רוחשת
רגועה למראית עין.
בתוכי הכל רוחש,
עולה על גדותיו.
פוסטים פופולאריים
-
רצח מאדום לשחור
24/8/15 | 53600 צפיות
-
יחסים
27/1/12 | 8250 צפיות
-
I'm Not The Only Dreamer
28/2/15 | 2032 צפיות
-
בעד עונש מוות
28/7/15 | 6631 צפיות
-
אונס המריונטות
12/2/16 | 4692 צפיות
-
chatroulette | צ'אט רולט
21/2/10 | 97067 צפיות
-
אבות ובנים
16/6/12 | 3169 צפיות
-
טירונות בנות
18/4/14 | 3100 צפיות
-
הכביש כמשל
28/12/11 | 1960 צפיות
-
מובינג
17/12/14 | 2478 צפיות
-
נערת קריאה
10/1/14 | 4730 צפיות
-
עיניים
5/7/09 | 213 צפיות
-
על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
15/3/16 | 2247 צפיות
-
הפעם האחרונה
22/12/09 | 2270 צפיות
-
פסק זמן
21/3/15 | 2539 צפיות
-
אלגרו
19/12/09 | 5034 צפיות
-
מהר.לפני שיגמר.
15/11/09 | 2067 צפיות
-
יפה, רק אחרת.
15/7/09 | 1234 צפיות
פוסטים אחרונים
- על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7" 15/3/16
- אונס המריונטות 12/2/16
- חזרתי מברלין 22/1/16
- Работа (*רבוטה) 23/10/15
- חנוך והנערה 14/9/15
- רצח מאדום לשחור 24/8/15
- דרך נמיר 20/8/15
- קניות באתרי אינטרנט 17/8/15
- מה לא עשית אף פעם ? 11/8/15
- Same Same - but Different 8/8/15
- בעד עונש מוות 28/7/15
- ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת 25/7/15
- הפונדק 13/6/15
- בגיל 444 תגיעי לירח 6/6/15
- קוף שרוקד לו צ'ה צ'ה צ'ה 23/5/15
- בית 15/5/15
- הזכות למות 2/5/15
- הטבעת 11/4/15
קונקשן | connection
הביטוי connection/קונקשן באנגלית, או בעברית - טיסת המשך, מתייחס לטיסה לא ישירה בין יעדים, המחייבת עצירה אחת או יותר בשדות תעופה בינלאומיים בדרך , לצורך החלפת מטוס על מנת להגיע ליעד המבוקש.
מצאתי כרטיס זול (יחסית) מישראל לסן פרנסיסקו, שמותנה בקונקשנס - בציריך ובניו יורק.
ישראל,לפנות בוקר,שדה התעופה בן גוריון,בדרך לציריך
בפתח הכניסה למטוס,מחלק הדייל לנוסעים, שוקולד חלב שוויצרי בצורת מטבע כסף גדול,כמו המטבעות (הקטנים) שזללתי בילדותי בחג החנוכה. הוא איכותי וערב לחיך,מדגדג לי את חוש הטעם במתיקות שמתפשטת בחלל הפה.
אני מאד משתדלת לא לשבת ליד החלון. כהרגלי בקודש , אני מבקשת מדיילי הקרקע,את המושב הקבוע שלי,זה שצמוד למעבר,כדי שתהיה לי גישה חופשית לשירותים או להתהלך במטוס מבלי להעיר /להטריד /להפריע את מנוחתם של שכניי למושב.
אני מוצאת את מקומי, מתיישבת במושב הקיצוני (מתוך שלושה) ,הצמוד למעבר,ומחייכת בנימוס לזוג המבוגר שמימיני,הגבר ישוב ליד החלון והאישה במושב שצמוד אלי. במהלך הטיסה אנחנו מתיידדים בשיחת חולין,ואני לומדת עליהם מעט.הם זוג חביב ונעים לשיחה,אלגנטיים כאלה,חמימים,מתגוררים בסביון,הוא עוסק בנדל"ן,אישתו היתה מאפרת שחקנים באופרה בעבר,וכיום עקרת בית. לא נותר מקום בביזנס, אז הם "נאלצו" לקנות מושבים עם שאר הנוסעים ה"רגילים",(באקונומי),הבעל מדגיש בפניי בטון מתנצל. אני שותקת רוב השיחה,ומאזינה להם בעניין.
מעט לפני הנחיתה בציריך,אני מתבוננת אל הארץ במבט האווירי הייחודי שמאפיין טיסות מהשמיים ,דרך החלונות הקטנים במטוס, בנופים המרהיבים של שוויץ שמתחלפים במהירות מסחררת,כפרים קטנים,גגות אדומים,משטחים עצומים של טבע בירוק וחום,מרחבים ושדות,הרבה אגמים כחולים,יערות טבולים בירוק עז,הרים מושלגים,צבעים בוהקים ממרחק,נופים מוקטנים כמו בגלוייה,המראות ממלאים אותי בשלווה וברוגע,ואני נזכרת אסוציאטיבית באגדה על היידי בת ההרים שאהבתי בילדותי.
אחרי הנחיתה, אני נפרדת מהזוג לשלום. הם נשארים בציריך, ואני נותרת בשדה התעופה, ממתינה לקונקשן (טיסת ההמשך) שלי לארה"ב. אני מנצלת את הזמן הזה להתבוננות באנשים. שדה תעופה הוא מיקום שמהווה הזדמנות מצויינת עבורי לבחון את עשרות הפרצופים הזרים שחולפים על פני בדרכם,לכל אחד סיבה ומטרה משלו להיות שם,אישיות משלו,סיפור אישי וחיים שלמים חד פעמיים שיחודיים לו בלבד.
