סממנים של דייויד לינץ'.(למשל לב פראי). ברגע מסוים בסרט אומר פוקי לבאנגס (השמות נבחרו כמובן לא במקרה) , "אינך יודעת עד כמה חלמתי תמיד לעשות את המסע הזה , לאורך המקומות של המוסיקאים הנערצים עלי!". כמובן שזה לא ממש מרגש אותה בשלב ההוא. כפי שקורה בדרך כלל בסרטי מסע מהסוג, בסיומם , הדמויות מקבלות עיצוב מחדש לאישיותם וראייה שונה על החיים. הן לא תהיינה שוב כתמול שלשום. מישהו כתב שזה סוג של סרט אינדי ביזארי, שנדמה לך שאתה היחיד שראית אותו, אך לפתע אתה מגלה שעוד מישהו צפה בו ואתם מתחברים סביב זה. הבמאי הוא ברוס מקדונלד, קנדי, בעצמו ממחוז אונטריו, שסרט זה הוא חלק מטרילוגיית סרטי מסע מוסיקליים שעשה. הנוספים הם- Hard Core Logo ו- Roadkill . עדיין לא ראיתי, נראים מבטיחים, בתכנון, בטח חלק מחבריי כאן כבר ראה. לא לצפות ליותר מדי, סרט פריקי עם ראש טוב, על נושא שדיבר אלי. ובכלל אצלי, סרטים שיש להם איזה סיפור מוסיקלי שמעניין אותי, אני בוחן פחות את איכותם ה"אמנותית". כביש 61 מכונה גם "כביש הבלוז". בין היתר מסופר שרוברט ג'ונסון מכר את נשמתו לשטן בצומת באחת מהסתעפויותיו של הכביש, אלביס פרסלי גדל באזור ליד הכביש, בסי סמית נהרגה עליו וכדו'. כמובן שהסרט שואב בין היתר השראה מהאלבום של דילן (מ- 65) -Hwy 61 revisited . חיפשתי נואשות קליפ לשיר הנושא מהאלבום, אך סוני, הג'אפס המנייא... האלו, חסמו אותו לחלוטין. יש שם ביצועים בלייב, אך אף אחד לא ישווה למקור מהאלבום, עם ה"צרימה" האלקטרונית הזו בפתיחה. טעימה מזה תוכלו לקבל כאן, אם תלחצו על play ב- hwy .61 revisitedבמקום זה, הבאתי ביצוע קצת שונה לשיר, משל פי ג'י (אין דבר שהיא עושה לא טוב, האישה הזו?). דווקא נראה לי מתאים אותה כמגלמת את באנגס בסרט.
61 revisited הוא אחד האלבומים הטובים של דילן, ובכלל. לדעתי, ומבלי להפחית כהוא זה מדילן עצמו, זה נובע בין היתר מתרומתו של אל קופר המשתתף בהקלטה בקלידים (וגם במסע ההופעות שבא לאחר מכן). כשיש לך באלבום נגן גיטרה כמו מייק בלומפילד ונגן קלידים כמו אל קופר- קשה לפספס במישור הסאונד המתקבל. אל קופר סיפר שלאחר הקלטת האלבום פנו אליו המון בהצעות שיקליט איתם, "אנחנו רוצים את הצליל שיצא לדילן באלבום הזה" הם אמרו לו... אם הוא היה נענה, יתכן שלא היינו זוכים לגרסה הראשונה והמשובחת של bs&t , שנתיים מאוחר יותר. כידוע, באלבום הזה, דילן 'חישמל ' את עצמו לראשונה, דבר שזיכה אותו בביקורות נוקבות על כך ממעריציו אז, שראו בזה בגידה, ובהופעה המפורסמת מ-65 באנגליה אף צעקו לו "יהודה איש קריות" (לא בעברית כמובן (-: ) . אני חייב פעם לחקור לעומק את הנושא הזה של יהודה, הפך אותנו למושג נרדף לבגידה! היום זה נותר רק כפרק בסיפורי ההיסטוריה של הרוק (נחשב אגב פרקמכונן ביותר). אומרים שדילן ראה ב 61hwy סוג של סמל לחופש, תנועה ועצמאות, שאפשר לו לזוז מהמקום בו גדל כילד. מהקטע הקצר למעלה בלבד, ניתן להתרשם מדילן, להטוטן המלל. לסרט סאונד טראק נחמד עם מספר הרכבי אלטרנטיב קנדיים, כמו אסיד טסט, ג'ליפיש בייביס ועוד, אך כיאה לסרט קנדי דל תקציב, לא מצאתי בטיוב כמעט שום שיר ממנו, למעט את זה של הרייזורבקס שמוצג כאן, איכשהו העדפתי אחרים משם.
|
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה אנה.
