כותרות TheMarker >
    ';

    ה"אני" המוחמץ שלי

    פוסטים אחרונים

    גוש סוכר

    0 תגובות   יום שישי , 9/4/10, 06:59

    גוש סוכר את הצעד הראשון שלי במסע לחיפוש מקורותיו של גוש הסוכר, עשיתי כשהייתי בגיל שמונה, ילד רזה וגבוה, הייתי סקרן שחי בסביבה משעממת. השנה היא 1962 אני בדירה גדולה בבית ערבי באחת השכונות בירושלים. היה זה כשביקשתי להגיע לקופסת העוגיות שאימי הייתה מחביאה מפניי ומפני שאר בוזזי הממתקים שנאפו עבור אורחים בלבד, גיליתי אותו את הגוש.כל השאלות שלי בנוגע לגוש המוזר הזה גרמו לכך שנאלצתי להקשיב לסיפורים שלא תמיד היה לי את הסבלנות לשמוע. לסיפורים הייתה התחלה קבועה והם התחילו כך: "אם כבר אתה שואל אז..." ... (ולמרות שלא שאלתי) או אז היה מתחיל הסיפור במענה לשאלה וחיש מהר מתמקד באיזה אירוע שלא קשור לשאלתי.  מעולם לא קיבלתי הסבר על הסיבות והמטרות לאגירת המזון המתוק והמזיק הזה, אולי היה זה סיפור חייהם של בני משפחתי מאותה עיירה שכוחת אל.תוך שאני מפלס את דרכי לשלל המתוק נגלה להפתעתי, דבר מוזר ולא מובן. היה זה גוש כבד של סוכר בצורת חרוט במשקל של חמישה קילוגרמים לפחות, בגובה של ארבעים סנטימטר. גיליתי אותו במעמקי המזנון בבית הורי, שעה שחיפשתי בכלל משהו אחר לגמרי. לפתע נתפסתי על ידי אימי שהסתירה אי אלו חפצים שעלו עימה ארצה מהעיירה שבהרי האטלס, אזור השלוחים שבמרוקו.הגוש היה מוגן בנייר עבה כדי לשמרו ולהגן עליו מפני כל מיני גורמים עויינים סביבתיים ובמיוחד מפני האנושיים שבהם.האמת היא שבמזנון ההוא הוסתרו לא רק אותם החפצים שאימי הביאה ושמרה אלא גם מקום מחבואם של מבחר דברי המאפה ושאר מעדנים מבית היוצר של אימי ושאר הדודות.  היו אלה באמת דברים טובים שהיו עבורינו מחוץ לתחום מה שהגביר אצלי את יצר החמדנות והרצון הבלתי נכבש לבצע מעשה שוד מתוחכמים על המעדן הטוב הטוב ההוא שביירכתי המזנון. עכשיו כשנתפסתי על חם, חומד את העוגיות ושאר המאפים, מחפש דרך לחמוק מהעונש שאותותו עומד לנחות עליי. העמדתי פני נבוך וקראתי לעבר אימי "אני לא יודע מה זה הדבר הזה" –  כך מילמלתי בעודי מחזיק בשתי ידיי את הגוש.נשארתי עומד בחוסר מנוחה ובידי הגוש שהיה כבד ולנוכח עינייה המבוהלות הובלתי אותו אל מרכז השולחן והתבוננתי ביצירה ושוב המשכתי בהעמדת פנים של מי שלא מבין מה הדבר המוזר הזה. מייד זכיתי לתגובה המושיעה ב"אם כבר אתה שואל אז..." ואבא שבנתיים הצטרף לשיחה המשיך: "אז את הסוכר הזה...""מה זה בכלל סוכר?" – התפלאתי.."אל תפסיק אותי" -  שיסע את דבריי.את גוש הסוכר הזה קיבלתי בתמורה לסחורה שמכרתי, במקום כסף, מעין עיסקת חליפין. כשהייתי הולך למרחקים, לערים הגדולות רוכש סחורות, מעמיס אותן על גבי חמור, ואז הסיפור היה מקבל מפנה דרמתי ומקבל כותרת חדשה.  שאלתי בינתיים הלכה לאיבוד בסיפור אבל לפחות למדתי על עיסוקו של אבי ומי מה התפרנסו שם בעיירה.הגוש, לאחר שיצא מן הארון קיבל מקום של קבע על אדן החלון שמעל מיטתי, כמובן לא לשימוש אלא לראותו בלבד. כל בוקר כשהייתי מתעורר הייתי מביט בו וכך גם כשהייתי בודד בחדרי. הגוש - כך קראתי לו, היה לי לחבר נאמן. עברו שנים, אני כבר בגיל שלוש-עשרה ואת הבר מצווה חגגו לי בביתנו, לבית הגיעו הרבה קרובים ודודים שהכירו את הגוש, עוד מהעיירה ממנה באו, ברקע הייתה תזמורת ופייטנים שהכירו את הגוש, אני השתדלתי לעשות פרצוף של מי שמכיר טוב את הגוש, הייתי מאוד חרד שמא יפתח עליי מאן דהוא ב"אם כבר אתה שואל אז".  בני המשפחה המבוגרים, הדודים והדודות שהבחינו בגוש ובעיקר במבוכה שהייתה מציפה אותי לנוכח ההתרגשות מהאירוע הבר מצווה, היו בטוחים שהתרגשותי נובעת מהבורות אודות הגוש, לא היססו לפנות אליי ב"אם כבר אתה שואל אז..."ואני עניתי מייד: "באימא שלכם עזבו אותי ואני בכלל לא שואל!"בעוד הם פוצחים בסיפוריהם היה בי שביב של תקווה, אולי בכל זאת, קיוויתי בתוך ליבי שמא אחד מהם יספר לי נטו אודות קורותיו של מי שהפך להיות חברי הטוב, חבר שלא באמת הכרתי.אך כצפוי (או שלא כצפוי) שוב היו מתחילים בגוש הסוכר ומייד פונים לסיפור על נפלאות החיים בעיירה המרוקאית ההיא ועל העלייה לארץ ושום דבר הקשור לגוש לא עלה בסיפוריהם.1967, מלחמת ששת הימים, הבית, התרוקן מכל מה שאיכלס אותו, כך כל השכונה התפנינו למקלט השכונתי, הגוש נותר לבדו על אדן החלון. כשחזרנו כעבור שבוע הבייתה, שיכורי נצחון ותהילה מצאתי את גוש הסוכר וסביבו רסיסי פגז מרגמה שהתפוצץ סמוך לבניין, החלון נופץ, הארון נוקב, המנורה התפוצצה ועוד כמה חפצים ניזוקו. הגוש נותר זקוף מלוא קומתו בסיסו הרחב העניק לו יציבות, מבנהו המיוחד הקנו לו איתנות והוא עמד יפה על משמרו. הבטתי בו, רציתי לספר לו בעצמי וכמעט שפצחתי לעברו ב"אם כבר אתה שואל אז"... הייתה מלחמה היא ארכה שישה ימים, היינו חרדים ופחדנו נורא, אבל פשוט נצחנו, סך הכל שישה ימים, הנה אני כבר פה.1970, גיל שמונה עשרה הגיע, עם השנים ספגתי העשרה תרבותית מבוססת מורשת של בני משפחתי אודות לגוש הסוכר ידידי, אך מעט מאוד מטען תרבותי על המדינה אותה אני הולך לשרת עכשיו.דצמבר 1973, חזרתי הבייתה לאחר שלוש שנות שרות צבאי ועוד חודשיים למלחמת יום הכיפורים, ברמת הגולן. במלחמה הזו כבר לא הייתי במקלט אלא מילואימניק הכי צעיר בצה"ל... חזרתי בשלום. ידידי הגוש המתין לי באדן החלון, חף ממבקרים ובמיוחד מכאלה ששוחרים לטרף למקרה שימצאו אותי נבוך ב"אם כבר אתה שואל אז..." למדתי להתחמק ולהנתק מכולם עם הזמן שיכללתי את יכולות ההינתקות בהופעות פאנקיסטיות ובדיבור פריקי כיאה לצבר ולבן תרבות הרחוב בימים ההם וכמובן שבכל פעם  כשהייתי שומע את הפתיח: "אם כבר אתה שואל אז..." הייתי פותח במנוסה והייתי נעלם מהשטח. עד שיום אחד נעלמתי מהבית, המשפחה, המסורת והסיפורים, לתקופה של שמונה שנים וגם מהגוש נפרדתי.תקופה זו עברה בטיולים  בכל הארץ ובחו"ל, הסיפורים לא ממש עזרו לי בחיים ובמה שבא במקומם לא היה ממש בגדר הארה תרבותית מכוננת. חזרתי הבייתה הישר לחדרי המשמים, הגוש או יותר נכון מה שנשאר ממנו עדיין המתין לי באדן החלון, הוא לא חידש לי על קורותיו ואת הסיבות להבאתו לעולם. אני חזרתי לחיים רגילים והתחלתי לעבוד ולנסות להיות ככל אדם. ברחוב אנשים מחפשים ומוצאים את שורשיהם ואחרים גם רוצים הגדרה עצמית וזה היה נורמאלי ביותר להתחבר למקורות ורק הגוש, נשאר גוש שהשינוי היחידי בו – כיליון ורוח אין.הוריי כבר זקנו, הקרובים פסקו גם הם מלבקר אני נשארתי עם גוש סוכר מתפרק שעוד מעט והוא יתכלה ויעלם ואני, אני עוד לא הבנתי מאומה אודותי לא ידעתי את הסיבות לבריאתו ולהבאתו ארצה.פתאום מצאתי עצמי, צבר שמתקרב לגיל שלושים, יושב בסלון ביתי צופה בתוכנית טלויזיה "עולם הולך ונעלם" ספוג בחויית הציפייה ובתובנות חדשות על העולם בו אני חי ועל עולמי שלי הפרטי פניתי לחדרי הקטן. ישבתי בחדרי כמו מי שקפאו שד בוהה אל מול מה שנותר מהגוש ותוך שאני שואל אודות הימים ההם מצאתי את עצמי גם עונה ב"באם כבר אתה שואל אז..." תדע לך  שלולא הוא, ידידי הגוש לא היה לנו מושג על קורות חייהם של בני משפחתי  בעיירה היהודית ההיא.החבר המתוק שהיה לי, שבאמצעותו הכרתי את שורשי, התכלה.הגוש הלך ונעלם ואיננו עוד. אבל נשארו הסיפורים

    בזכותו..

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יעקב ס.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין