הסיפור הוא כזה...  אצל צ'צ'ה בעין יהב נקבצו ובאו אמנים מכל קצוות הארץ.

צלמים, פסלים, ציירים ואני והניקון על תקן מגישות הקפה המתמרדות.

צ'צ'ה המארחת הסבירה שהיא לוקחת את החבריא, ככה היא מדברת...

לאזור התעשיה ספיר ושם כל אחד ינסה בדרכו המיוחדת לתת גוון למראה עיניו ואו מצלמתו ואו דמיונו.  

ב1973 כשהיה חשש מאמברגו על ישראל, בנו בערבה סילו שיספק תערובת מזון לבעלי החיים בערבה.

 לא, זאת לא בדיחה. המגדל השמם הזה לא פעל אפילו יום אחד,

מלבד אנטנות סלולריות שהוקמו עליו.

ביום שישי עוד השמש דיי גבוה בשמיים נסיתי להפיח בו רוח חיים.

כך נראה הבניין לנוסעים בכביש בערבה:

 

את פני קידמו זוג מארחים בתלבושת אחידה מסודרת למשעי.

 

עוד מלמטה ראיתי את המסעדה התלויה בראש המגדל מסתובבת בשלוש מאות ושישים מעלות.

וזה הנוף הנשקף ממנה.  

בכדי לא להקדים את המאוחר, אספר כי בחצר המזרקות הצבעוניות התיזו מים בהרמוניה מוסיקלית מרהיבה.

בכניסה לבניין, בלובי נחו יונים... לא רואים אותן כעת, כי הן יצאו לכנס של ביילין באיזה אשראם מדברי. 

בקומה השניה נפתחה תערוכה לאומנות קונספטואלית...( סוג של מקארמה לגמול השכלה...)

 

בקומה השלישית רשת השידור אל ע'רבייה (ערבה וציה...)

המשדרת לכל העולם כי מציון תצא תורה.

וכי אין חזקה כמו בית"ר עם גאידאמק ובלי גאידמאק .

ולא לשכוח לחייך, כבר אין מצה דבוקה על השיניים.

אחרי החגים שמחים לכולם.