גנבי השוקולד

המזלג המסועף,

קצת לפני חצות, נעורה,

התישב במגירה

ובקול חצוי נורא,

התרומם,

וכך קרא.

מי יבוא איתי מיד,

אל ארון השוקולד?

אז הקיץ סכין

חד צד

ובקול משור אמר

לך, לך -  לשם לבד!

גם ניעורו כפיות,

נעמדו על בהונות

והיציצו מבריקות,

אל שורת האמהות.

אך כפות, כפות הכסף,

נים ונום ישנו חזק,

לא הוסיפו למשחק,

הן מסע שנים רבות

כבר ימים שהן נחות

ויוצאות מגונדרות,

בשישי ובחגים,

להאכיל כמה אורחים.

ובנתיים...

בקומת האנחות,

מחוגים שבשעון,

התחבקו חיבוק חצות,

המזלג, נילחץ קלות

ודחף את הבנות.

אז יצאו אחרי חצות,

סכומים קצת לבלות,

בכוחות משותפים,

עלו קפצו הם אל השיש

ופנו כאיש אחד,

לנשנש קצת שוקולד.

עוד הולכים ומתגנבים הם,

משהו איום קרה...

אשת חיל שמנמנה,

מן הקולות התעוררה,

כי שמעה קצת רחשושים,

שהניעו מחושים

וירדה מעט מוטרדת,

להפסיק את הגזלת.

את המזלג, שאז הוביל

רעדה אחזה וחיל,

אל אחיותיו קרא - מבהיל,

בואו ונעוץ עצה,

בעיתות צרה כזאת,

מה ניתן פה לעשות?

אז כפית קטנה של דבש,

לכיור אמרה ניגש

וקפצו הם חיש וחש,

צללו במי סבון,

סוף מסע

ועיפרון.

                                    חיימקה