כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    "האח הגדול" ותופעת "הזנב הארוך"

    52 תגובות   יום שלישי, 25/9/07, 09:39

    בפוסט 'על אחריות שלא לימדו אותנו כיצד לממשה' עסקתי בקריסת הפרדיגמות הגדולות והשלכותיה על "האדם הקטן". הפוסט תיאר את קריסת הפרדיגמה הכנסייתית מחד ואת קריסת התפיסה הפרדיגמאטית במדע ובפילוסופיה מאידך.

      

    טבעו של פוסט, בניגוד למאמר מדעי, הוא שהוא מאיר על היבט מסוים ואינו מתיימר להקיף, או למצות, את כל הנושא. לא התייחסתי בפוסט לקריסת המעמד הפרדיגמאטי של המדינה המודרנית, ולא לכך שניתן להבחין גם בסימנים ראשונים של קריסת התפיסה הפרדיגמאטית בארגונים העסקיים.

      בפוסט, רמזתי, אך לא התייחסתי, גם לתופעת המותגיות, כמי שבאה לנצל את ה"'ריק"' שנוצר עם קריסת הפרדיגמות הגדולות ולהציע את האלטרנטיבה שלה ל"אח הגדול" כמי שמכתיבה לנו מה הוא אדם "מצליח",  מה "נכון" ללבוש, מה צריך "לעשות" ובעיקר, מה צריך לרכוש, על מנת להיות "מאושר". אכן ניתן לאומר כי ההצלחה הגדולה של המותגים במחצית השנייה של המאה הקודמת, שהתרחשה, במידה רבה, במקביל לתהליך קריסת הפרדיגמות הגדולות, יכולה לשמש כראיה לכך שבני אדם הם יצורים הזקוקים תמיד ל"אח גדול". ואם "אח גדול" אחד מכזיב, הם תמיד יחפשו תחליף לו. 

    אולם בשנים האחרונות מתרחשת ירידה שיטתית בשלטנות הכלכלית של חברות המותגים הגדולות. הסיבה לכך קשורה בהופעת האינטרנט שאפשר להוריד את מחירי ההפצה בצורה דרמטית ולהציע מגוון לאין ארוך עשיר יותר של מוצרים, מאשר ההפצה המסורתית דרך החנויות.

      

    כך לדוגמא, חנות של רשת הספרים   Barnes & Noble מכילה בדרך כלל עד כ- 140000 כותרים. מדי שבוע מסירים מהמדפים את הכותרים שנמכרו פחות על מנת לפנות מקום לכותרים חדשים.  לעומת זאת, כשאמזון התחילה את פעולת הפצת הספרים דרך הרשת, היא יכלה להציע רשימת כותרים כמעט בלתי מוגבלת. ומשעשתה זאת, הסתבר כי את עיקר המחזור שלה היא עושה ממכירת כותרים שלא היו נכללים כלל ברשימת הכותרים שניתן היה להשיגם בחנויות Barnse & Noble. 

      

    תופעה זו נוגדת את ה-common sense שלנו שהושפע מהמודל התפיסתי של 'עקומת גאוס', או בלשון העם – 'עקומת הפעמון'. לפי עיקרון סטטיסטי זה, עיקר אוכלוסית הקונים נמצאת "באמצע", או בבטן השמנה של הפעמון, המייצג את עיקר השוק ועל כן יאפשר להשיג את מרב ההכנסות ורק מיעוט קטן יהיה בשולים. לבטן השמנה הזו של עקומת הגאוס מכוונות תעשיות הלהיטים במוסיקה, תעשיית רבי המכר בספרים ותעשיית המותגים באופנות. 

     

    לעומת הגיון זה של עקומת גאוס, האינטרנט חשף תופעה שניתנת להסבר סטטיסטי כעקומת 'הזנב הארוך' (או 'עקומת פרטו'). דרך פשוטה להסברת עיקרון  'הזנב הארוך' היא לתאר ערימה של עשר מטבעות, לידה ערימה של תשע מטבעות...שמונה.. שבע... וכך בסדר יורד, עד לערמה של מטבע אחד. המספר הכולל של המטבעות בערימת מטבע אחד, או שניים, עשוי להיות  גדול יותר מאשר סך כל המטבעות שבערמות הגדולות יותר יחדיו.

      

    האינטרנט, בכך שהוא אפשר היצע, ועל כן גם חופש בחירה צרכנית שלא הייתה מוכרת ב"כלכלה הישנה", חשף אפשרויות חדשות לגריפת רווח לאותן חברות שישכילו לספק את מגוון חופש הבחירה הצרכני. ההתעניינות של העולם העסקי ושל הכלכלנים בתופעת 'הזנב הארוך' מתרכזת בעיקר בפוטנציאל השוק העצום, והבלתי מנוצל עדיין, של 'הזנב הארוך'. ומנקודת ראות זו הם מתייחסים ל"אדם הפשוט" כאל צרכן שהחופש האנושי שלו הוא החופש לבחור בין מוצרי צריכה, ואל תרבותו, כאל בידור ממוסחר.

      

    אך אותי מעניינות כאן ההשלכות האנושיות הרחבות שתופעת 'הזנב הארוך' חושפה אותם. להערכתי אלה הן מקיפות וחשובות יותר  מאלה המתוארות בספרות העסקית ולהן  תהיה השפעה על צורת חשיבתנו ופעולתנו בתחומים חברתיים וארגוניים רחבים.

      

    מבחינתי האינטרנט אפשר להסיר את הוילון שהסתיר תכונה אנושית חשובה שאפיינה את בני האדם תמיד, ועתה היא לא רק מתגלית, אלא גם מתעצמת – היכולת המיוחדת של בני אנוש להתמודד עם מציאות חדשה ואיומים וסיכויים חדשים, דרך השונות שמתקיימת ביניהם. יכולת זו מאפשרת להם למצוא פתרונות מקומיים יצירתיים שהם אפקטיביים יותר מאלה המוצעים או המורדים אליהם "מלמעלה" על ידי האוטוריטות למיניהן של "האח הגדול".

      

    מבחינתי, הפעם הראשונה שנתקלתי בתופעה שקוראים לה עתה 'הזנב הארוך' הייתה עוד ב'מלחמת ההתשה' כשביקרתי באחד המעוזים שלאורך תעלת סואץ ונקלעתי לאחת ההפגזות הארטילריות הקשות של מלחמה זו.  כשהחלה ההפגזה הייתי בתוך הבונקר. אך לפני שנכנסתי אליו הספקתי עוד לראות חיילים רבים פזורים במקומות שונים ומרוחקים מהבונקרים של המעוז, עסוקים בעניינים שונים. תהיתי מה יהיה אם תהיה לפתע הפגזה (הפגזות כאלה היו אז לעיתים די תכופות), הרי הם לא יספיקו להגיע אל הבונקרים  על מנת לתפוס מחסה, כפי שמורה להם הפקודה?. ואומנם כך היה. כשהחלה לפתע ההפגזה, חיילים רבים לא ביצעו את הפקודה. הייתי משוכנע שרבים מהם בוודאי נהרגו או נפצעו. אולם כשההפגזה הסתיימה ויצאתי החוצה גיליתי להפתעתי כי פרט לשריטות קלות, איש לא נפגע. הדבר עורר את סקרנותי ועברתי בין כל החיילים שהיו בחוץ בזמן ההפגזה ותחקרתי אותם על מה שהם עשו בעת ההפגזה. הסתבר שהם כבר היו רגילים להפגזות כאלה וידעו שהפקודה שבאה "מלמעלה" ושהורתה להם להיכנס למקלטים כשההפגזה מתחילה, אינה מעשית מבחינתם, שכן הם מרוחקים מדי מהמקלטים (אז עוד לא היה 'שחר אדום'), ולכן כל אחד מהם הכין לעצמו את הפתרון האופטימאלי (לא האידיאלי) להקשר שלו. 