(התמונות מעל צולמו בשדה התעופה בציריך)
קונקשן מציריך לניו יורק
אני עולה למטוס,ועוזבת את אירופה בדרכי מעבר לים,ליבשת אמריקה. מהר מאד אני מגלה ששכנתי למושב בטיסה היא שווצרית אנטיפתית. אולי זה עדיף,אני מהרהרת, כך יהיה לי הפעם שקט מאינטראקציה עם הזולת, ויותר זמן לעצמי. עיכוב מורט עצבים של יותר משעה על הקרקע, (עקב רוחות או דלק ,לא היה ברור לחלוטין מה משניהם), גורם לי לנצל את זמן ההמתנה המסוייט הזה ,לצורך האזנה למוסיקה צרפתית באוזניות. השווצרית מימיני מתלוננת שהצלילים חזקים מדי,ומבקשת שאחליש כי כואב לה הראש. לאחר ההמראה, הדיילת עוברת ומציעה לנו שתיה. השווצרית מודיעה לה שהיא מוותרת על מגשית הארוחה שתחולק בהמשך, מזמינה משקה אלכוהולי חריף בתשלום נוסף, ולוגמת אותו במקביל לנטילת שתי גלולות שינה. היא מבחינה במבטיי המופתעים,ומבהירה לי שהיא שונאת טיסות,שרק ככה היא נרדמת הכי טוב, ומבקשת ממני להעיר אותה כשננחת בניו יורק. כמה דקות אח"כ היא מזמינה עוד כוסית משקה חריף, ואח"כ מתעלפת וצוללת לשנת שיכורים עמוקה,שכוללת נחירות רמות וארומה של אלכוהול הנודפת מפיה. בתגובה אני מגבירה את הווליום של המוסיקה באוזניי.
כעבור זמן מה,למרות שאני עטופה בשתי שמיכות,צעיף מחמם ושני זוגות גרביים,נעשה לי קר, ואני מתפתלת בחוסר נוחות על המושב. גם הוא כמוני,יושב בפינה של המושבים הצמודים למעבר משמאלי , גבר מושך בשנות הארבעים ומשהו לחייו,תוי פניו סלאביים, איתו החלפתי מבטים הדדיים עוד בשרוול שהוביל למטוס. הוא מבחין בשפת גופי הסובלת מן הקור,ומציע לי באדיבות את השמיכה שלו,תוך שהוא מעביר אותה אלי מבלי להמתין לתשובתי. אני לוקחת בשימחה את השמיכה,מתלוננת בפניו שכפות רגלי קפואות מהמיזוג המופרז,ואחר כך אנחנו שוקעים בשיחה מרתקת. בזרועותיו ישנה ילדה קטנה,מלאכית. הוא מספר לי שהוא גר בניו יורק עם שלוש בנותיו וזו אחת מהן,לאונה, (Leona) ,אבל במקור הם מאלבנייה, קוסבו. אני תוהה אם הוא נשוי ואיפה אישתו, שאותה הוא לא מזכיר כלל, (אולי הוא גרוש או אלמן?), אבל מתביישת לשאול שאלה חודרנית ואישית כזו, חוששת איך התעניינותי עלולה להתפרש בעיניו. כשאני מגלה לו שאני ישראלית, הוא מופתע ביותר, סקנותו מתגברת, והוא מתחיל לדבר איתי באריכות על פוליטיקה, ועל הדימיון בין העם האלבני לעם היהודי,על ההיסטוריה הדומה שחוו שני העמים, וכך אנחנו גולשים לשיח פוליטי. הוא מתעניין ושואל המון שאלות על ישראל, והשיחה תופסת גוון שמזכיר לי שאני שגרירת ישראל בכל מקום שאני מסתובבת בו בעולם, אנשים זרים תמיד מזכירים לי את עובדת היותי ישראלית, יהודייה ,וזה תמיד מתחיל ונגמר בלאום שלי, בסופו של דבר. הנה, גם עכשיו, במקום שנדבר על רומנטיקה, אנחנו מדברים על מלחמות ושינאה בין עמים. האנגלית שלו שוטפת ומצויינת, והשיחה הפוליטית קולחת. אני נזכרת באלון בן דויד, הכתב הצבאי הנודע, בו הבחנתי כשעלה איתי בישראל למטוס בדרכי לציריך. הוא היה שותף הרבה יותר מתאים ממני והיה יכול לתרום רבות בשיחה הזו ביני לבין האלבני. חבל שהוא לא פה עכשיו איתנו על המטוס, אני חושבת ביני לביני, איזו מקריות זו שדווקא בו נתקלתי מכל האנשים בעולם ,דווקא הוא שהה איתי בטיסה הקודמת שעליתי עליה הבוקר.
האלבני הוא גבר מאד מושך פיסית, ומעת לעת,חולפות לי מחשבות מיניות בנוגע אליו , שמסיחות את דעתי מהדיאלוג המדיני והרציני שלנו.
כשמחלקים את הארוחה, הוא מעיר את לאונה, הבת שלו, ואני מגניבה לעברם מבטים מסוקרנים. הוא סבלני אליה,קשוב וחם,מלטף את שערותיה כשהיא מדברת,משקיע בה הרבה תשומת לב. הם משוחחים ביניהם בשפה שלהם, ואני כמובן לא מבינה את הטקסט. אני מנסה לפענח את הצלילים הזרים, אבל שום מלה לא מזכירה לי מלים בינלאומיות אחרות שאני מכירה, אם כי אני מנחשת משפת גופם את האהבה הגדולה שיש בין המלים, את הקרבה בין האב לבתו. אני מתרגשת בתוכי מהיחסים שלהם, והמשיכה המינית שלי - כלפי האלבני הראשון שפגשתי בימי חיי הקצרים - גוברת. אני חשה את ליבי פועם בדפיקות לב מואצות ונמרצות,מדמיינת אותנו מתנשקים ברוך שהופך לאט לאט ללהט,ובמקביל ליצריי המיניים שמשתלטים עלי כליל, אני מזהה במבטיה החודרים והחכמים של לאונה עויינות כלפיי, הבחורה הצעירה שאביה מגלה בה עניין. היא מחזיקה בשתי כפות ידיה הקטנות את פניו היפים של אביה,ושוב לוחשת לו משפטים בשפה הזרה שלהם. הוא מחבק אותה ונושק לה בעדינות , משיב לה בטון אבהי ומרגיע. הוא קורא לה בשמה "לאונה" לעיתים קרובות, וזו המלה היחידה שאני מצליחה לזהות בבליל המלל הרב. היא לא מורידה את עיניה הנבונות ממני וממנו כל זמן שהאינטראקציה בינינו נמשכת,נועצת בשנינו מבטים מרוכזים לסירוגין, מפענחת את מה שלא נאמר, ומבינה הכל. האלבני מבשר לי באנגלית שלאונה מבקשת שהם יעברו למקום אחר. אני מחייכת בהבנה,ללאונה וגם אליו,אבל לאונה לא מחזירה לי חיוך. לפני שהם עוברים למיקום אחר, הוא מוציא מתוך שקית של הדיוטי פרי בציריך, חבילת שוקולד עם עטיפה של נוף שוויצרי מוטבע עליה, ומגיש לי אותה כמו היתה מתנת ניחומים. רציתי נשיקות לוהטות, ובמקום זה אני מקבלת תשורה בצורת שוקולד. אני מודה לו בנימוס מעודן,פותחת את החפיסה, ובוצעת שורה ממנה,אותה אני מציעה ללאונה . היא מצידה לוקחת בהיסוס מידי המושטת את שורת השוקולד מבלי להודות לי. "תודה על השיחה המעניינת,שמחתי להכירך", הוא נפרד ממני לפני שהם קמים לחפש מושב פנוי אחר במטוס. אני מתנחמת בשוקולד המתוק,תחליף עלוב לנשיקות מתוקות, בעודי צופה בהם מתרחקים ונעלמים באגף נסתר מהרדיוס שלי.