אגב מלוסינקי היא "גנבה".
מלוסינקי "גנב" לי את התגובה, רק בלי ההסמקה.
תודה לשניכם.
בידידות, אנה
תודה אבנר, גם אתה מרתק בכתיבתך (ונגינתך...).
כשיש לך באלבום נגן גיטרה כמו מייק בלומפילד ונגן קלידים כמו אל קופר- קשה לפספס במישור הסאונד המתקבל. //
פוסט מרתק
61מה אין בין שני אלו 66,
כזה תענוג לקרוא אותך , נקודת אור אתה כאן.כן, באמת מפתיע.
משום מה היה נדמה לי שדווקא אחד מהסרטים האחרים שלו בטרילוגיה הוזכר פעם אצל הסיסטה, או מישהו אחר .
בהמשך לדברייך קראתי שוב, ככה בשקט, את הפוסט.
פתאום הגעתי לאיזו תובנה (מי יעורר אותי לתובנות אם לא את?
).
זה בא לי ממה שכתבתי שבסוף המסע כל אחד מהם עבר שינוי ולא ישוב להיות כקודם.
במובן מסוים הם היו בתחילת הדרך בקצוות, אחד מהשני, ואיך שהוא בסוף יצא שם מהם "ממוצע" של הקצוות האלו.
בעצם יש כאן איזה מסר חבוי שאומר שהחיים ממצעים אותנו.
קשה כנראה להיות לאורך זמן בקצה האהוב עליך. אני משליך את זה להמון תחומים בחיים , אפילו כאן.
זה משהו שהבנו כבר מהילדות וזה די שיט.
והיותר שיט הוא שכפי שעשו את זה לי , אני עושה את זה גם לילדי, במידה מסוימת, כי הבנתי שאחרת זה יוצא קשה בהמשך.
לפעמים יש לנו חשק לבעוט בזה, אבל אנחנו פחדנים (טוב , אדבר בשם עצמי).
במובן הזה, איכשהו סיום הסרט שהוצג כטוב, היה בו בעיני גם משהו רע.
מעניין אם הבמאי גם ראה את זה כך.
"מישהו כתב שזה סוג של סרט אינדי ביזארי, שנדמה לך שאתה היחיד שראית אותו, אך לפתע אתה מגלה שעוד מישהו צפה בו ואתם מתחברים סביב זה"
בדיוק! כמה מפתיע שכל כך הרבה אנשים אחרים פה ראו את הסרט הזה . זוכרת שאהבתי אותו מאד .
פוסט מאלף קליר. מעורר תאבון וסקרנות.
את רואה, למרות שאת נותנת לנו כל מיני קרדיטים, מסתבר לבסוף שראית הכל, שמעת ומכירה הכל.
לגבי פולי ג'יין (מסכים עם הכינויים שנתת לה , במיוחד המדאימה!) עלית עלי.
במקור, כתבתי בפוסט שגם היא דומה להן, אבל מחקתי כדי שלא יעלו על הסטיה שיש לי בנושא.
קטעים איתך קלירצ', השם נשמע לי מוכר אבל רק עכשיו נכנסתי ללינקים ונזכרתי שבעצם ראיתי תסרט.. בטח ראיתי, בקולנוע כשרק יצא. לא זוכרת ממנו כלום. עברו איזה 18 שנה, איחור אקדמי? :)
ותפסיק לקרוא לכל אחת "יופי עכברוני" רק כי יש לה עיניים מבריקות, אף גדול ושפתיים דקות. אחרת גם פולי ג'יין (האלילית! המדאימה!) תיכנס לרובריקה.