      

    כשחזרתי מהתעלה, לא יכולתי שלא להרהר על כך, שהחוויה ההתנסותית שעברתי, יש לה משמעויות רחבות. גם מנקודת המבט של ארגונים כצבא, מדינה, או אף הארגונים העיסקיים. במקרים רבים, פתרונות מקומיים, חלקיים ושונים הם צורת ההתמודדות העדיפה על פני הניסיון לספק פתרון על כולל.

      

    שנים לאחר מכן, במלחמת המפרץ הראשונה, מצאתי עצמי שוב עומד מול תופעה זו, כאשר הבנתי שהנחייה של דובר צה"ל בדבר החדרים האטומים בסרטי הניילון, מייצגת  חוכמת  'פתרון על' של 'האח הגדול' המניח מציאות של 'עקומת גאוס', שאינה רלוונטית לגבי רוב האוכלוסיה ש"מורכבת" ממספר רב של הקשרים מקומיים השונים זה מזה ומחייבים פתרונות מקומיים יחודיים המתאימים לקשר. כך לדוגמא אנחנו גרנו במושב וכל הבתים במושבים עשויים מגגות רביץ, שאינם אטומים, ועל כן איטום החלונות והדלתות, לא יכול היה לתת הגנה למשפחתי והייתי צריך למצוא בעצמי פתרון מתאים להקשר. 

      

    במלחמה זו נתקלתי גם לראשונה בעוצמתן של התארגנות ספונטאנית של האנשים "הקטנים" המוצאים עצמם במצבים מקומיים דומים ושהצעות הפתרון של 'האח הגדול' מתגלים להם בעת משבר כבלתי רלוונטיות לגביהם. אלה מתארגנים במעין קהילות הממלאות תפקיד חשוב ביכולתם להתמודד עם מצבים אלה. באמצעות קהילות אלה הם מחליפים מידע, דנים בפתרונות ומאפשרים לחבריהם להתמצא טוב יותר בפירוש המצבים המשתנים.

    שם למדתי לראשונה על פוטנציאל העוצמה שיכול להיות להתארגנות של קהילות רשתיות כאלה להתמודדות של 'זנב ארוך'. וכל זה  בעולם שבו עוד לא היה אינטרנט והקשר היחיד עם העולם החיצון מהחדר האטום, היה באמצעות הרדיו והטלפונים הקווים.

      

    מאז המשכתי להתעניין בתופעות אלה ומצאתי שחשיבותה של 'תבונת הקהילה' בעמידות במצבי אסון  מתועדת היטב גם בספרות המקצועית. הפוסט שכתבי על .Web 2.0   ותבונת הקהילה במצבי חירום לאומיים  נועד להדגים כיצד לנצל את היכולות החדשות של האינטרנט על מנת להעצים את יכולת העמידה שלנו במצבי החירום הלאומיים הצפויים לנו.

      אך ההשלכות של תופעת 'הזנב הארוך' לתחומים החברתיים, הארגוניים, הממלכתיים  והחינוכיים הן רחבות ומקיפות יותר. באינטרנט טמון פוטנציאל, שעדיין אינו מנוצל, למנף את הנטייה והיכולת המיוחדת של בני אנוש להתמודד עם הבעיות שהמציאות הסבוכה והמשתנה במהירות, מציבה בפניהם, דרך מציאת פתרונות מקומיים, בצורה שהיא אפקטיבית יותר מאלה המורדים אליהם "מלמעלה". ובכך לחולל שינוי חברתי עמוק ביחסים שבין לוגיקת "האח הגדול" ותבונת "האדם הקטן", בין ידע שמועבר מלמעלה והידע שמתפתח מלמטה, בין תלות בתמיכה שמגיעה מבחוץ והתעצמות עצמית שבאה מתוך ובין חברי הקהילה עצמם. והיא מאפשרת העברת נקודת הכובד של פירוש המצבים החדשים והתמודדות עימם, מגורמי העל של "האח הגדול" לאנשים הלומדים מתוך התנסותם בהקשרי חייהם המשתנים. מה דעתכם?.  
    דרג את התוכן:

      תגובות (46)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/12/07 23:49:
      טוב נראה לי מיציתי את המטאפורות הפרחוניות האלה. אולי יהיה מעניין לראות מה יש לך לומר בקשר למאמר ולטענותיו.
        4/12/07 18:21:

       

      צטט: ransom stark 2007-12-03 21:04:03

      צבי,

       

      הסיבה שאתה מכיר כבר את הדרך לחוף היא כי כבר עשית את המסע הזה, אתה רק לא יודע שעשית זאת. 

      האומנם?.

      האם המסע הוא לחוף?. לאיזה חוף?. האם עשיתי כבר את המסע הזה?. אינני יודע. אך הרגשתי היא שלא.

        3/12/07 21:04:

      צבי,

       

      הסיבה שאתה מכיר כבר את הדרך לחוף היא כי כבר עשית את המסע הזה, אתה רק לא יודע שעשית זאת. 

        3/12/07 18:10:

       

      צטט: מר רשתות 2007-12-01 17:24:59

      ראיון עם בעל הזנב הארוך:

       

      http://www.haaretz.co.il/captain/spages/929919.html

       

      תודה.

      קראתי אך לא אהבתי. זה מאמר יחצני שנועד לקדם את קניית הכרטיסים להופעה הקרובה שלו בישראל שה- Themarker מוכר.

        3/12/07 18:07:

       

      צטט: ransom stark 2007-12-03 16:17:47

      צבי,

       

      במקום הדימוי של הגלים אני הייתי מעדיף דימוי אגם של מים עומדים.

       

      כשגולשים על מים עומדים אי אפשר ליפול, למעשה אין כלל צורך לא בגלשן ולא בגלישה. 

      תודה, אך אני מעדיף גלישה על גלים על פני עמידה על מים עומדים

       

      זה עניין של טעם ושל השקפת חיים

        3/12/07 16:17:

      צבי,

       

      במקום הדימוי של הגלים אני הייתי מעדיף דימוי אגם של מים עומדים.

       

      כשגולשים על מים עומדים אי אפשר ליפול, למעשה אין כלל צורך לא בגלשן ולא בגלישה. 

        1/12/07 17:24:

      ראיון עם בעל הזנב הארוך:

       

      http://www.haaretz.co.il/captain/spages/929919.html

       

        21/11/07 07:31:

       

      צטט: מר רשתות 2007-11-19 00:28:41

      קל יותר לעורר שותפות כאשר הידע סטנדרטי. (כמו מתכון לעוגה או גיבוש תורת הסימנים המעידים בגופים הממונים על הרתעה אסטרטגית ומודיעינית).

      אולם כאשר הידע הוא סמוי, או "הקשרי", כמו מתכון לחמין, או זיהוי תקלה במנוע על ידי טכנאי מיומן בknowhow על פי ריח העשן,או קבלת החלטה על  מקרה  על ידי מומחים,  קשה יותר לשתף בצורה וירטואלית, והדבר דורש יוצק יחסי פנים אל פניםץ

       

      ראה:

      Darr, A. and I. Talmud (2003) "The Structure of Knowledge and Seller-Buyer Networks in the Market for Emergent Technologies". Organization Studies, 24(3), 435-453

      http://soc.haifa.ac.il/~talmud/darrtalmud.pdf

       

       

      אילן

      תודה על ההפניות. קראתי את מאמריך. אנו ב'פרקסיס' עוסקים ב'רשתות מלוכדות' וביכולתם לקיים את השיח ולפתח ידע משותף על הקשרים משותפים אך לא ברורים עדיין (אותם אנו מכנים 'עננים'.

      אם הנושא מעניין אותך כדאי שתקרא את הפוסטים שלי ובעיקר את אלה העוסקים ב'אזור ההתפתחות הקרובה' והרשת.

      אשמח להמשיך את השיח איתך

      תודה

      צבי לניר

        21/11/07 06:22:

       

      צטט: Ransom Stark 2007-11-15 17:52:23

      אני ממליץ לך לקרוא פוסט בבלוג שלי בנושא, שנקרא: "הגות סוציולוגית ביקורתית"

      אזהרה - קשה להבנה. 