קונקשן מניו יורק לסן פרנסיסיקו
על מה שעברתי אחרי הנחיתה בשדה התעופה JFK בניו יורק, אני אמנע מלשתף. בעיקר כי זה ארוך מדי ודורש פוסט בפני עצמו. ייתכן שאפרט מעט בתגובות,אבל כרגע רק ארמוז שזה קשור למאורעות 11/9,שהאמריקאים מבוהלים מאד מהאפשרות לשידור חוזר שלהם,לפיכך אני מניחה שהיה עליי לעבור ,בתור תיירת זרה לבדה,שבעת מדורי גיהנום בחקירות מתישות ובבידוק ביטחוני מדוקדק ומשפיל.
לאור העיכוב הממושך,אני מפספסת את הטיסה ונאלצת להמתין לטיסה העוקבת שתמריא רק בעוד מספר שעות. אני מתקשרת לרחלי (אני קוראת לה רחלה,כשם חיבה),חברתי האהובה והקרובה עוד מתיכון,שהיגרה לאמריקה בגיל 22 ומאז ועד היום חיה בקליפורניה, כדי להודיע לה לבוא לאסוף אותי בשעה העדכנית,והיא מנסה לעודד אותי במלים חמות,מספרת לי שהיא בדיוק מכינה לכבודי את החדר,לקראת האירוח שלי במעונה.
אני מתיישבת באפיסת כוחות באחד מאולמי ההמתנה,אחרי שעות ארוכות ללא שינה רצופה,על ספסל מתכת מול הזכוכית השקופה,ממנה ישנה תצפית ברורה להשקיף על המטוסים הדוממים בחוץ,חונים על המסלול ההמראה. לידי מתיישבת בחורה אסיאתית צעירה כבת גילי,במקור מסינגפור,ומתפתחת בינינו שיחה שאנחנו שוקעות בה,מגלות עניין זו בחייה של זו,תוך כדי המתנה משותפת. אני לטיסת ההמשך שלי,והיא למשפחתה שאמורה לבוא לאסוף אותה בתוך שעה קלה משדה התעופה. האנגלית שלה רהוטה ומושלמת,ללא רבב,וללא מבטא זר, והיא אינטיליגנטית, מקסימה ואקזוטית מאד. אני מתפעלת ממנה ומחמיאה לה בגלוי על השליטה בשפה,והיא משתפת אותי שמשפחתה היגרה לאמריקה לפני שנים רבות, והיא כעת סטודנטית באוניברסיטת ניו יורק,לומדת קולנוע, שואפת להיות עורכת סרטים. כעבור שעה אני מלווה אותה למעלית,שם היא פוגשת את משפחתה -אביה,אמה ואחותה הצעירה,קטני קומה, בעלי חזות אסיאתית אופיינית מסורתית,שפת גופם צנועה ומופנמת. הם מברכים אותי לשלום בעדינות ובחיוך קטן,מאחלים לי דרך צלחה ונעלמים במעלית.
אני שבה לנוח על ספסלי ההמתנה באולם.
כמה שעות לאחר מכן,מגיע הרגע המיוחל שבו אני עולה לטיסת ההמשך האחרונה שמובילה אותי בביטחה ליעדי הסופי,לסן פרנסיסקו,שם אני יוצאת לאולם מקבלי הפנים וסוף סוף מזהה את רחלה חברתי היקרה מחפשת את דמותי בין ההמון.
אנחנו נופלות זו על צווארה של זו, והחיבוק שלנו מעביר באיברי גופי חמימות נעימה, ואושר אמיתי על המפגש המרגש שלנו.
- " איך היתה הטיסה ? " , היא מפטירה לחלל האויר שאלת תם סתמית בדרכנו לחניון. - " הטיסות, את מתכוונת " ,אני מתקנת ללשון רבים, ומוסיפה במיסתוריות - "חוויתיות". - " את בטח מאד עייפה ", היא מציינת בהשתתפות. - " כן " , אני מהנהנת בסיפוק, " אבל היה שווה כל רגע".
כשאנחנו מגיעות לאוטו שלה, אני מוציאה מתיקי את יתרת השוקולד השווצרי שהעניק לי במתנה, הגבר האלבני שעורר את החשק המיני שלי במטוס, אותו רחלה ואני מחסלות יחדיו בחטף, בטרם יציאתנו משדה התעופה.
|
פרופיל
תגובות אחרונות
-
לירוןקורל
בתגובה על שירותים ציבוריים
-
77777777
בתגובה על על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
-
goodyear2016
בתגובה על ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת
-
goodyear2016
בתגובה על תראו משהו מדליק :)
-
--()--
בתגובה על אונס המריונטות
תגובות (74)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני מרוצה שעוררתי לך את החשק - יוסי
ו"מצויין" זו מלה מחמאה מאד רצינית עבורי - חשוב לי להצטיין.
תבורך !
תודה רבה לך, ידידי, על הסיפוק שגרמת לי פה.
תודה לך, משה.
לא מצאתי בפוסט האחרון שלך תוכן בכלל.