האמת שיותר מפורסם הוא דווקא 66 הנוטסטלגי.(רמז קטן וחמוד עליו בסרט- cars של דיסני פיקסר).
גם אותו די חרשתי וגם עליו אפשר לכתוב לא מעט.
מוזר שלא מוזכר נושא המעבר של דילן לכלים חשמליים שם, אחד הסיפורים הכי ידועים עליו.
בנושא הצפייה, כמו שהגבתי שם לאחרים, לא לצפות לאיזה מאסטרפיס.
תודה, גם לך.
שמעתי הרבה על כביש 61 הזה, סוף סוף עשית לי סדר, בעיקר מבחינה מוזיקלית.
ב"כרוניקות" לא קראתי על "ההתחשמלות" של בוב דילן, אולי זה כתוב בחלק ב' שעדיין לא יצא.
יש לאמריקאים קטע רציני אתו ועוד יותר לישראלים שמטיילים שם...כנראה שבמקום רחב כל-כך יש משמעות למסעות.
אני מאד אוהבת סרטי דרכים, אצפה בו אם אמצא בספרייה.
תודה.
שמע, זה לא תמיד.
ואצלך זה יוצא גם יוצא, אני תמיד נהנה לקרוא אותך ולומד דברים שמעוררים אותי למחשבה, או לראייה של דברים מזווית שלא חשבתי עליה.
יכול להיות שאת צודקת וזה תחילת ה-90.
לא זכור לי פיית' נו מור.
אני זוכר שזה היה סוג של פסטיבל (וחבל שהוא לא קיים עוד) שהיית רוכש כרטיסים ובוחר את היום וסוגי המופעים.
את תמיד יודעת לסכם במשפט ,או שניים ,את מה שאני מפזר בהרבה מילים מבלי לדעת/למקד את מה שאני עושה.
כן, עשיתי שני מסעות כאלו, כשהייתי תקופות בארה"ב, חוויה שתישאר אתי לתמיד.
לגבי השגת הסרט, מהמקורות המקובלים כמובן, הורדה, או באוזן, לי יש אותו בוידאו.
מה שאני מעריך אצלך זה הסבלנות והיכולת להביא את כל ההסתעפויות וכל האנדוקטות .
גם לי יש נטיה לעשות את זה אבל אז אני מסתבך בכל הבלגן ולא יוצא מזה כלום .
כל הכבוד , נהנתי לקרוא , מחכה להקרנה
מאוד אהבתי את הפוסט הזה. מכל מיני סבות. בין השאר מפני שאני נמשכת למסעות אמריקאיים בדיוק מהסוג הזה (חלום אישי שלי שעדיין לא מומש, טוב נו - אני מטפחת אותו רק מגיל שש עשרה, עוד יש זמן...), ורגש אותי שאתה עצמך עברת כאלה. ומפני שכבר מתאור הסרט בראש הפוסט - בלי שראיתי את הסרט - נכנסתי לאוירת סרטים מסוימים וים ונדרס ושל דיויד לינץ' (שאני מאוד אוהבת) והופתעתי בהמשך הקריאה למצוא שגם זה כתוב בפוסט... ומפני שאני אוהבת פוסטים שמצליחים להביא וגם לעורר תחושה רחבה ושלמה שמורכבת משטחי חיים שונים (קולנע+ אוירה+ חויות אישיות רלונטיות+ מוזיקה).
טוב,תכלס - איפה אני משיגה את הסרט?
אה, חשבתי שהתכוונת רק לסרטים מוזיקלים.
לגבי הפיג', כן- אני מתכוונת להופעה הזו.לדעתי זה לא היה שנות השמונים אלא תחילת התשעים.
אני כן הייתי בפסטיבל הזה אבל לא בהופעה שלה (אם אני לא טועה זה היה אותו פסטיבל שפיית' נו מור נתנו בו מופע הזוי, אבל אולי זה היה אחד אחר)
לגבי הדו"ח, כנראה שזו הסיבה:-)
זה תמיד בא לי טוב.
אגב, הם ביצעו את זה בהופעה שהייתי לפני שנה בקיסריה.
לצערי היו שם רק 3 מההרכב שהבאת.