       תודה. קראתי גם קראתי.

      אומרים לנו שברשת 'גולשים' – עוברים במהירות מגל לגל. אסור להשתהרות, אם משתהים בגל אחד יותר מדי זמן נופלים מהגלשן לים. אך הפוסט שלך מחייב זאת ועוד איך, ובכן נפלתי לים. נרטבתי כהוגן.  ועתה אני חייב לעלות שוב לגלשן. המרחק מהחוף הוא גדול מדי מכדי לעבור אותו בשחייה...
        19/11/07 00:28:

      קל יותר לעורר שותפות כאשר הידע סטנדרטי. (כמו מתכון לעוגה או גיבוש תורת הסימנים המעידים בגופים הממונים על הרתעה אסטרטגית ומודיעינית).

      אולם כאשר הידע הוא סמוי, או "הקשרי", כמו מתכון לחמין, או זיהוי תקלה במנוע על ידי טכנאי מיומן בknowhow על פי ריח העשן,או קבלת החלטה על  מקרה  על ידי מומחים,  קשה יותר לשתף בצורה וירטואלית, והדבר דורש יוצק יחסי פנים אל פניםץ

       

      ראה:

      Darr, A. and I. Talmud (2003) "The Structure of Knowledge and Seller-Buyer Networks in the Market for Emergent Technologies". Organization Studies, 24(3), 435-453

      http://soc.haifa.ac.il/~talmud/darrtalmud.pdf

       

       

        19/11/07 00:23:

      ברשת האינטרנט תופעת "הזנב הארוך" קשורה(1) בנטיה של רשתות חברתיות להתבדל לרכזים של קשר ולפאסיבים יותר (ריכוזיות) (2) לנטיה להתבדל ל"צבירים", או קבוצות קטנות שישנו קשר ישיר ועקיף בין חברי הקבוצה (לכידויות או "טרנסיטיביות"), ולתופעת ה"עולם הקטן"

      .

      הספר "קישורים" של ברבאסי מסביר זאת יפה ובאופן נגיש.

       

      ראה גם מאמר בעברית על רשתות:

      http://soc.haifa.ac.il/~talmud/SocialNetorks.pdf

        15/11/07 17:52:

      אני ממליץ לך לקרוא פוסט בבלוג שלי בנושא, שנקרא: "הגות סוציולוגית ביקורתית"

      אזהרה - קשה להבנה. 

        15/11/07 08:26:

      צטט: לניר 2007-11-15 08:23:30

       

      צטט: Ransom Stark 2007-11-14 11:57:11

       

       

      הטענה שלך מאוד מעניינת. 

      לענתך מה שמאפיין את תקופתנו היא רק אינדיבידואליות שטחית וצרכנית -  "איזה פאנל אתה רוצה לפלאפון שלך", אולם בסוגיות פוליטיות הרת גורל, "אזי פס הייצור של המודרניות נכנס לפעולה" וניכרת מגמה של האחדה.

       יתר על כן אתה טוען כי  נראה כי המיינסטרים חזק מאי פעם והוא התרחב והכיל את מה שבעבר היו השוליים.

      כפי שציינתי כבר איני רואה עצמי מומחה לסטטיסטיקה אך כמה המקולגות שלי בעבר היו כאלה,   והם לימדו אותי שיש להיזהר מאוד מהסקת מסקנות מסטטיסטיקה על התנהגותם של בני אדם. ומאז אני ספקן.

      מכל מקום, היחס בין בודד, קבוצה והמון אינו יחס ליניארי. בני אדם הם במיטבם בקבוצות קטנות המאפשרות להם לקיים מה שאני מכנה 'אזור התפתחות משותפת' והתנהגותם שוב הופכת לאחרת כאשר הם פועלים כהמון, או כאספסוף.

      תודה לך על הערתך

      צביקה לניר

        14/11/07 11:57:

      הנקודה שלי היתה, שבעידן המודרני האינדיבידואליות היא רק לכאורה ובאה למיצוי ב- "איזה פאנל אתה רוצה לפלאפון שלך", אולם, כשהכסף האמיתי על השולחן ומדובר בסוגיה פוליטית הרת גורל, אזי פס הייצור של המודרניות נכנס לפעולה - כפי שראינו ברגע האמת במלחמה האחרונה. אני לא מדבר על העובדה שהמלחמה היתה כישלון או לא, זו לא הנקודה. העניין הוא הבחירה באופציה המלחמתית מלכתחילה כמן סוג של ברירת מחדל אקזיסטנציאליסטית. לכן הצגתי כאן נתונים מניתוח meta-analysis של התפלגויות הפיזור של מבדקים סטטיסטיים בכל מיני תחומים חברתיים שמצביעים על מגמה של האחדה ולא של אינדיבידואציה כפי שנטען כאן. זה שמדדי פילוח השוק מצביעים על התפלגות "זנב ארוך" או משהו כזה לא אומרת כלום לגבי שונות בראיית העולם.

       נראה כי המיינסטרים חזק מאי פעם והוא התרחב והכיל את מה שבעבר היו השוליים.

        13/11/07 17:50:

       

      צטט: Ransom Stark 2007-11-03 21:11:26

      וואלה צודקים. מדע הסטטיסטיקה לא רלוונטי. הרי כולם היום שונים ומיוחדים, מקוריים וחופשיים, משכילים ופלורליסטיים, שקולים ונון-קונפורמיסטיים, שוליים ולא מיינסטרימיסטיים.

      אהה, כן, שלושת המפלגות שאותם "אינדיבידואלים"  מצביעים  להן: ליכוד, קדימה ועבודה שונות בדיוק כמוהן. ההבדל ביניהם תהומי ומייצד קשת רחבה של דיעות ורעיונות.

      אהה, כן, במלחמה האחרונה מעל 90% (!) תמכו בה. יותר מכל מדינה בעולם המערבי אי פעם.

       

      אבל הסטטיסטיקה מתה, ואנו שונים אחד מהשני, ובא(ו) לציון גואל(ים).

      וואלה צודק. מדע הסטטיסטיקה מאוד רלוונטי לייצוג תופעות חברתיות. אכן כן, "במלחמה האחרונה הסטטיסטיקה הראתה כי מעל 90% תמכו בה. יותר מכל מדינה בעולם המערבי (אי פעם???)" ואני מוכן להתערב עמך כי אם היו עושים עתה סקר על מה היתה דעתך בשעתו על מלחמת הלבנון, היית מקבל תשובה שונה מאוד מזו. מכאן אין ללמוד הרבה על הסטיסטיקה אלא על בני האדם ועד כמה מעט הסטיסטיקה המנסה לייצג את דעותיהם ברגע נתון, מלמדת אותנו עליהם.

       

      זו היתה טענתי ולא שהסטטיסטיקה מתה. ובא לציון הגואל...

       

      צבי לניר

        3/11/07 21:11:

      וואלה צודקים. מדע הסטטיסטיקה לא רלוונטי. הרי כולם היום שונים ומיוחדים, מקוריים וחופשיים, משכילים ופלורליסטיים, שקולים ונון-קונפורמיסטיים, שוליים ולא מיינסטרימיסטיים.

      אהה, כן, שלושת המפלגות שאותם "אינדיבידואלים"  מצביעים  להן: ליכוד, קדימה ועבודה שונות בדיוק כמוהן. ההבדל ביניהם תהומי ומייצד קשת רחבה של דיעות ורעיונות.

      אהה, כן, במלחמה האחרונה מעל 90% (!) תמכו בה. יותר מכל מדינה בעולם המערבי אי פעם.

       

      אבל הסטטיסטיקה מתה, ואנו שונים אחד מהשני, ובא(ו) לציון גואל(ים).

        2/11/07 16:08:

       

      צטט: tal_riv 2007-11-01 11:25:35

      אגב, דוקא אספסוף קל לתאר מבחינה סטטיסטית. החלק הקשה לתאור הוא קשרים חברתיים ברמות שונות, המשפיעים על תהליך ההחלטה, אולם אינם מכריעים.