האם מחקת את הטקסט ? קצת התבלבלתי..
האמת שמסקרן אותי לקרא את מה שכתבת על העניין.
ומאד מצאה חן בעיני המקריות שתיארת פה.
אתה לא מכיר אותי עדיין - אני חובבת צירופי מקרים נודעת ומושבעת.
כשכתבתי מסר התכוונתי שלפני שאתה כותב טקסט עלייך לברר עם עצמך למה אתה כותב אותו, מה אתה רוצה לומר,מה האג'נדה שלך, מה הטריגר הזה שמכריח אותו לבטא את עמדתך ומה אתה רוצה לבשר/לחדש.
אח"כ יותר קל לך לשכנע בדיעה שלך, כי אתה ממוקד ויודע לאן פנייך מועדות.
כשיש מטרה לכתיבה שלך - הקורא מרגיש אותך והולך אחרייך, לפעמים נסחף ממש, מרותק, מתרגש.
קוראים לזה כריזמטיות, (להבדיל מתלישות.)
אם יש לך את זה בכתיבה - אז הקורא לא ישתעמם לרגע והאמינות שלך ככותב תתעצם בעיניו.
הוא יאמין לך. הוא שלך.
טקסטים כאלה מצליחים הרבה פעמים לסחוף את הקורא, לשכנע , להיות אותנטיים, לשנות ולהשפיע.
ובד"כ יש להם מסר ברור וחד משמעי.
אני אישית לא עושה את זה בכל פוסט.
לפעמים אני כותבת פוסטים בינוניים ויודעת שהם כאלה.
אני ביקורתית מאד כלפי עצמי ומזהה מתי לא הצטיינתי או הברקתי.
אבל אני מעלה אותם למרות זאת, כי בכל זאת יש לי צורך גם לשלב אותם בבלוג.
לא מושלמים, אבל אני אוהבת אותם בכל זאת ולומדת לקבל אותם.
כי אי אפשר להיות מושלמים כל הזמן, כך אני בעצם מנסה להפנים, למרות שקשה לי.
בהמשך לתגובה הקודמת,
תודה על דבריך ועל ההדרכה המפורטת, כמעט סדנת כתיבה (לא בלעג).
אני כתבתי את השאלה כשאלה תיאורטית, ואת נתת תשובה מאוד פרקטית, מאוד פרגמטית, מאוד מעשית. מאוד שונה מן האופן שבו אני חשבתי על הדברים.
באופן משעשע למדי, עוד לפני שקראתי את הכתיבה שלך, כתבתי פוסט חדש, בעקבות דברים שקראתי היום, שעיקרו היה על כתיבה בלי מסר, על כך איזו איכות שקורסת לדעתי בשעה שכותבים מתוך 'מסר'. אבל ייתכן שהמילה מסר שאני התכוונתי אליה מאוד שונה ממה שעומד מאחורי 'מסר' בעצה שלך, הפרקטית כל כך, ולכן גם מאוד חזקה.
למה באמת את מתכוונת כשאת אומרת מסר?
משתמע שאת ממש טורחת על כל פוסט, כותבת את הדברים מחדש, עורכת, משכתבת.
סבלנות, בעיקר צריך סבלנות. אני בדרך כלל נותן לאצבעות ללכת לפני.
איך עושים תיאור של חוויית נסיעה שגרתית לכאורה לטקסט שאי אפשר שלא לקרוא אותו עד הסוף?
לאחרונה, בעקבות קריאה רבה של נאיפול, שאלת כתיבת מסע, ונקודת הגבול שבה היא הופכת לכתיבת סיפור מסקרנת אותי מאוד. אז מוזנת להציץ בפוסטים שכתבתי לאחרונה על נאיפול.
בקיצור ,
מאחלת לך שיתגשם במהרה בימנו
}{
בקיצור
גמני רוצה להיות במטוסים ובשדות תעופה
}{שטוטית
תודה אמיר, יקירי
}{
גם אני נהנתי מאד, למרות החלקים של הסבל,
שהתבטאו בשיאם בעיקר בבידוק הביטחוני המחמיר בניו יורק.
אני מניחה שהעובדה שהייתי תיירת זרה שטסה לבד
- הוסיפה חשדות מיותרים והכניסה לפניקה.
כשמתייחסים אל טיסות כאל חוויה, ולא כאל סיוט שצריך לעבור
אז קוראים כל הדברים המעניינים.
אומנם נשיקות לא זכית לקבל, אבל גם האינטואיציות של הילדה זה משהו נכון להיתקל בו.
נהנתי מאוד לטוס איתך.
אבל היה קשה..
בהחלט עוררת בי רגשות העברת את אלו שך באופן כה ברור כל מה שעבר עלייך במסע לעבר המקום אליו שאפת להגיע
תודה רבה, עופר
:-)
כפי שבטח הבנת, לאונה הרגישה מאויימת ממני,
וזאת למרות שניסיתי לפייס אותה ולהרגיע אותה ללא מלים - לצערי, זה לא הצליח.
באמצעות שורת השוקולד שהצעתי לה - התכוונתי למעשה להעביר לה מסר שהנה,
אני לא לוקחת ממנה כלום,
להיפך - מעוניינת לחלוק עימה, את השוקולד כמו גם את תשומת הלב של אביה.
בד"כ, החום שבי "עובר היטב", ואני מצליחה לחדור לליבם של ילדים זרים.
כנראה שרמת החרדה שלה היתה גבוהה מדי מכדי להפנים את המחווה שלי.
חבל, אבל ככה זה.
כיף של משוב.
שמחה שריתקתי אותך ושעוררתי בך רגשות.
:-)
*ארוך כמו גם ניפלא מרתק ,מעורר רגשות ורגשותייך כלפיי הנוסע והילדה שהיתה לא ממש חברותית אלייך,מניח שזה היה מתיש אך כל הכבוד לך על עמידה בפניי חוויות אלו שדומה שמתחזקים מהן:)
הנאה שלמה מהטיול:)
מודה ומתוודה, מיכל,
שחיכיתי לתגובה ממך.
אני אוהבת במיוחד את התגובות שלך, שמעידות על קריאה יסודית של הפוסט וכן של התגובות עליו.
