היא חשבה שאם יבוא הנסיך על הסוס הלבן (או על האופנוע, או במכונית או ברגל, לא ממש חשוב) היא תהיה מאושרת. היא נישקה המון צפרדעים ואף אחד מהם לא הפך לנסיך. אחר כך היא חשבה שאם יהיה לה המון כסף, היא תהיה מאושרת. אבל מכיוון שמעולם לא היה לה, אז כשכבר כן היה לה, היא לא ידעה מה לעשות איתו, והוא נעלם כלעומת שבא. היא חשבה שאם תהיה לה עבודה טובה, היא תרגיש חשובה. אולם כל מה שהרגישה היו צביעות וכפיות טובה. היא חשבה שהחופש יעשה לה טוב. והיא צדקה. החופש להיות היא ולעשות מה שהיא רוצה, עשה לה הכי טוב. אבל היו לה חשבונות לשלם והתחייבויות למלא ולא היה מי שיטפל בה. כי מחיר החופש הוא להיות לבד. לאט לאט היא החלה להיעלם. במעורפל נזכרה שפעם היו לה חיים, אבל היא הפסיקה לטפל בהם ולהאכיל אותם, אז הם פשוט קמו והסתלקו. ואז בוקר אחד היא לא רצתה להיות ערה יותר, אז היא חשבה לבלוע את כל הכדורים שהיו לה בבית, כדי שתוכל להמשיך לישון. אבל לא היו לה מספיק כדורים. אז היא קמה והתחילה לכתוב איזו שטות על פיסת נייר. כשסיימה לכתוב, גילתה שיש לה ספר ביד. ופתאום היא היתה שמחה, הרגישה חשובה, וחיכתה לדבר הטוב הבא. |