      ושוב - הסטטיסטיקה היא כלי בלבד, השאלה היא מה מכניסים אליו, וכידוע - אין להרוג את השליח...

      טל

      מסכים עימך.

      אכן החלק הקשה לתאור הוא קשרים חברתיים ברמות שונות, המתלכדים ויוצרים מגמות חדשות ומפתיעות. 

      צביקה לניר.

        1/11/07 11:25:

      אגב, דוקא אספסוף קל לתאר מבחינה סטטיסטית. החלק הקשה לתאור הוא קשרים חברתיים ברמות שונות, המשפיעים על תהליך ההחלטה, אולם אינם מכריעים.

      ושוב - הסטטיסטיקה היא כלי בלבד, השאלה היא מה מכניסים אליו, וכידוע - אין להרוג את השליח...

        1/11/07 09:38:

      כל שטענתי הוא שהספד הסטטיסטיקה הוא מוקדם מדי...

      הנקודה נעוצה בהגדרה נכונה של הבעיה

      צטט: לניר 2007-11-01 08:17:37

       

      צטט: tal_riv 2007-10-31 16:13:06

      לא כל תופעה סטטיסטית מתוארת היטב באמצעות גאוסיאן בודד, גם אם הן תופעות פיזיקליות. אלו המתוארות כאן כתופעת הזנב הארוך הן תופעות שאינן מתוארות על ידי פתרון יחיד, אלא על ידי אוסף פתרונות ביניים, סאב-אופטימליים. כעקרון, ניתן להרחיב את הגאוסיאן כדי לכלול את הפתרונות המתוארים כאן.

       

      טל

      הדיון שהתפתח כאן על הסטטיסטיקה ויכולתה לייצג את התופעות החברתיות, הוא מרתק.

      אני אישית איני רואה עצמי כמומחה בסטטיסטיקה במידה שאוכל להרשות לעצמי לנסות ולתרום תרומה של ממש לדיון זה ובהחלט מזמין אתכם שתמשיכו בו כאן, גם בלעדי.

      הנקודה העיקרית שרציתי להעלות כאן היתה שקריסה הפרדימות ושלטון 'האח הגדול' התפיסתי, יכולה להוליך לשתי תופעות שהן במידה רבה היפוכיות - האחת היא לתופעת 'תבונת הקהילה' ומאידך גם לתופעה של mobe. והשאלה אם ניתן להגיע ל- smart mobes תלויה בנטילת האחריות לאמנציפציה האישית השועלית של בני האדם (זו המוליכה אותם תמיד להבנות שהם מעבר ל-common sense, הארגוני, התרבותי, השלטוני, המדעי, ההמוני וכו').

      ושאלה זו לא תוכרע רק על ידי שכלולים נוספים של ה- Web 2 או ה- Web 3, 4 ואילך שמבטיחים לנו שיהיו וובים סמנטיים יותר משוכללים, אלא על ידי פיתוח המודעות והיכולת האנושית האישית-חברתית לפתח הבנות וידע חדשים מתוך ההקשרים השונים והמשתנים תדיר של חייהם.

      צביקה לניר

       

        1/11/07 08:17:

       

      צטט: tal_riv 2007-10-31 16:13:06

      לא כל תופעה סטטיסטית מתוארת היטב באמצעות גאוסיאן בודד, גם אם הן תופעות פיזיקליות. אלו המתוארות כאן כתופעת הזנב הארוך הן תופעות שאינן מתוארות על ידי פתרון יחיד, אלא על ידי אוסף פתרונות ביניים, סאב-אופטימליים. כעקרון, ניתן להרחיב את הגאוסיאן כדי לכלול את הפתרונות המתוארים כאן.

       

      טל

      הדיון שהתפתח כאן על הסטטיסטיקה ויכולתה לייצג את התופעות החברתיות, הוא מרתק.

      אני אישית איני רואה עצמי כמומחה בסטטיסטיקה במידה שאוכל להרשות לעצמי לנסות ולתרום תרומה של ממש לדיון זה ובהחלט מזמין אתכם שתמשיכו בו כאן, גם בלעדי.

      הנקודה העיקרית שרציתי להעלות כאן היתה שקריסה הפרדימות ושלטון 'האח הגדול' התפיסתי, יכולה להוליך לשתי תופעות שהן במידה רבה היפוכיות - האחת היא לתופעת 'תבונת הקהילה' ומאידך גם לתופעה של mobe. והשאלה אם ניתן להגיע ל- smart mobes תלויה בנטילת האחריות לאמנציפציה האישית השועלית של בני האדם (זו המוליכה אותם תמיד להבנות שהם מעבר ל-common sense, הארגוני, התרבותי, השלטוני, המדעי, ההמוני וכו').

      ושאלה זו לא תוכרע רק על ידי שכלולים נוספים של ה- Web 2 או ה- Web 3, 4 ואילך שמבטיחים לנו שיהיו וובים סמנטיים יותר משוכללים, אלא על ידי פיתוח המודעות והיכולת האנושית האישית-חברתית לפתח הבנות וידע חדשים מתוך ההקשרים השונים והמשתנים תדיר של חייהם.

      צביקה לניר

        31/10/07 16:13:

      לא כל תופעה סטטיסטית מתוארת היטב באמצעות גאוסיאן בודד, גם אם הן תופעות פיזיקליות. אלו המתוארות כאן כתופעת הזנב הארוך הן תופעות שאינן מתוארות על ידי פתרון יחיד, אלא על ידי אוסף פתרונות ביניים, סאב-אופטימליים. כעקרון, ניתן להרחיב את הגאוסיאן כדי לכלול את הפתרונות המתוארים כאן.

       

        10/10/07 06:01:

       

      צטט: mailfw 2007-10-08 18:10:25

      ל Ransom Stark

       

      "מדע" הסטטיסטיקה התפתח והתמקצע עד מאד ב 20 השנים האחרונות.

      השימוש האמיתי היום בסקרים בתחום השיווק והפוליטיקה היא לא חיזוי הצריכה ו/או הדעות, אלא חיזוי הדרך שבה צריך להציג לאנשים את הדברים כדי שיענו את מה שרוצים שיענו.

      אביאל

       

      אני מסכים לחלק די ניכר של הביקורת שאתה מעלה על מדע הסטטיסטיקה והשימושים הנלוזים שעושים בו.

       

      זה שווה דיון בפני עצמו.

       

      אך לא בכך עוסק פוסט זה.

       

       

        8/10/07 18:10:

      ל Ransom Stark

       

      הנתונים שהכנסת יכולים להיות עוד אחיזת עיניים סטטיסטית. האם יש שם נתונים לגבי סוגי השאלונים שהשוו? מה כמות התשובות שהיה אפשר לבחור ביניהן, ומה השונות בין התשובות? בל נשכח גם את עניין השונות של השאלות. מי האוכלוסיה שהשתתפה בסקרים? ועוד הרבה פרמטרים שיכולים להביא ל"שינוי" שנותח.

      "מדע" הסטטיסטיקה התפתח והתמקצע עד מאד ב 20 השנים האחרונות.

      השימוש האמיתי היום בסקרים בתחום השיווק והפוליטיקה היא לא חיזוי הצריכה ו/או הדעות, אלא חיזוי הדרך שבה צריך להציג לאנשים את הדברים כדי שיענו את מה שרוצים שיענו.

      לא חסרים שאלוני סקר בהם אותה שאלה נשאלת פעמים רבות בצורות שונות, ואותם אנשים עונים עליה באופן שונה בכל פעם שהיא נשאלת, גם המיקום ביחס לשאלות האחרות בסקר משפיע כמובן.

      הסקרים הללו עבר זמנם למי שרוצה לקבל נתונים לגבי צרכי ורצונות האוכלוסיה, הדרך היחידה לקבל את זה בצורה מוחשית היום היא דרך קבוצות מיקוד שזו דרך פרימיטיבית מאד למה שהטכנולוגיה מאפשרת לנו היום.