את תמיד מקפידה להתייחס לפרטים, וזה מעיד על העניין שאת מגלה בהם.
(ובבקשה אל תרגישי שמעכשיו שאת תמיד מחוייבת להגיב. תגיבי רק אם באמת יש לך מה לכתוב)
אז ככה :
אני מאד אוהבת ארוחות במטוסים.
הן קומפקטיות, מגוונות, ותמיד אני כבר גוועת מרעב עד שמגישים אותן, אז אין סיכוי בעולם שאפספס ארוחה חמה.
לרוב הן מתאפיינות באוכל מקומי, של מדינת האם שאליה טסים, אז זה מעין "פתיח מקדים" (אפריטיף) שמעורר את החשק, במובן התרבותי של העניין.
שנית, נדיר שאני נרדמת בטיסות.
אני צריכה מיטה כדי לישון.
ורצוי שזו תהיה המיטה שלי, כי היא הכי נוחה בעולם.
מאד משתדלת מראש שלא לקחת טיסות לילה,ובכוונה בוחרת טיסות שממריאות לאור יום או לפנות בוקר,גם אם זה יעלה יותר.כי חשוב לי לישון בלילות כמו שצריך.
קרה לי שטסתי בלילה, לעיתים רחוקות, ואז אני תופסת תנומות קלות , אבל לא לאורך זמן.
תגידי,לא הבנתי..למה התכוונת כשכתבת "דרינק" ?
את שותה אלכוהול לפני שאת נרדמת בטיסה ?
או שהתכוונת למשקה קל ?
בקשר לחתיך הסלאבי (או האחר) - את תמיד יכולה לפגוש אותו בשרוול לפני העלייה למטוס, בבידוק הביטחוני, באולמות ההמתנה לטיסה, בביקורת הדרכונים,בדלפק הרישום,בהמתנה למזוודות, בתור לשירותים,בתור ליציאה מהמטוס...להמשיך ? (נראה לי שכיסיתי את רוב האופציות)
:-))
קחי נשיקות ממני וגם שיר שאני מקדישה לך ,
כזה שמתאים לאווירת הטרמינל -
http://www.youtube.com/watch?v=utegRZkEyNc
וואו... איזו דרך מייגעת... אכן "חווייתית"....
הזכרת לי שלעולם לעולם לא אקח שוב קונקשנים, זה לא שווה את המחיר...
לפחות לא יותר מקונקשן אחד בדרך, זה אחרי שלקחנו 2 קונקשנים בדרך לארגנטינה, סך הטיסות ארכו יותר מ36 שעות ובאמצע נתקענו בצרפת 12 שעות...אוחחח... וכן, גם אני עברתי (בטיסה אחרת) בידוק מחמיר כולל מגפיים בציריך.... דווקא בדרך חזור לישראל...
נראה לי שלעולם לא אפגוש חתיך סלאבי (או אחר) במטוס, מהסיבה הפשוטה, שאני מאלו שלוגמים את הדרינק שלהם ומיד שוקעים לשינה עד הנחיתה (בלי גלולות שינה... טבעי..... כבר שנים שלא טעמתי ארוחות מטוסים :-)))
היה כיף לטוס ולחזור בשלום :-)
נשיקות בינתיים }{
תודה לך על המחמאות, שלל שרב.
:-)
אויי ואני לא באמת סטוקרית! רילי. ראיתי את התגובה שלך אצל אלינוריגבי המופרע ונכנסתי :)
ואוהד, אכן משקיען אמיתי (או לחלופין חפרן). סוכר גולמי! ואני לא חוששת, אפילו לא מחששת (אבל מותר לו להשקיע באחרות רק במידה סבירה )..כפרה שימדורה עליו :)
וכיין, גברים שזוכים אפילו לחיוך וירטואלי בטוחים שזה היה פלירטוט.
תכלס? שום דבר לא עוצר בעדם, גם לא כשמופיע לך בסטטוס הפרופיל: "במערכת יחסים"
הסרטון הראשון חביב. לא יצאתי מגדרי. הפוסט לעומת זאת, מושקע, מסוגנן :-)
:-))))))))
את מותק, בחיי !
אני מבינה את החשש שלך,
אבל אילו היית מכירה אותי (אפילו קצת),
היית יודעת שככה אני ,
חמימה וידידותית באישיותי.
את יכולה להיות שקטה.
לא היו לי כוונות רומנטיות כלפי אוהד כלל וכלל.
הוא פשוט מגיב משקיען בתגובות שלו,
(לפחות בפוסטים שלי)
ורציתי להחזיר לו בהתאם
:-)
חוץ מזה שגברים תמיד בטוחים שרק בגלל שאני נחמדה אליהם - אז אני רוצה אותם.
אבל זו טעות.
גברים,שימו לב.
אני לא מפלרטטת איתכם.
אני סתם בן אדם נחמד ואוהב מטבעי.
אגב, ראית את הסרטון הראשון (המצחיק) שצירפתי ?
מדליק , לא ?
:-)
היי את!
תפסיקי לל(נ)קק לגברים תפוסים, ברשת. כיין?
נו מה? ככה זה כשהחברה המסורה בחופש מחלה, היא עוקבת :) :)
תודה, יינון
}{
אבל רגע,
האם זה אומר שרק התבוננת בתמונות מבלי לקרא כלל את הטקסט ?
;-)
התגובה מוקדשת ומיועדת באהבה לאוהד פ. -
ועתה ללינק מוטרף/פארודי על הנושא (מומלץ ומשעשע,למרות שהוא לא פמיניסטי בכלל) -
http://www.youtube.com/watch?v=dhgNiU5s34M
ולסיום, אחרי שצחקתם מהקודם, קבלו לינק רציני,לשם איזון -
http://www.msnbc.msn.com/id/21134540/vp/6729854#6729854
אוהד,
ראית איך השקעתי בתגובה אליך ?
:-)
דבר ראשון, ולמרות שזו ממש לא העונה, תבקרי בשמי ב-Candlestick stadium ותמסרי את אהבתי המתמשכת ל"ניינרס" בבקשה. :) :)
(ראבאק, אנחנו היום ב-2010, '85 עד היום... 25 שנים של אהדה לא מתפשרת. שיווו. אני לא ממש תופס שכרגע כתבתי 25 שנים בהקשר למשהו שאני עשיתי... פאק! כן, ונחזור אלייך, בעלת הבלוג...)