מה שעיצבן אותי הוא שאם הם היו באים קצת לפני הייתי זוכה לראות גם את ג'ון לורד , ריצ'י כידוע כבר מזמן לא היה שם.
לא רוצה חכם, אז מחכים, פוסט מחכים כמו תמיד.
יופי של ביצוע של הארווי עם הגיטרה וגם המתופף עושה שם יופי של עבודה.
יאללה עוד HIGHWAY קלאסי ביותר שיעשה לך טוב:
http://www.youtube.com/watch?v=LRt3PIDER94
חכם? מפקפק.
אפשר להתחיל מעכשיו.
תודה.
טוב שלא אמרת אחרי המונדיאל(-:
רק הטלויזה? זה עדיין מצב טוב.
תודה.
לא יותר מידי ציפיות.
זהו, ידעתי שהיה חסר משהו, זה הנוסף ששאלתי לגביו, לאחר שהלך לי המחשב, באפלו 66.
המשפט שבא אחרי זה מחמיא לי מאד.
לא רוצה להוסיף על התיסכול, אבל לי כן יצא לראות את פי ג'י, בפסטיבל הבלוז בחיפה, איפשהו סוף ה-80, נראה לי שהיית קצת קטנה לזה אז .
מעצבן הסיפור על הדוח, אני קיבלתי בשבוע שעבר על משהו טפשי, 250.
אולי כי לא הזמנת אותי גם לשתות...
כיף לשמוע דברים כאלו, תודה.
גם אני לומד ממך לא מעט.
מסוכן איתך, זיכרון לטווח קצר. העדרות קצרה ותשכחי ...
יש המון סרטי מסע, ראיתי את שני אלו שהזכרת, אחד הקלאסיים שהוא גם מוסיקלי הוא כמובן איזי ריידר.
יו, לא הבנתי כלום והתקשתי לעקוב אחרי השמות והתפתחות הפוסט, אבל לפחות יצאתי בתחושה
שיש לי חבר מוסיקאלי חכם ולכשאגדל אבוא להשלים את הנבערות הזאת שלי.
אני אצפה בזב אחרי ליגת האלופות.
סתם..אין לי זמן לראות כלום
ובכלל הטלוויזיה בבית היא של הילדים
קודם כל חותמת על התגובה של אורית.
גם אני ראיתי את הסרט לפני שנים וזוכרת פחות או יותר את אותו הדבר (אגב, להבדיל, ראית כבר את "באפלו 66" שהזכרתי אחרי פוסט קינג קרימזון שלך?)
מאד אוהבת להתחקות בפוסטים האלה שלך אחרי קו המחשבה, הטעם והדמיון ביננו.
כביש 61 מתחבר אצלי להרבה דברים אניגמטים באמריקה שאני אוהבת.בין השאר- בלוז, דרום, ניו אורלינס, ג'אז, "אחר".
השיר של פי ג'יי הוא אחד האהובים עלי ומזכיר לי כמה אני אוהבת את אלבום הבכורה שלה.בדיוק לפני שבוע הגדרתי בפני בדלי בהופעה של ארט ברוט את ההופעה של פי ג'י בארץ כפספוס הגדול שלי מבחינת הופעות.
בשעה רוויות אלכוהול זו הפוסט שלך בא לי טוב:-) (אפיל ואחרי דוח של 500 ש"ח שחטפתי עכשיו...)
כמה ידע.
אצטרך לקרוא שוב ושוב
(ובכל פעם להסמיק מחדש)
כדי להטמיע.
גאה שאתה ברשימת החברים שלי מר קליר1. יש!
ראיתי את הסרט הזה לפני כמה שנים, לא זוכרת ממנו כלום,
אבל זוכרת שהוא מצחיק וווירדי.
אני גם זוכרת ששמתי לב שיש הבדל מהותי בין העובדה שזה סרט קנדי
ולא אמריקאי.
יש עוד כמה סרטים שזכורים לי בזכות כבישיותם כמו למשל איידהו שלי ומקס הלוחם בדרכים,
יש עוד הרבה לא עולים לי שמות כרגע.
ותודה על הגדולה מכולם פי ג'יי הארווי:-)