      כבר היום יש חוקרים (אמנם מעטים) אשר משתמשים בסקרים אך ורק בשאלות פתוחות, אלו הם החוקרים שמנסים לקבל נתונים כדי ללמוד ולא כדי ללמד (או יותר נכון לומר - למכור). זה יותר קשה וגוזל משאבים רבים יותר, אבל גם הבעיה הזו מתחילה לקבל פתרונות, שוב בזכות הטכנולוגיה.

      יש עוד דברים רבים לומר על הנושא, אבל נראה לי שאסכם הכל אם אומר שמי שרוצה לקבל מושג על מה אנשים חושבים ואיך אנשים מרגישים, צריך לצאת לרחוב ולהרגיש אותם. לא מספיק לקבל מספרים, אשר אמינותם מוטלת בספק, ולחשוב.

      תעיף מבט בהרצאות הללו, הן ללא ספק משרות השראה (שוב אני מתנצל שאני לא ממליץ על ספרים, זה מרדים אותי, אבל אני בטוח שתצליח למצוא את הספרים שהם כתבו):

       

      http://www.ted.com/index.php/talks/view/id/20

       

      http://www.ted.com/index.php/talks/view/id/93

       

      http://www.ted.com/index.php/talks/view/id/140

       

        1/10/07 08:27:

       

      צטט: לניר 2007-10-01 08:11:58

       

      צטט: dr. second life 2007-10-01 00:09:01

      לצבי, לשמוליק, ליגאל חמיש

      ממש נוצר פה "טנק חשיבה אד הוקי".

       

      לצבי, רינגהולד לא אומר שהמונים היו תמיד חכמים. ואני אומר בעקבות טופלר ופוקו, שהמודרניות יצרה את ההמון. שכן בעת העתיקה רוב בני אדם חיו בקהילות ולכן לא היה המון. ההמון נוצר כתוצאה מההומוגניזציה של החברה שהיתה פעם הטרוגנית.

       ספרו של רייגולד נקרא Smart Mobs . את המילה Mobs ניתן לתרגם כהמון או כאספסוף.

       המון או אספסוף הוא אוסף של פריטים, לא של פרטים. אלה הם פריטים שאיבדו את שיקול הדעת הפרטי שלהם. בני אדם הפועלים כאספסוף או כהמון פועלים כעדר ולא כקהילה.

       

      התבונה הקהילתית נוצרת על ידי המפגש של 'אחרים רלוונטים' אינדיוידואלים המעשירים זה את תבונתו של זה ושל הקהילה כולה.

       

      בני אדם הפועלים כעדר מפעילים את שתי המניעים המובהקים של המוח הזוחלי של האנשים - הפחד והחמדנות. כשהבורסה עולה  ונראה שכל מי ששם מרוויח, העדריות פועלת בכוון של חמדנות וכולם 'קונים'. כאשר הבורסה יורדת ונראה שכל מי ששם מפסיד, העדריות פועלת בכוון של פחד ובריחה.

       

      ההמון אינו חכם. ומנהיגים טוטאליטריים ידעו לכל אורך ההסטוריה האנושית כיצד להעצים את הפחד והחמדנות על מנת לדחוף בני אדם לפעול כעדר ולהקריב את כל שיקול הדעת האישי והמשפחתי שלהם, למען אידיאולוגיות להמונים.

       

      ההבחנה בין 'תבונת הקהילה' ובין 'חוכמת ההמון' היא חשובה, אך לא תמיד מקפידים על ההבחנה ביניהם .

       

      אשר, אני מסכים עמך שההמון נוצר על ידי ההומוגניזציה של החברה.  ואילו הקהילתיות כוחה בשילוביות הטרוגנית.

       

      האינטרנט הוא ההזדנות למנף את 'תבונת הקהילה' ,אך כשהבחנה ברורה כזו בין קהילה ובין המון אינה קיימת, הוא יכול לפעול גם בכוון של הגברת העדריות.

       

       

       

       

       

       

       

        1/10/07 00:09:

      לצבי, לשמוליק, ליגאל חמיש

      ממש נוצר פה "טנק חשיבה אד הוקי".

       

      לצבי, רינגהולד לא אומר שהמונים היו תמיד חכמים. ואני אומר בעקבות טופלר ופוקו, שהמודרניות יצרה את ההמון. שכן בעת העתיקה רוב בני אדם חיו בקהילות ולכן לא היה המון. ההמון נוצר כתוצאה מההומוגניזציה של החברה שהיתה פעם הטרוגנית. מה שעשה את ההטרוגניות זה הדפוס האחיד של גוטנברג שעומד בבסיס מדינת הלאום ההומוגנית שעושה "כור היתוך" לכל תת היחידות של הלאום, כמו שבן גוריון ומפאי חשבו שהצליחו לעשות.

       

      השבוע הייתי בכנס ומרוב שעמום מההרצאות קראתי ספר מדהים של ז'אק דרידה "בית המרקחת של אפלטון". הספר מנתח את לידת הכתב היווני כבסיס לחשיבה היוונית ולכל התרבות המערבית והמדעית והרציונאלית.

       

      בספר מובא ציטוט מאפלטון (בערך לפני 2500 שנה) על אודות מיתוס מצרי (מלפני 5000 שנה בערך), שמתעד את מאבקם של חסידי התרבות בעל פה נגד חסידי טכנולוגית המידע החדשה של אז, הכתב. מדהים, אבל כל טיעוני המודרניים נגד האינטרנט, נשמעים כציטוט של מתנגדי הכתב מלפני 2500-5000 שנה!

        29/9/07 14:44:

      צבי ידידי,

      =

      הבינותי את מאמרך המאלף בשניים:

      =

      האחד  עניינו

      היחלצות הפרט מסיטואציה מסוכנת עבורו,

      כאשר אין לו אלא לסמוך על עצמו.

      =

      למשל, מחמת שהמנהיגות המופקדת על שמירת טובתו,

      כלל אינה תופסת את הפרט בראש מעייניה.

      =

      השני אחר לגמרי, והוא

      חוכמתה של הקבוצה.

      =

      משהו בבחינת, שלקבוצה כולה תבונה רבה

      אף יותר משל הנבונים ביותר בה.

       =

      שתי זויות הסתכלות אלה על תבונה

      מעלות אצלי אסוציאציה

      באשר לנגזרות שונות של מנהיגות

      ברמות שונות ומסוגים שונים: לאומית, צבאית, עסקית ואחרת.

       =

      והרי דגים וצפורים עוברים אלפי מילין כדי לשרוד ולהתחדש,

      וכל זאת ללא מנהיג.

       =

      הטבע ממחיש במיטבו את חכמת הפרט ותבונת הקהילה.

       

       

        28/9/07 21:48:

      ל- mailfw:

       

      טענת שהסטטיסטיקה החברתית פחות יעילה מכיוון שכיום יש יותר שונות בין פרטים. לפי בדיקת מטה-אנליסיס (שמשווה ממוצעי מאות מחקרים), נראה כי רמת הקונצנזוס, קרי, כמות האנשים שעונה על תשובה מסויימת בשאלון מסויים גבוהה יותר בשנים האחרונות מאי פעם. הנקודה היא, שהיכן שנדמה ויש פלורליזם גדול של דעות, מדובר למעשה באותה הגברת עם שינוי מזערי באדרת. מכאן ניתן להסיק כיצד המיינסטרים גדל והשוליים מתכווצים, וכל זאת דווקא בעידן שלכאורה אמור להצביע על תופעה הפוכה. 