כניסה לארה"ב... אה, כן.
על עצמי אני לא יכול להעיד, לא היה לי הכבוד אפילו בגילי המכובד (וככל שזה תלוי בי, אין שום סיבה למהר. "ניו-יורק, ניו-יורק" לא קוראת לי, לכל היותר לוחשת בכיוון הכללי שבו אני נמצא,) אבל יש לי חבר טוב שכמעט ואיבד את עבודתו בגלל "הדוד סם" (עבודה שממנה בחר להתפטר ביוזמתו שלושה חודשים אחרי התקרית שאליה אני בונה עכשיו אקספוזיציה.)
כל כך מה? המר-בחור נבחר על-ידי המנהלים שלו להיות ביש-הגדא שיישלח ללקוח מעבר לאוקינוס כדי להדריך את משתמשי הקצה שם בטכנולוגיה חדשה פרי החברה שבה הוא עבד. אלא שהחבר הזה, שהכיר את נהלי הבידוק והכניסה לארה"ב עוד מהימים הרעים של טרום "ניין-אילוון" ולאחריהם הודיע לבוס שלו חד משמעית שזה לא קורה.
לא עזרו שום הבטחות שהלקוח הטרנס-אטלנטי יפעיל קשרים שיש לו (אם יש לו כאלו באמת ולא רק בפה)... הרי בנושאי בטחון רשות פיקוח הגבולות של ארה"ב לא מוותרת לאף-אחד. לא עזרו איומים בפיטורים כאמור, התחננויות, ליטופי אגו ("אתה המדריך הכי טוב שלנו בנושא,") כלום. המר-בחור-חבר לא הסכים. "שיפטרו אותי! אני מעדיף למצוא עבודה אחרת פה בארץ (התקופה הייתה טרום המשבר -אוהדפ.) מאשר לעבור את הסלקציה (מילה שלו, לא שלי, אבל לפי מה ששמעתי... עם כל הטעם הרע שהיא משאירה, לא כל כך רחוקה מהאמת -אוהדפ.) שם!" אמר, כמעט פוטר ולא עלה על המטוס! כן, כן.
ואל תתחילי לגרום לי לספר לך את הסיפורים של ההורים שלי על ביקורת הגבולות כשהם עוד היו צעירים ויפים וטסו לבקר את המשפחה של אמא שלי בבוסטון (אנחנו מדברים שנות ה-70'... כשאוסמה בין לאדן היה תלמיד מדרסה בסעודיה.)
תודה , נמרוד.
גם אני בעדך,
(אתה כבר יודע את זה.)
}{
ועכשיו שמתי לב לתגובה.
וכן. עכשיו גם אפשר לדעת שזה היה ב 9 השנים האחרונות ולא קודם לכן :-)
תאמיני לי, שילבתי מיליון גלולות שינה, הרגעה, וודקה, וויסקי, קמפרי ועוד (פשוט לא זוכרת) ולא קרה לי כלום...
אני לא יודעת מאיפה מוכרים את האגדות האלה זה מסוכן
נכון.
גם לי זה בהתחלה היה נדמה שזה קטע מסרט, ולא אמיתי, ככה מקרוב, לראות אותם זזים, משמיעים קולות ייחודיים להם,ומשתזפים להם בשמש בכיף שלהם..עושים לנו הצגה שלמה,שכוללת נשיקות וחיבוקים בינם לבין עצמם.
מחזה מלהיב ומצחיק !
:-))
כלבי הים האלה הם חיה מאד מיוחדת ויצאת דופן שגרמה לי להתאהבות מטופשת בהם והדביקה אותי בחדוות החיים שלהם.
:-)
צירפתי את התמונות גם בשבילי
:-)
תרגיעי. ראשית, אני לא טס כל-כך הרבה כמו שעשוי להשתמע ושנית, אני מתכוון לגישה של השוויצרית ולא בהכרח לטקטיקה שלה.
יש לי את השיטות שלי להעביר טיסות ארוכות בלי להרגיש :)))
טוב עשית שהתאפקת.
(אין צורך להחדיר בה חרדה מיותרת)
אני מכירה את השדה בציריך תודה על התמונות. אחותי כבר עלתה על טיסת ההמשך בביזנס קלאס, הכל בסדר.
האמת שהתאפקתי ולא סיפרתי לה על ההתרסקות
.:-)))
שיהיה לה בהצלחה עם הקונקשן, ואני מקנאה בה שהיא מטיילת.
וזה נכון שיש שם פינות עישון - לאונג'ים מפוארים במיוחד למטרה הזו.
גם אני שמתי לב לכך,כי כמו שאת כבר יודעת, אני אלרגית לעישון ומאד מתנגדת להרגל המגונה הזה.
ובתי הקפה שם אכן מדליקים ומגוונים בהיצע שלהם.
הנה אני מצרפת תמונות להדגים -
(לאונג' למעשנים, שדה התעופה בציריך.)
(מאכלי גורמה, שדה התעופה בציריך)
(בר, שדה התעופה בציריך)
תודה רבה לך,מחמיא לי מאד מאד.
(מאד).
:-)
גם על ההמלצה שהוספת.
הרגע אחותי התקשרה היא בשדה בציריך מזלה כי יש שם המון פינות עישון ואחלה בתי קפה
בדרך לטיסת המשך שלא בטוח שיש לה מקום שאלתי מה לגבי עמידה. העיקר הצחקתי אותה ביאושה
כתוב מקסים. ממש כיף לקרוא.
את הופכת דברים פשוטים למרתקים. ואני מדלג לצורך העניין על הקונקשן האלבני, שיש בו גם מממ... רבדים מרתקים ביסודם :)))
את גם כנראה אדם עם המון סבלנות.
אני בטיסות כאלה מחכה שהבטרייה של הלפטופ תיגמר ואז הולך על השיטה של השוויצרית.
קונקשיין דה לה פוסט מעניין.
צילומים שמלמדים משהו על התנהלות סביבתית שגם אני עדה לה
במעברי טיסות. אוהבת את ההתבוננות. יפהפה.
