כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    הנסיון

    91 תגובות   יום שישי , 9/4/10, 18:57

     הניסיון – סיפור קצר מאת אחאב בקר

      

    חמש ושלושים. הרדיו נדלק מעצמו והמוסיקה גלשה אל תוך חלומו. דוחקת זיכרונות ורסיסי דמיון אל השכחה. שכב במיטה ועיניו עצומות. שירי הבוקר הפיחו בו חיוך ותקווה. ברגע של שקט בין שירים התגנב אל אוזניו ציוץ ציפור.

    "צוויץ" קטן ומהיר. 
    השקיט הרדיו והתיישב במיטה.

    "צוויץ צוויץ" ענתה ציפור אחרת.

    אור השחר העולה גילה את  תריסי החלון. 
    צוויץ ! צוויץ! צוויץ! בבת אחת התמלא האויר בשירת הציפורים המצייצות בהתרגשות לכבוד הבוקר.

    הקפה כבר מהביל בספל. קפה שחור אחד סוכר.   מצחצח ומתגלח בזמן שמתקרר. שלוק ראשון.

    לבש ג'ינס וחולצה ולגם את הקפה הריחני והחם באיטיות.

    שש בבוקר, מכוניות טסות על הכביש להקדים את הפקקים. עשרים דקות של נהיגה הביאו אותו לעבודה. בשעה כזו  אפשר עדיין למצוא חנייה.

    ריח צבעי "פנטון" מתכתי וחריף, קידם את פניו בכניסה לבית הדפוס. משאית עמוסת משטחי נייר חנתה בכניסה האחורית.  יחד עם כולם, השתתף בפריקת הנייר ובסידורו במחסן. 
    אחר כך הדליק את מכונת הדפוס שלו - "אופסט שני צבעים חצי גיליון" מתוצרת "היידלברג" והכין אותה  להדפסה. 
    מנהל העבודה הכין עבורו את ה"פלטות" שהן בעצם לוחות מתכת, שפעם נקראו גלופות, לפי סדר ההדפסה המתוכנן להיום. פלטה אחת לכל צבע.

    במיומנות כיוון את המכונה בדיוק לגוון ולמיקום הנכון. לאחר מספר הדפסות ניסיון החלה המכונה "לרוץ".

    היום, כמו בכל השבוע האחרון הדפיס תווים לחג לאחת מרשתות השיווק. תווים של עשרים, חמישים ומאה שקלים.


    "אל תשכח לאסוף את כל הדפסות הניסיון לגריסה".  הזכיר לו דודי מנהל העבודה.


    "אין בעיה, אף דף לא ייעלם" השיב לו אבי.


    את התווים לחג היו מדפיסים בלחץ זמן, מהיום למחר. על גבי גיליונות הנייר, הוטבעו הולוגרמות עגולות ומיוחדות כדי למנוע זיופים . התווים הודפסו ומוספרו - ארבעים בכל חצי גיליון. לאחר ייבוש הצבע, נחתכו התווים, הודבקו לפנקסים ונארזו. נציג מיוחד של רשת השיווק הגיע , ספר בדק אישר והעמיס את המשלוח. כך מידי יום בשבוע האחרון.

    בארוחת הבוקר ניסו אבי ותקווה הכורכת,  לחשב כמה כסף הדפיסו כבר השנה. קרוב לארבעים מיליון שקל  תווי קנייה לחג.

     

    "הלוואי עלי פירור מכל זה" צחקה תקווה.


    "רק חסר לכם שבעל הבית ישמע אתכם". חייך דודי מנהל העבודה.


    "שישמע, אפשר לחשוב. שנים אנחנו מדפיסים את התווים האלו, אם לא עלינו ? על מי יסמוך?". הפטיר אבי וחזר למכונת הדפוס הפולטת  חמשת אלפים דף בשעה - תווים שווי כסף לחג.

     

    דפס מנוסה וותיק היה. מיעט לטעות וידע לכוון את המכונה במהירות ובדיוק. תמיד קיבל את  העבודות המורכבות שדרשו אחריות ושיקול דעת.


     "אבי תענה לטלפון" נשמע קולו של דודי ברמקול.


    "מדברת אסתי מהבנק, החשבון שלך שוב בחריגה, מה יהיה ? רק לפני חדשיים אישרנו  לך הלוואה". 
    "אני יודע, תני לי שבועיים, אני צריך לקבל דמי הבראה, ובונוס".