        28/9/07 19:28:
      תחילה עליי להתנצל מראש במקרה והערותיי יישמעו לא תרבויות בשל חריפותן, אבל זה נועד אך ורק לצורך המחשת נקודה. אתחיל בסיפור קצר, אינני יודע אם הוא אמיתי או שמא זו הייתה רק אגדה אורבנית שהייתה נפוצה מאד בקרב סטודנטים למתמטיקה באחת מהאוניברסיטאות בארץ. סופר שם על אחד הפרופסורים הוותיקים ביותר, ששקד שנים רבות על הוכחת נושא קשה ומסובך. לאחר שהיה נדמה לו שהוכיח את קיומה של צורה גיאומטרית חדשה ומושלמת בתכונותיה, נתן את ההוכחה בת המאות דפים לפרופסור אחר לשם בדיקה. התשובה שהוא קיבל הייתה פשוטה להפליא:  "הוכחת את קיומו של המעגל בצורה המתוחכמת ביותר שראיתי עד היום". ובמה הדברים אמורים? כל התופעות החברתיות הללו אשר מדוברות פה בשפה גבוהה גבוהה ובמונחים לטיניים ואסוציאטיביים למכביר, אפשר לתארם בשפה פשוטה. סבי נהג לומר שכאשר מישהו מתאר משהו באופן מאד מסובך, כנראה שהוא מסתיר חוסר הבנה או שעמום, אבל בדיוק כמו שאני לא שופט אדם על בסיס העובדה שהוא כותב בשגיאות כתיב, אני משתדל גם לא לשופטו על בסיס מורכבות התיאור שלו. הסטטיסטיקה ששורה בפוסט ובתגובות וההתעלמות מאופציות נוספות, מזכירה לי את הסיבה שבגינה נטשתי את לימודי הסטטיסטיקה. בשלב מסוים הבנתי שהסטטיסטיקה החברתית מחלקת את האנשים לקבוצות, ובמקרה שקיים אינדיבידואל שלא נכלל באף אחת מן הקבוצות, אזי הוא רעש לבן. במהלך קריאת הפוסט והתגובות הרהרתי בטענה כי עקומת הפעמון מוותרת על מקומה לטובת עקומת הזנב, ואולי הדברים לא כך הם? אולי פשוט מסתבר לנו שלעקומת הפעמון יש צדדים רחבים יותר, כמעט כמו המרכז? ואולי בכלל אפשר להציג את המצב ע"י עקומה אחרת לגמרי? ואולי אין שום עקומה שתוכל לייצג זאת? ואולי, אבל רק אולי, אין צורך בעקומה? דבריו של ronenl12 מבוטלים במחי הקשה, למרות שדווקא מדבריו יש נגזרות מעניינות. האם הטכנולוגיה (ולא רק האינטרנט) הולכת לבשר על מותה של הסטטיסטיקה החברתית? האם קיומה היחיד יהיה אך ורק בתחומים מדעיים? ככל שהיכולות הטכנולוגיות הולכות ומשתפרות, הצורך בלפלח את החברה לכל מיני צרכים, ולא רק שיווקיים הולך ופוחת. היכולת לפנות לכל אחד ואחד על בסיס אישי משתפרת ללא הרף, וכל תופעות הרשת 2.0 למיניהן, הן אך ורק הד קלוש למה שבאמת מתחולל. ובכל זאת, העובדה שזה הכי מורגש כיום במערכת השיווקית מעוררת תהיות רבות. הסברים מסוימים אפשר לראות בסדרה בת ארבעה פרקים של ה BBC בשם Century of Self (מצטער, אבל ספרים מדעיים מרדימים אותי). ומי מאיתנו לא משתמש ברעיונות שיווקיים על בסיס יום יומי? האם העובדה שאתה ואני בחרנו פונט שונה, בצורה, בגודל ובצבע, לא מצביעה על ניסיון לשווק את דברינו כיותר מעניינים ובסופו של דבר גם יותר נכונים? בסופו של דבר מעניין שדווקא הגישה השחמטאית של Ransom Stark, לא זוכה לתגובה המתאימה. הרי באמצעותו אנחנו יכולים לראות את אחד הפרדוקסים היפים ביותר. בתחילה הוא נותן אמירה מוחלטת שמצביעה על שתי קיצוניות, בעידן שלנו אי אפשר להסכים לאמירות שכאלה, ועל כן המארח חייב להגיב בפוסט מודרניות שיטחית, וכאשר מובהר לו שפוסט מודרניות היא לא הצד החזק שלו, יש התעלמות.  והיכן הפרדוקס? הפרדוקס קיים בעובדה, שדווקא זה שהראה בקיאות סבירה במהותה של הפוסט מודרניות הביא להכרעה מוחלטת, שזה הדבר שאת קיומו הפוסט מודרניות פוסלת מכל וכל. כפי שנאמר ע"י אדם אחד: "אלוהים מת", וכפי שנאמר ע"י אנשים רבים: "המלך מת, יחי המלך". מר לניר, האם אתה מסוגל לחיות בשלום ובשלווה בעולם שבו הסטטיסטיקה החברתית היא כלי מיושן וחסר ערך? עולם שבו האוכלוסייה היא המדגם? עולם שבו הפוסט מודרניות תהווה מכשיר לבחינת תהליכים, אבל לא תמנע מכל וכל את נתינתן של אמיתות מוחלטות אשר יתנפצו חדשות לבקרים לשמע קריאות "אלוהים מת" ו"יחי המלך" ע"י המון של פרטים?  התשובה לזה היא פשוטה להפליא, או כן, או לא. לאחר מכן הסברים לתשובה יתקבלו בשמחה.
        27/9/07 21:25:

      אם אנחנו רוצים להיות א-פרדיגמטיים (והדבר אכן מבורך), הרי שכמו שאסור להאמין בכוחו של ה"אח הגדול" או בכוחם של מומחים, הרי שאסור להאמין גם בכוחו של ההמון. יש לבדוק זאת תמיד בעין בוחנת וביקורתית.

      לדוגמא: מחקר שעשו על הווצרותם של אנשי רוח ותרבות בחברה הישראלית מראה כי במקרה הספציפי הזה הקלישאה ש "הדור הולך ופוחת" נכונה, לא במובן של תוכן פחות טוב (כי עניין כזה יכול באמת להיות ביקורת של אנשי פרדיגמה שיוצאים נגד כאלה שמחוץ לפרדיגמה), אל במובן של פחות תוכן איכותי מסוג כלשהו. לטעמי, למערכת החינוך עצמה, ולדגש הממשלתי המזערי ששים כאן על חינוך השפעה אקוטית בחוסר הידע שפושה בציבור הישראלי, כך שחוכמת המון שבמובן התיאורטי אני מסכים שעדיפה עשרות מונים על כוח יהירות המומחים, עלולה בהקשר לוקלי להיות קלוקלת באופן גורף. במקום שיווצר קולקטיב שמורכב מהמון חלקים שונים כך שהשלם גדול מסכום חלקיו, נוצר פשוט חלק אחד גדול. 

        27/9/07 19:52:

      לצבי לניר:

       

      בוודאי שבתגובתי לא התכוונתי לגישת "או-או" וגם לא ציינתי זאת. פשוט העלתי שתי אופציות שבהחלט יכולות להתווסף אחת לשנייה. העניין הוא שהמציאות היא התוצאות הבלתי-מכוונות של פעולות האנשים (מקס ובר), וכלן בשאיפה לאנשים פוסט-מודרניים, יתכן ונדלג על שלב מאוד חשוב - המודרניות. בודריאר שהינו אחד מראשוני בפוסט-מודרנים טען שהרבה מאוד אנשים לא הבינו נכון את הפוסט-מודרניזם, ובחרו לדלג על הבסיס. הפוסט-מודרניזם מעולם לא טען שאין אמת ,אלא שאין אמת מוחלטת ואלו שני דברים שונים לחלוטין.

      לכן, יש מקום לפרדיגמות, ויש מקום לקטגוריות, אך רק במצב וזמן מסויימים מאוד, ואף פעם לא בצורה אלוהית, כלומר, שהפרדיגמות יתפסו כאמת מוחלטת. 

        27/9/07 15:52:

       

      צטט: יגאל חמיש 2007-09-26 16:39:45

      צבי, תודה. בהחלט מעורר מחשבה: אני יכול רק לקשר את מה שכתבת עם ספרו המצוין של ג'יימס סורווייצקי, "חוכמת ההמונים", שמציג את הגישה הטוענת כי איכות ההחלטות של רבים עולה על זו של מעטים מומחים. הדוגמה של החיילים בעת הפגזה, מזכירה לי מאוד את העיקרון שמודגם בספר.