יש לך מזל גדול שאת חברותית כל כך ואוהבת-אדם, כך שכל החוויה המעיקה הזו שנקראת "טיסה" עוברת עלייך באופן המקסים ביותר בעולם (שמספק פוסט מקסים בהתאם).
אני (בהיותי בלתי חברותית בעליל!) שונאת לטוס, אבל ממש שנאה תהומית שמפעמת בעורקים ומדגדגת בעצמות.
מבחינתי זו זוועה שצריך לעבור כדי להגיע אל הדבר שאותו אני אוהבת הכי בעולם: לטייל בחו"ל.
אם רוצים להשיג את האחד, אין ברירה אלא להשלים עם האחר (ומה זה, אם לא דימוי מושלם לחיים עצמם...?)
כאמור, פוסט מקסים והתמונות עושות לי חשק איום ונורא.
טל,
שכחתי לכתוב לך בתגובה הקודמת שלי (למעלה) שאתמול חיפשתי תמונות ברשת של JFK בניו יורק,
כדי להוסיף לפוסט, בחלק שאני מתארת את הבידוק הביטחוני וגם את הפגישה עם הבחורה מסינגפור.
אבל מה שהדהים אותי היה שאין תמונות באינטרנט של המקום הזה מבפנים !!
זה כ"כ הימם אותי, שהייתי חייבת לבדוק אם זה מכוון, וחיפשתי תמונות של כל מיני שדות תעופה בעולם,
ומצאתי כמובן תמונות רבות שלהם.
אבל תמונות של החלל הפנימי של JFK הניורקי ,כאמור, לא מצאתי !
יש כאן מגמה ברורה.
אני מנחשת שזה קשור לדיסקרטיות שהאמריקאים שואפים לה, אחרי אסון התאומים המחריד ההוא.
הם למדו משגיאות העבר,
ונוקטים במשנה זהירות על מנת שלא להקל על אירגוני טרור
לעשות עבודת שטח מקיפה על סמך התמונות מהטרמינל.
אמת החרדה והפרנואידיות שלהם בעניין הזה היכתה אותי הלם.
אני מבינה את הסיבות, וזה מוצדק במידה מסויימת,
ואי אפשר לבטל את החששות הממשיים.
כן ולא.
מסכימה איתך ולא מסכימה איתך.
הייתי צריכה לחשוב על מענה לתגובה שלך,לכן התעכבתי
:-)
מצד אחד החלל מנוכר,ותמיד קר מאד בגלל המיזוג המופרז.
:-(
גם המושבים באולמות ההמתנה לא נוחים,
אין אפשרות להתרווח כמו שצריך עליהם אם ממתינים שעות רבות,
ואז נאלצים ללכת לשתות בבית קפה במתחם,כדי למצא כורסא נעימה לישבן
:-)
שזה גם חלק מהחוויה בעצם.
סוג של בילוי.
יש גם הרבה חללים לא מאווררים ולא מוארים,
אם כי בשנים האחרונות יותר ויותר שדות תעופה בינלאומיים שעברו שיפוץ הופכים לחללים מוארים,פתוחים לשאור טבעי,עם זגוגיות ענק של חלונות שקופים אל החוץ.
זה משתפר.
יצא לי להיות בכמה שדות תעופה מדהימים ביופיים,ומאד נעימים לשהות בהם.
אני אישית מאד נהנית בשדות תעופה וגם טיסות אני אוהבת,
כי תמיד קורים לי דברים יוצאי דופן במהלכן, שאחר כך נשארים איתי למזכרת.
יצא לי גם לעבוד (בעברי) תקופה מסויימת בשדה תעופה,
כך שאני מכירה היטב את כל היתרונות והחסרונות של המקום הזה,
מכל כיוון,
גם כאלה שאינם נראים לעין של מבקר רגיל שטס פעם-פעמיים בשנה לחו"ל
וחווה את שדה התעופה בחטף,כתייר מזדמן.
שרון,
זה לא סותר.
גם אני טיפוס ביתי,
מאד אוהבת להיות בבית שלי,
ולכן גם חשוב לי שהבית שלי יהיה מקום שנוח ונעים לי להיות בו.
חוץ מזה,מה שאני הכי אוהבת בעולם זה לימון (וגם פטריות).
אני מוסיפה לימון כמעט לכל תבשיל.
(אחרי שהוא מוכן,מטפטפת אותו טרי מעל הצלחת)
יש דברים שיכולים לקרות לך רק בחו"ל.
אני באופן אישי מרגישה שאני אמיתית ומאד "אני" בחו"ל,
ומרשה לעצמי להיות ולעשות הרבה לדברים שאני לא מרשה לעצמי כאן בארץ.
בגלל שזה חופש.
חופש אמיתי.
במלוא מובן המלה.
אני גם נהנית מהטיסות ומהשהות בשדות התעופה.
זו חויה בפני עצמה,עוד לפני ההגעה ליעד,
שלרוב קורים לי בה דברים מופלאים,
שבו הדגמתי כמה מהם
:-)
אני כמו אריק איינשטיין, אוהב להיות בבית עם התה והלימון.
טיסות וחו"ל לא עושה לי את זה
תודה, יקירי,
גם אתה מקסים
}{
(מה רע במלה הזו ? היא דווקא מאד חביבה לטעמי)
נפתלי,
מפגשים כאלה בד"כ מסתכמים בפנטזיות ותו לא.
היה לי "קראש" חולף,
התאהבות שיטחית,
ניצוצות ומתח מיני זמני באויר שחלקנו,
אבל זה התאים לרגע, ונועד מראש להיות זיכרון מתוק,
ולהשאיר תחושת פיספוס בלתי ממומש.
ככה זה.
תודה שנהנית והתעניינת, יריב
}{
דווקא אחד החברים פה טען שהגזמתי עם התמונות,
שזה יותר מדי,
ושלח לי במסר פרטי המלצה להסיר כמה מהן.
אבל אני לא אסיר,
לקח לי זמן לבחור אותן בקפידה.
:-)
יריב,
אני בישראל.
הפוסט אמנם כתוב בזמן הווה, אבל האירועים התרחשו לפני כמה שנים.
השתמשתי בזיכרונות שכתבתי במחברת המסע שלקחתי לטיול הזה,
אותם ערכתי בקצרה לפוסט ממוקד על החוויה שלי, תוך השמטת הרבה פרטים.
