פעם אחת בארץ רחוקה חיו להם באושר ושלווה שבט של גמדים טובי לב. הגמדים למדו, עבדו ובילו להנאתם בכפר הולדתם שנים ארוכות. אולם יום אחד כשקמו משנתם הם גילו כי בכפר שלהם מונחות להם אבנים גדולות וכבדות. אבן אחת למשל הייתה מונחת על השביל הראשי המוליך לפתח הכפר, אבן נוספת באמצע מגרש המשחקים, אבן שהונחה בתחתית באר המים שלהם והקשתה על שאיבת המים לכפר ועוד אבנים נוספות,שהיו פזורות בכפר כיערו אותו והפריעו לחיי הגמדים. מייד התכנסו להם הגמדים לטכס עצה. 'המצב הוא בלתי נסבל' הסכימו כולם 'וצריך לסלק את האבנים המפריעות'. לאחר דיונים ממושכים האופייניים לאופיים של הגמדים החליטו מה לעשות- כל אחד מהגמדים קיבל אחריות על אחת האבנים והוטל עליו לגלגל אותה אל מחוץ לכפר וכך יוכל השקט לחזור לחייהם.

התפזרו הגמדים בצייתנות ובחריצות, התמקמו בסמוך לאבנים והחלו לדחוף אותם. דחפו בכוח, דחפו בזעם, כשהם חשים את האחריות על כתפיהם, הזיעו, התנשפו אבל.. האבנים נותרו במקום כי עליכם לדעת האבנים הללו היו במשקל של סלע קטן ולאף גמד לא היה מספיק כוח לדחוף את האבנים ולהיפטר מהמטרד.התכנסו להם למחרת היום הגמדים לאסיפה נוספת כשהם מעט תשושים מהמאמץ שהשקיעו. 'מה זה?' פתח ואמר ראש הכפר – 'האם לא התאמצתם מספיק?' 'התאמצנו' ענו לו פה אחד הגמדים. 'האם לא רציתם מספיק?' 'רצינו מאד' ענינו לו שוב הגמדים. 'אם כך כיצד זה שעדיין כל האבנים במקומם?' תמה ראש הכפר.אז קם אחד הגמדים הצעירים (הוא היה עדיין ב-100 השנים הראשונות לחייו) 'אנחנו גמדים חרוצים אך קטנים ואילו האבנים גדולות. אנחנו צריכים לדחוף אותם יחד כדי להצליח להזיז אותם'. 'אבל אם כך זה עשוי לקחת יותר זמן' הקשה ראש-הכפר 'ואני מעוניין לסלק את המטרדים הללו תיכף ומייד'. המשיכו הגמדים בדיון צעקו והתווכחו אולם לבסוף החליטו לנסות את דרכו של הגמד הצעיר. בכל יום מימות השבוע שנותרו התרכזו הגמדים סביב אחת מהאבנים חלקם התרכזו בדחיפת האבן, חלקם בנו מסילות ואמצעים נוספים שסייעו בגרירת האבנים אל מחוץ לכפר וכך יום-יום הצליחו להיפטר מעוד אחת מהאבנים הגדולות והמכוערות. וכעבור שבוע הצליחו לנקות את כל הכפר מהאבנים. שמחו הגמדים מאד על הצלחת משימתם ומייד ערכו משתה גדול רקדו ושתו כל הלילה ושמעו ברקע את צלילי השירים של 'האבנים המתגלגלות'.  

ועכשיו הנמשל- אנחנו כמו הגמדים הנחמדים נמצאים בזמן האחרון בתקופה של גילוי המפגעים הסביבתיים הלוא הם האבנים. בעשרות שנים האחרונות הם הצטברו בשטח המחיה שלנו ואיכשהו הצלחנו להמשיך בשגרת חיינו תוך התעלמות מהם. אולם לא עוד. לאחרונה הולכת וגוברת המודעות לעוולות שאנחנו מבצעים לסביבה וחודרת ההכרה על הנזקים שהם מסבים גם לנו האנשים. המודעות באה לידי ביטוי בכמות הכיסוי התקשורתית הגדלה בנושא זה, בחקיקה בינלאומית גוברת בענייני סביבה ובאופן כללי בעובדה שיותר אנשים מוכנים לשמוע על הבעיות הסביבתיות שסביבם מבלי להתייחס לעניין בביטול. הבעיה שאני רוצה להפנות היא באופן הטיפול של הארגונים והעמותות הירוקות בארץ, אשר לא מנצלות במידה מספקת את הגל הנוכחי של ההתעניינות בסביבה ואשר ע"י אימוץ אסטרטגיה שונה יביאו לתוצאות טובות יותר.

הבעיה המרכזית הינה שהעמותות ואנשיהם פועלים כיום בדומה הגמדים ביום העבודה הראשון שלהם. בבת אחת הם מנסים לפתור בעיות שורשיות הקיימות בישראל שנים רבות ואשר שינוי שלהם מצריך שינוי תודעתי, חקיקתי, התמודדות עם תאגידים ומונופולים ואתגרים נוספים מסוג זה. בכל שבוע אנחנו שומעים על יוזמה מחאתית חדשה של הארגונים הירוקים. כך בזמן האחרון הנושאים הארציים שניזומו היו מניעת הקמת תחנת כוח פחמית נוספת בארץ, הורדת השימוש בשקיות ניילון, והטיפול באתר רמת-חובב. זהו כמובן מדגם חלקי בלבד ברשימת הנושאים ה"מטופלים". הבעיה היא שכל נושא כזה מאורגן ע"י כמות קטנה של פעילים, הוא זוכה לחלק יחסי קטן מתוך נתח הכיסוי התקשורתי המוקצה לנושאים סביבתיים והציבור הרחב? הוא מבולבל מכמות המידע אליה הוא נחשף בנושא ומרוב עצים הוא לא רואה את היער והיער בינתיים נכרת!

במצב הנוכחי על אף המאמץ המושקע בפעילויות סביבתיות יש לי תחושה שגם בעוד שנה עדיין לא ירד השימוש בשקיות, התוכניות להקמת התחנה הפחמית יישארו ורמת חובב תישאר לעמוד על תילה על שלל חומריה המסוכנים. לכן עצתי המרכזית היא:

פעילי הסביבה התאחדו ורכזו מאמץ!

תבחרו בכל פעם נושא אחד שיש לטפל בו והוא יעמוד במרכז האג'נדה הסביבתית. בנושא זה יוכלו לפעול מאות פעילים שיחשפו את הנושא למאות אלפי אנשים בארץ ועשויים להשפיע על עשרות אחוזים מהם. יחד הם יפמפמו את הנושא, יפעילו לחץ על הגופים הנדרשים ויצליחו גם לשנות ולא רק להישאר עם תמונות מהפגנות. לעניין יוכל לעזור גם יותר שיתוף ותיאום בין הארגונים הירוקים שכמוהם יש עשרות במדינה. כל אחד מהארגונים פועל על פי שיטתו ובאופן אוטונומי על אף שלכל החברים בכל הארגונים מטרה משותפת לשפר את המצב הסביבתי בישראל ולהעלות בכך את רמת (ואולי גם משך) החיים של תושביה.

לכך כמובן יש לסייג נושאים דחופים שעולים ומצריכים תגובה שאינה סובלת דיחוי כמו במקרים של כוונות של בניה באזורים ייחודים שאינם מיושבים או לקראת דיון שבו עומדים להיחקק חוקים בעלי השלכות סביבתיות. אולם גם אז יש להחליט באופן ריכוזי מהם הנושאים שיש לצאת למאבק ארצי בעתים ועל מה לעומת זאת הסיכוי להצליח קטן וחבל על המאמץ.

אז זוהי ההצעה, מקווה שמי שצריך יפנים וקדימה לעבודה.