      שלום יגאל

      תודה על הצטרפותך לדיון ותודה על שהערת את תשומת לבי לספרו של סורוויצקי "חוכמת ההמונים".

      אני מכיר ומוכיר ספר זה הגם שיש לי ביקורת על המסקנות שהוא מסיק מחלק מהמדוגמאות שהוא מביא על מנת להוכיח את הטזות שלו.

      אישית, אני  מעריך יותר את עבודתי המדוייקת של Phill Tetlock שהשווה  במשך למעלה מעשרים שנה את הערכותיהם ותחזיותיהם של מומחים לעומת "אנשים רגילים" ומצא שאין למומחים כל יתרון ביכולת חיזוי של תופעות חברתיות, כלכליות, פוליטיות ואסטרטגיות. 

      היתרון של Tetlock, בנוסף לכך שעבודתו היא מדוייקת יותר וקפדנית יותר, הוא בכך שהוא מנסה לתת הסבר קוגניטיבי לתופעה ואינו מסתפק בהסבר סטאטיסטי.

      לדעתו, שאני נוטה להסכים עימה, העדיפות שיש לבני האדם "הרגילים" בחיזוי תהליכים אלה נובעת מאסטרטגית החשיבה השונה שלהם - האסטרטגיה 'השועלית' שהם מפעילים. זאת בניגוד למומחים הנוטים להיות מעוגנים בהגיון הנמקתי ותהליכי חשיבה 'קיפודיים'. על ההבחנה, אך גם ההשלמה, בין שתי אסטרטגיות חשיבה אלה, עמדתי בהרחבה כבר במספר פוסטים.

      ובהקשר זה כדאי להזכיר גם ספר שלישי - את ספרו של הווארד ריינגולד שמשתמש במקום המושג 'חוכמת ההמונים', במושג 'אספסופים חכמים'. באנגלית זה נשמע טוב יותר - Smart Mobs, כאשר המילה Mobs משמשת אותו במובן כפול, גם ל'המון' וגם ל'מוביליות', לציון יכולתה המיוחדת של הרשת לקשר כל אחד עם כל אחד אחר בצורה סינכרונית וא-סינכרונית.

      באחד הבלוגים הראשונים שלי עמדתי על חשיבות יכולת מיוחדת זו של האינטרנט להרחבת מרחב הטרנספומציה האסוציאטיבית האין סופית, שהיא כה חשובה ליצרתיות ופיתוח ההבנות והידע האנושיים.

      ועם כל זאת חשוב להדגיש כי  כל זה הוא עדיין פוטנציאל שעדיין לא מומש. בשלב זה יש עדיין ווכוח אם הרשת לא מחזקת דווקא את הרדידות האנושית ושההנחות בדבר הרשת כמגבירת תבונת ההמונים, אינה אלא אוטופיה נאיבית.

       

      המון הוא לא בהכרח חכם. ההיסטוריה רצופה בדוגמאות על המון טיפש שההמוניות שלו גרמה לאסונות ועוולות לא מעטים, דוגמת "צייד המחשפות" בתקופת 'המגפה הגדולה' בימי הביניים, ועד 'ליל הבדולח' בגרמניה, ועוד רבים, רבים אחרים.

      ההבדל בין היותו של ההמון 'חכם' ובין היותו 'עדר', קשור בשתי פונקציות משלימות  - מודעות ויכולת לקיים יכולות חשיבתית אישית והיכולת להכיר בחשיבות ולקיים תהליכי למידה וחשיבה חברתיים תוך כדי לימוד מ'האחרים הרלוונטים'. שניהם קשורים זה בזה ולהבנתם  אני מקדיש את הפוסטים שאני כותב כאן. 

      צבי לניר

       

       

        27/9/07 13:48:

      בהחלט פוסט מעורר מחשבה

      אבל אולי הבעיה היא לא איכות ההנחיה של האח הגדול אלא איכות ויכולת הישום

      מכאן יתרון הרבים במיגוון האלתורים עד לפיתרון אופטימלי המאומץ על ידי הרבים

        27/9/07 09:11:

       

      צטט: ronenl12 2007-09-25 23:26:15

       

      'הזנב הארוך' כתופעה שיווקית טופלה כבר היטב ולא רציתי להתמקד בה כאן, אלא דווקא במה ניתן ללמוד מתופעה זו על בני האדם ולא על השווק.

       

      נדמה לי שגישתי בעניין זה דומה יותר לזו של ארז.

      צבי לניר

       

       

        27/9/07 09:02:

       

      צטט: Ransom Stark 2007-09-25 21:27:29

      לאחר הניתוח המעניין מאוד ניתן להציע שתי תוצאות אפשריות:

       

      1) קפיטליזם קיצוני - אין יותר מדינה וכל אדם אחראי לבדו

       

      2) אנארכיזם לאומי והקמת קומונות - הקמת ארגונים זה דבר רציונלי והגיוני אצל בני האדם. אם התובנה היא שהפיתרון הכי טוב הוא מקומי, אזי חזרה לסוג מסוים של משק אוטרקי יכול להוות מניפיסטציה של כך.

      קצת קשה לי לקבל את המסקנה שלך שתתכנה אחת משתי האפשרויות שהעלית.

      המציאות תמיד יוצרת צירופים וצורת חדשות ומפתיעות.

       שתי האלטרנטיבות שאתה מביא הן צורות של העבר. והמציאות כפי ששתפתח אינה של ברירה של  'או-או' בין אלטרנטיבות מוכרות, אלא של מה שיכול להוליך להתפתחותה של קטגוריה חדשה.

       

      צבי לניר

        27/9/07 04:48:

      האם אתם מכירים את "האבולוציה של האהבה" של עדה למפרט?

      האין זאת הארת נושא השועלים והקיפודים מנקודת מבט ביולוגית אבולוציונית?

      הזוחלים (או המוח הזוחלי) הם הקיפודים, והיונקים (או המוח היונקי) הם השועלים?

      ועוד משהו:

      גם הזנבות הארוכים נוטים להתאחד תחת מערכות קיפודיות. האזרח מגיע אל נותני השירות דרך מנועי החיפוש אך גוגל הוא האח הגדול החדש (SEO). גוגל "מחליט" מה האזרח יראה ומה לא יראה לפי מערכת כללים מסויימת.  

        26/9/07 19:30:

      ---- תיקון ---

       

       

      יש לשקול שוב את חוכמת ההמונים אם מדובר בהמונים שהתחנכו על ברכי המיליטריזם.

        26/9/07 19:29:
      יש לשקול דוב את חוכמת ההמונים אם מדובר בהמונים שהתכנחו על ברכי המיליטריזם.
        26/9/07 16:39:
      צבי, תודה. בהחלט מעורר מחשבה: אני יכול רק לקשר את מה שכתבת עם ספרו המצוין של ג'יימס סורווייצקי, "חוכמת ההמונים", שמציג את הגישה הטוענת כי איכות ההחלטות של רבים עולה על זו של מעטים מומחים. הדוגמה של החיילים בעת הפגזה, מזכירה לי מאוד את העיקרון שמודגם בספר.
        26/9/07 12:16:
      please try this: yes in internet, yes commercial, yes ntewroking and yes decentralized - IsWith is the key word and the subject is what common company is!
        25/9/07 23:26:

       

      צטט: ronenl12 2007-09-25 23:15:53

      שלום

      פניה לקהל לקוחות / משתמשים על פי התפלגות פעמונית נובעת מהצורך של המשווק /מפרסם למקסם את ההשקעה שלו ולפנות לפלח שוק ספציפי תוך שיקולי עלות/תועלת.

      תופעת האינטרנט הורידה בצורה משמעותית את עליות השיווק / פרסום ומאפשרת ללקוחות פוטנציאלים להגיע לספק השרות/ מוצר עי חיפוש במנועי חיפוש באנטרנט .