העניין הוא שבעצם רציתי לכתוב על שדות תעופה ועל טיסות המשך (קונקשנים),
ועל הייחוד של המפגשים שמתאפשר בלוקיישן הסגור הזה,
שיש לו חוקיות ועולם פנימי שלם ועשיר.
נראה.
ייתכן שאכתוב בעתיד הקרוב או הרחוק,
על עוד חויות שלי מטיולים בעולם.
היו הרבה.
גם טיולים וגם חויות.
:-)
זוועה.
אפילו את המגפיים (!) דרשו ממני להסיר בטרם עברתי את השערים המגנטים,
תיחקרו אותי כאילו אני מחבלת רק בגלל שאני מישראל,
וכשהוסר החשד הזה, הוא הוחלף מיידית לחשד שאני מעוניינת להגר לאמריקה.
מיליון שאלות מציקות ופולשניות, ומבטים קשוחים.
לקחו אותי לחדר סגור שם שהיתי קרוב לשעתיים (!),
פישפשו בחפצי האישיים,הפכו לי את המזוודה.
התייחסו אליי בזלזול מחפיר וביחס עויין.
טראומה שאני לא אשכח.
:-(
תענוג של פוסט.
יודעת מה, הוא מקסים
(מצטער שלא מצאתי משהו יותר מתאים מהמילה הלא חביבה הזאת)
ואין לך מושג כמה החזקתי לך אצבעות שם עם האלבני, התבאסתי כמעט כמוך :)
סובלים כדי להגיע למקומות היפים והרחוקים מהביצה המקומית
שדות תעופה, בידוק,המתנה בחללים מנוכרים
חללי מצוקה אנונימית
כמה הרפתקאות! את בנאדם מאוד חברותי!
אני בדרך כלל עובדת במחשב, אם זו טיסה קצרה, או בטיסה ארוכה, מגרגרת כדורי שינה כמו שכנתך למטוס.
גברים תוצרת חוץ... יש בהם מסתורין וג'נטלמניות.
בדרך חזרה תיכנסי עם האלבני לשירותים.
ומי יודע, אולי בפעם הזאת זה יהיה פרואני.
פוסט פוסט :-)
כיף לקרוא. זורם. ובדיוק שיש יותר מדי מילים באתה תמונה להרגיע.
מחכה להמשך הטיול הזה. ניראה לי שיהיה מעניין לקרוא. מתי חוזרת ?
פגישות במטוסים בדרך כלל מעניינות. התחלתי בהן הרבה קשרים. התנאי הוא כמובן הוא שאתה טס לבד.
משום מה עובד טוב הרבה יותר במחלקת תיירים - בעסקים בדרך כלל כל אחד מכונס בעצמו.
מעדיף לשבת ליד המעבר ביום, וליד החלון בלילה - עובד בדרך כלל.
מנסה להימנע מהחלפת מטוס ב JFK - היה מספיק גרוע לפני 11 בספטמבר. כיום קטסטרופה.
:-))))
כפי שקראתן, מלאכיות שלי (לצערי), גם אני לא.
תודה רבה,מיכל
}{
נכון מאד מירי,
זו עיר מרהיבה ביופייה,
ויש בה המון כלבי ים מקסימים על החוף
:-))
וואו,אתיופיה נשמעת מעניינת !
כשתחזרי תבואי לדווח איך היה ,
אצלי פה או בפוסט עצמאי אצלך בבלוג
}{
תודה רבה, יניב
}{
אני עושה הפסקה עם התמונות כי התעייפתי כבר.
למרות שמצאתי המון תמונות באינטרנט שבא לי להוסיף, כדאי שאעצור כאן..
שרון,חשוב לי להדגיש, כי אני יודעת שאת צלמת, שלא צילמתי בעצמי את התמונות.
אלה תמונות מה " ווב ",כולן ,ללא יוצא מן הכלל.
:-)
קצת ארוך, לא?
תעלי תמונות נוספות
סופ"ש נפלא
בהחלט חוויות (:
שמחתי לקרוא שלמרות השוויצרית החביבה מצאת מקור אחר לשיחת חולין מעניינת.
בעניין השיח הפוליטי עם האלבני המסוקס והרגשתך בנוגע לכך שהפכת לשגרירת ישראל. אין לי ספק שברגע שאנו יוצאים ממדינתו הנפלא כולנו (כל ישראלי ויהודי) הופכים בין רגע לשגרירים!
הדבר יכול להיות מעניין,מהנה ולפעמים גם מאיים.
שבת שלום.
האמת שאלבנים עוד לא ניסינו
בסדר. אחכה לקרוא את הגירסה הסופית. רק 2 בקשות לי אליך:
1. אל תגעי לי במושב שבמעבר ליד השירותים. אני הייתי קודם.
2. תפתרי לי את הבעיה בחשבון: איך זה שחילקת שוקולד לחצי עולם ועוד נשאר לך לנשנש עם רחלה?
-
-
-
-
-
חשיב - ההנאה שבלמידה
יוזמה חינוכית לשיפור הוראת חשבון
יפה בסאן פרנסיסקו על המים,
שווה הרבה קונקשיינים!
אני טסה בעוד 3 שבועות לדרום אפריקה עם קונקשיין ב...אתיופיה. יהיה מעניין בטוח.
תודה נינה.
:-)
במחברת שלי זה יותר ארוך ומכיל פרטים נוספים,
אותם נאלצתי להשמיט, כי אחרת זה היה יוצא כמו פרק בספר קריאה,
וברור לי שזה לא מתאים למדיום האינטרנטי.
תודה שצלחת עד הסוף.
אני ממשיכה לעדכן את הפוסט,לערוך, להשמיט ולהוסיף תמונות.
יהיה גמור סופית בהקדם,כך אני מקווה.
:-)
ארוך אבל נחמד... כמו טיסת קונקשן שהיתה לי בה נתקעתי במילנו איזה12 שעות. חווייה מעצבנת במיוחד. מזל שהיו לך מפגשים מהסוג השלישי.. :-)
ושבפעם הבאה לא תגעי לי במושב הקבוע שלי,זה שצמוד למעבר,כדי שתהיה לי גישה חופשית לשירותים...