ישבנו זו מול זו.
שתיים שניתן לכנותן קולגות או מתחרות יריבות.
היינו פעם מתחרות, היינו פעם יריבות.
ישבנו פעם ביחד במפגש וכל אחת מאיתנו חששה לעצמה, חשש שהוליד חשד, שהוליד שתיקה, שהולידה דעה קדומה, שהולידה ניכור והיום...
היום ישבנו, שתי נשים, זו מול זו, זו נזקקת לשניה וגילינו כמה אנו שונות, כמה דומות, כמה משלימות, כמה ידידות צמחה שם, כמה חיבה, כמה הזדהות כמה הוקרה על האמפטיה שהחלה כאמפטיה והזדהות מקצועית של שתיים שעוסקות באחד, הזדהות עיסקית שהובילה לאמפטיה אישית ולרצון עז לקדם האחת את השניה, מן רצון שלשניה יהיה טוב, טוב טוב
הרבה טוב...
וכשחלקתי איתה את לוח לקוחותיי, ענתה ביושרה לא מפתיעה: "לא!!!".
ודאי שכן, בטח ובטח שודאי.
הלא אנחנו כל כך שונות, כל כך דומות וכל כך משלימות, כך גם ירגישו הם...
וכשאת הצעת "לשדרג" בעבורי את כרטיס הביקור כדי שיעבוד בעבורי מדוייק יותר, אמרתי: "לא!!!"
אבל את התעקשת שזו דרכך לומר תודה, כי מסתבר שאנחנו כל כך דומות ומשלימות...
ממש חדרת לליבי קולגית איתך גלית |