      לדוגמא אני קניתי סוללה למחשב נייד  בלוד (אני גר בשרון) לאחר שמצאתי את החנות בזאפ.(חנות שלעולם לא ההיתי מגיע אליה לבד)

       

      תופעת האנטרנט יצרה את השיווק הממוקד / מדויק / מפולח ע"יי ניתוחים מדויקים  בעלויות זולות במיוחד מבחינת המפרסם/משווק .

      במשואת העלות/תועלת המונה נמוך מאוד ויחס נשמר נמוך,  ולכן אנו רואים את תופעת הזנב הארוך.

      או שאפשר להגיד שאני מקבלים פה התרחבות של התפלגות הפעמון  שמחסה אחוז גבוה יותר של האוכלוסיה .

       

      עוד תופעה שהתפתחה כתוצאה מהאנטרנט היא B2B ו P2P  אתרים כמו EBAY  או יד2  דבר שבעבר כמעט ולא היה קיים . מצב שבו מתוכים /אנשי בינים  הם למעשה מיותרים. מצב שגורם לצינורות השיווק של היצרנים להתקצר והעלויות ללקוחות יורדות

       

       

        25/9/07 23:15:

      שלום

      פניה לקהל לקוחות / משתמשים על פי התפלגות פעמונית נובעת מהצורך של המשווק /מפרסם למקסם את ההשקעה שלו ולפנות לפלח שוק ספציפי תוך שיקולי עלות/תועלת.

      תופעת האינטרנט הורידה בצורה משמעותית את עליות השיווק / פרסום ומאפשרת ללקוחות פוטנציאלים להגיע לספק השרות/ מוצר עי חיפוש במנועי חיפוש באנטרנט .

      לדוגמא אני קניתי סוללה למחשב נייד  בלוד (אני גר בשרון) לאחר שמצאתי את החנות בזאפ.(חנות שלעולם לא ההיתי מגיע אליה לבד)

       

      תופעת האנטרנט יצרה את השיווק הממוקד / מדויק / מפולח ע"יי ניתוחים מדויקים .  ולכן אנו רואים את תופעת הזנב הארוך או שאפשר להגיד שאני מקבלים פה התרחבות של התפלגות הפעמון  שמחסה אחוז גבוה יותר של האוכלוסיה .

       

      עוד תופעה שהתפתחה כתוצאה מהאנטרנט היא B2B ו P2P  אתרים כמו EBAY  או יד2  דבר שבעבר כמעט ולא היה קיים .

       

        25/9/07 21:27:

      לאחר הניתוח המעניין מאוד ניתן להציע שתי תוצאות אפשריות:

       

      1) קפיטליזם קיצוני - אין יותר מדינה וכל אדם אחראי לבדו

       

      2) אנארכיזם לאומי והקמת קומונות - הקמת ארגונים זה דבר רציונלי והגיוני אצל בני האדם. אם התובנה היא שהפיתרון הכי טוב הוא מקומי, אזי חזרה לסוג מסוים של משק אוטרקי יכול להוות מניפיסטציה של כך.

        25/9/07 19:25:

       

      צטט: לניר 2007-09-25 17:42:44

       

       

      אבנר

      הפתעת אותי.

      עד כה לא חשבתי על הרעיון שעקומת גאוס מייצגת את הגישה הקיפודית ואילו עקומת הזנב הארוך, מתאימה לייצוג הגישה השועלית.

      עקומת גאוס והזנב הארוךהם צורות של התפלגות סטטיסטית של תופעות. את ההתפלגות הסטטיסטית של תופעות מסוימות , דוגמת גובהם של בני האדם, מתאים יותר לייצג באמצעות עקומת גאוס, ואילו תופעות אחרות, דוגמת שכיחות מילים בטקסט מתאים יותר לייצג באמצעות עקומת הזנב הארוך.

      יש משהו בטענה שקיפודים נוטים להגדיל את הבטן השמנה של עקומת הגאוס, ואילו הקיפודים מעצם מהותם נוטים להאריך  את הזנב הארוך. אולם האם אין אלה רק טענות מטאפוריות?. מה דעתך?.

      צבי לניר

       אם אני מבין את השאלה, הכוונה היא האם ניתן באמצעות עקומת גאוס לחלק את העולם ל"קיפודים" ו"שועלים"?

      בהנחה ומדובר בהתפלגות הנגזרת מקבלת החלטות, ולא התפלגות בה אין לנו שליטה עליה דוגמת נתונים ביולוגים שונים.

      אני מאמין שהתכונות הקיפודיות הן אלו שימשכו למרכז והתכונות השועליות ימשכו לשולים. עם זאת לדעתי כל אחד מחזיק במינון מסויים של שתי צורות המחשבה, כך שאדם שבסיטואציה מסויימת ינהג כ"קיפוד" עשוי לנהוג כ"שועל" באחרת. בכל אופן בבחינת סך כל המקרים נמצא נטיות קיפודיות במרכז ההתפלגות.

      מנסיוני, אנשים מעדיפים סדר, תבניות וודאות  ומשום שאנחנו חולקים את אותה תרבות ופרדיגמות הנטיה הטבעית תהיה ריכוז של "קיפודים" במרכז העקומה.

      מקווה שהתיחסתי לשאלתך

      אבנר

       

        25/9/07 17:42:

       

      צטט: avneraz 2007-09-25 13:43:50

      ושאלה בעקבות הפוסט.

      האם ניתן לראות בעקומת גאוס יצוג של הגישה הקיפודית, ובעקומת הזנב הארוך - גישה שועלית?

      ובאותו אופן לנתח את תופעת "האח הגדול" שהתיחסת אליה.

      אבנר

      הפתעת אותי.

      עד כה לא חשבתי על הרעיון שעקומת גאוס מייצגת את הגישה הקיפודית ואילו עקומת הזנב הארוך, מתאימה לייצוג הגישה השועלית.

      עקומת גאוס והזנב הארוךהם צורות של התפלגות סטטיסטית של תופעות. את ההתפלגות הסטטיסטית של תופעות מסוימות , דוגמת גובהם של בני האדם, מתאים יותר לייצג באמצעות עקומת גאוס, ואילו תופעות אחרות, דוגמת שכיחות מילים בטקסט מתאים יותר לייצג באמצעות עקומת הזנב הארוך.

      יש משהו בטענה שקיפודים נוטים להגדיל את הבטן השמנה של עקומת הגאוס, ואילו הקיפודים מעצם מהותם נוטים להאריך  את הזנב הארוך. אולם האם אין אלה רק טענות מטאפוריות?. מה דעתך?.

      צבי לניר

        25/9/07 13:43:

      ושאלה בעקבות הפוסט.

      האם ניתן לראות בעקומת גאוס יצוג של הגישה הקיפודית, ובעקומת הזנב הארוך - גישה שועלית?

      ובאותו אופן לנתח את תופעת "האח הגדול" שהתיחסת אליה.

        25/9/07 10:33:

      צבי שלום,

      ראשית אני מעוניין לברך על קיום הבלוג, הוא בהחלט מעורר חשיבה.

      שנית, לעניין הפוסט. אני מאמין שיש יותר מגורם אחד שיוצר את תופעת "האח הגדול". פרט למדינה או למערכת שמבקשת ליצור פתרונות לאזרח הקטן, פעמים רבות אנחנו מקנים למערכות גדולות יותר תבונה מזו שקיימת בהן במציאות וכך אנחנו פועלים מתוך אמון (עיוור לעיתים) במערכת, מה שמאפשר הפעלת שיקול דעת מינימלית. זה עוזר לנו לחשוב פחות ולהסיר מעצמנו אחריות, דבר שמקל את חיינו.

      באותו הקשר, אני חושב שאנשים באיזשהו אופן מחפשים "אח גדול" שידאג להם ויקבל עבורם את ההחלטות אם אלו מוסדות הדת או המדינה.

       

      אבנר

       

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים