| לא נעים לי. אמרתי למנהל שהחזר הנסיעות שמגיע לי הוא 500 שקלים, כשלמעשה עלות הנסיעות שלי בפועל הוא 478 שקלים. בהתחלה התייחסתי לעניין בביטול, מה זה 22 שקלים לעומת כל השעות הנוספות שהם לא ישלמו לי, מה זה לעומת עלות הכדורים נגד כאבי ראש שהם יגרמו לי ועוד לא הגענו לטיפולים אצל הפסיכולוג בגלל הטראומות שהם יעשו לי. בקיצור, סילקתי את המחשבה הזו כמו שמסלקים זבוב טורדני. ואמנם כמו זבוב טורדני המחשבות הסתלקו, אך כמו זבוב טורדני הם שבו תוך זמן קצר. "ומה אם הם יבדקו?", "ומה אם הם יגלו?", "מנהלת החשבונות הביטה בי הבוקר במבט קצת משונה, היא בטח יודעת משהו", "סמנכ"ל הכספים החזיק חזק את הארנק שלו כשעברתי לידו" "ומה לעזאזל עושה ניידת משטרה מתחת לבניין???" די, אני לא עומד בזה אני הולך עכשיו לחדר המנהל ומתוודה על חטאי הנורא. אני מגיע ללשכת המנכ"ל ומבקש מהמזכירה להכנס בדחיפות. "אי אפשר עכשיו" היא דוחה אותי על הסף "הוא בפגישה עם אנשים חשובים". "את בטוחה?" אני מנסה "די שקט שם בפנים". "אז כנראה שיש מצגת" היא זורקת "תאמין לי, אתה לא רוצה להיכנס עכשיו" לפתע הדלת נפתחת והמנכ"ל יוצא לבקש כוס תה. אני מסתכל פנימה. שום אורחים, שום חשובים, ושום מצגת. אני מבקש ממנו להכנס לכמה דקות. הוא מנסה להתחמק. "לא עכשיו אני בדיוק עובר על הדו"חות הרבעוניים. אולי מחר" אני מסתכל על צג המחשב שלו ורואה שולחן פוקר עם ערמה גדולה של ז'יטונים. כנראה שהיה רבעון מוצלח במיוחד. הוא מבחין שתפסתי אותו על חם ומאפשר לי להכנס. למזלו, בעודו מחפש איזה הסבר לתת לי הוא מקבל טלפון. "וודאי שהצ'ק שלך מוכן" הוא עונה אחרי מטר של צעקות מהצד השני "אלברט ידידי, אני אישית חתמתי עליו כבר לפני שבוע, אתה בטוח שזה לא אצלך איפה שהוא?" הוא מסיים את השיחה ופונה למזכירה "תכיני את הצ'ק לאלברט, למקרה שהוא יתקשר עוד פעם". המזכירה מעבירה לו שיחה נוספת הפעם מלקוח. "וודאי שהעבודה תבוצע עד מחר בבוקר. אני אישית נמצא עכשיו בשטח ומפקח על העבודה מקרוב". הוא מנסה לפנות אלי, כדי להיזכר מי אני בכלל ומה אני רוצה ממנו, אך ברגע זה נכנס אליו אורח. כנראה איזה לקוח פוטנציאלי המנהל מציג אותי. "תכיר זה..." "עובָד" אני עוזר לו. "בטח, עובָד. זה העובד הכי המבריק שלנו כאן בחברה" הוא מתאר בהתלהבות לאורח" הוא נמצא איתנו כבר קרוב ל-15 שנה, הוא הנכס הכי חשוב שלנו. לקוחות נשארים איתנו שנים רק בגללו. אז מה אתה אומר?! אם אתה מביא לנו את הפרוייקט אני מתחייב לך שרק עובָד יעבוד עליו." הוא מחליפים עוד כמה מילים, האורח הולך והמנכ"ל מתפנה סופסוף לשמוע את הוידוי שלי על אותם 22 שקלים. תחילה הוא מעמיד פני מזועזע, אך מייד הוא מתרצה. "אמירת אמת היא נר לרגלינו. ללא כנות ויושר לא היינו מגיעים לאן שהגענו. אמנם כשלת אך מודה ועוזב ירוחם ובלבד שתלך תמיד עם האמת. או קיי? יפה, אתה משוחרר, רק תעבור בדרך בהנהלת החשבונות ותסדר את העניין." הוא מלווה אותי החוצה תוך שהוא אוסף איתו זר פרחים ובקבוק שמפניה, מסדר את השיער, מפזם על עצמו קצת או-דה טואלט ואומר למזכירה "זיוה, אם אשתי מתקשרת בשעתיים הקרובות, תגידי לה שאני בישיבה חשובה ושאי אפשר להעביר לי שיחות". |