    "אבל על סמך זה אישרנו לך את ההלוואה, החשבון שלך צועק הצילו. במקום להתקדם אתה הולך אחורה".

    "תני לי כמה ימים להתארגן, יהיה בסדר, כנראה שאני מוכר את המכונית".

    "עד סוף השבוע, לא יותר.  תבין אותי, אני מצטערת אבל הבנק לא של אבא שלי".

     

    "עוד מעט אני מסיים להדפיס את התווים של החמישים שקלים". דיווח לדודי.

    "תעצור, הלקוח טעה בכיתוב שבגב תווי הקנייה. צריך להוסיף עוד רשת שיווק ולהאריך את התוקף שלהם".

    "מה לעשות עם אלו  שכבר הדפסתי ? המון תווים".

    "תשים בצד, נחכה קצת ואחר כך נגרוס, אולי הוא ישנה דעתו בהמשך, וירצה להשתמש בזה. כבר קרה בעבר".

    "גם אתמול הדפסתי מהסדרה הזו,  התווים כבר ארוזים ומוכנים למשלוח".

    "תשים הכל בכלוב הברזל.  אחר כך נחליט.  אל תשכח לנעול.  הרי אתה תמיד יוצא הביתה אחרון" . חתך דודי.

     

    "אבי ?" קולה של אסנת , גרושתו בקע מהטלפון.

    "אני צריכה לדבר אתך, גיל הסתבך, בלאגן בבית ספר".

    "זה דחוף? , אני ממש עסוק עכשיו, יכול לחכות לערב?".

    "אל תשכח, זה מאד חשוב". 
    "בסדר, בסדר".


    אחר הצהריים החליט לדבר עם בעל הדפוס.

    מצא אותו יושב בחדרו  עם אחד מאנשי המכירות ועם לקוח, שקועים במשא ומתן על הזמנה חדשה.

    "הי אבי, מה קורה ? מה שלום הילדים?" חייך בעל הדפוס, איש מבוגר כסוף שיער וחם מזג.

    "ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים צרות גדולות". ענה.

    "יהיה טוב. כל ילד צריך לטעות וללמוד בעצמו.  אף אחד לא נולד מושלם ולא עם ניסיון". עודד אותו.

    " אני רוצה לדבר אתך,  אכנס אחר כך".

    "אנחנו לקראת סיום, חכה כמה דקות".

     האורח ואיש המכירות יצאו ואבי נכנס למשרד המהודר. התבונן בתמונות היקרות שקישטו את הקירות. הים הכחול הרחב, נשקף מהחלון הגדול.

    "כמה שקט פה לעומת הרעש באולם מכונות הדפוס, מנעמי השלטון". חשב לעצמו.

    "תשתה משהו?"

    "לא תודה, כבר שתיתי"..

    "איך אני יכול לעזור?". שאל אותו.

    "תראה, המצב הכספי שלי לא טוב, אני עובד פה שעות נוספות בלי סוף. ועדיין זה לא מספיק. אתה יודע שאני עובד מסור ואיכותי. אבל, פשוט קשה לי. גם להגיד  לך את זה קשה לי. עכשיו התקשרו מהבנק. אני לא מצליח להעביר מזונות לאסנת ולילדים".

    "לא יודע מה להגיד לך, אתה העובד היחיד שמותר לו לבצע שעות נוספות בלי הגבלה. לפני שנה נתתי לך הלוואה מהחברה, שלושים אלף. כמה נשאר?".

    "קצת פחות מעשרים".

    "כמה אתה צריך ? מתי תוכל להחזיר?".

    "עשרת אלפים, אפשר להוסיף  את זה למה שאני חייב, ולהגדיל את ההחזר החודשי".

     

    "אחשוב על זה. גם לי קצת קשה עכשיו. אתה חייב להתארגן על עצמך כי הלוואות צריך להחזיר, תבין, אני לא יכול לממן אותך באופן קבוע. ואם מותר לי לשאול, לא הגיע הזמן שתסלח לה? הרי גם אתה לא לגמרי נקי. כרגע אני לא נוטה להסכים". סיכם בעל הדפוס.


    בדרך למכונת הדפוס  עצר אותו דודי מנהל העבודה.

    "אבי, תעשה טובה תגרוס את כל העבודה של אתמול ואת הדפסות הניסיון שבכלוב הנעול. קח את המפתח. עכשיו היה פה נציג הרשת וחתם יחד איתי על פרוטוקול גריסה והשמדה של התווים השגויים. רק החתימה שלך חסרה. אני יוצא היום מוקדם. אל תשכח לנעול את הכלוב" פנה אליו מנהל העבודה.

    "אין בעיה, אבל רק בערב. יש לחץ מטורף להדפיס את התווים החדשים". ענה לדודי.

    "סומך עליך".

    "ביי נתראה בבוקר".

     
    בסוף היום, לפני שיצא, , ניגש לגרוס את התווים השגויים.  ראשית הוסיף את חתימתו לפרוטוקול השמדת התווים. לאחר מכן לקח שני ארגזי קרטון מלאים בתווי קנייה ארוזים בניילון נצמד, וגם את התלושים השגויים שטרם נכרכו. הפעיל את ה"גיליוטינה" מכונת חיתוך הנייר. הכניס אליה את הדפים שטרם נכרכו, וחתך בדיוק על גבי ההולוגרמות המיוחדות המוטבעות בתלושים לצורך מניעת זיופים. את הנייר הכניס לשק המיועד למחזור באמניר - מפעלי נייר חדרה. לפתע שם לב כי נותר לבדו באולם מכונות הדפוס. בדחף רגעי העמיס את שני הארגזים שנותרו בידיו, נשא אותם למכוניתו, הניח בתא המטען וסגר.

     

    פקקי התנועה בדרך הביתה נתנו לו זמן למחשבות. מעולם לא "סחב" מאומה מהדפוס. לא עט, לא נייר טואלט ולא  חבילת דפים למדפסת הביתית. עכשיו יש לו בתא המטען שלושה מליון שקלים תווי קנייה לחג, שלא חסרים לאף אחד. איזו רוח שטות קפצה עליו, בשביל מה בכלל לקח את התלושים. ומה יעשה בהם ? אין לו ידע ויכולת למכור אותם בצורה לא חוקית. הרי איננו גנב אמיתי. אולי ישתמש בהם מידי פעם. אולי ימצא מישהו שיוכל לקנות ממנו הכל ולהיעלם. אולי זה הפתרון לצרות. בבית שם את הארגזים גבוה בארון מרפסת השרות ונעל אותו.

     

    כבר ארבע שנים חי לבדו. שני בניו ואסנת אימם, התגוררו לא רחוק. לפני ארבע שנים חזר מהעבודה באמצע היום לקחת משהו, ומצא אותה בזרועות גבר אחר.  בלי מילים יצא מהבית ולא שב. הכאב והצער לא הרפו עם השנים. שוחח עם אסנת רק על צרכי הילדים. על מה שמעבר לכך לא היה מוכן. כבר כמה פעמים ניסתה להתנצל ולדבר ולהסביר, אבל הוא שתק ולא השיב לה כלום.

    בערב יצא לסופרמרקט הסמוך לביתו. בכיסו החזיק כמה תווי קנייה חדשים מהדפוס.

    "תגידי אפשר לשלם עם התלושים האלו ?". שאל את הקופאית.

    "אין בעיה, אפשר". השיבה לאחר שבדקה אותם בקפידה.

    "לא חשוב, תעבירי את כרטיס האשראי". שילם כחוק וחזר לביתו.


    "אבי, שכחת ?". שאלה אסנת, בטלפון.

    "מה קורה?".

    "התקשרו מבית הספר, אנחנו צריכים לבוא לבירור. גיל היה מעורב בסיפור לא טוב".

    "מה?"

    "מאשימים אותו בפריצה ובגניבה למזכירות בית הספר. מצלמות האבטחה תיעדו אותו עם שני חברים פורצים בסוף השבוע ומרוקנים את ארון הממתקים של ה"הפסקה המתוקה". לקחו גם כסף וגם ממתקים. היום בהפסקה, החליטו שהם רובין הוד וחילקו את הממתקים  לכל הילדים בשכבה. אני לא מבינה מאיפה זה נפל עלינו. המנהלת אומרת שכנראה זו לא הפעם הראשונה".

    "מצדי שיפתחו לו תיק במשטרה, אולי ילמד לקח".

    "יופי, אתה ממש עוזר, מה עושים עם זה ?".

    "דיברת עם הילד?"

    "אי אפשר לדבר אתו, מורח שקרים וסיפורים. כל משפט שאני מנסה להשחיל נגמר בצעקות ובבלגאן".

    "הבנתי. מחר בערב הם ישנים אצלי. אולי תשלחי אותו לבד ? אנסה לדבר אתו, מה את אומרת?".

    "בכל מקרה ביום שישי בשמונה בבוקר אנחנו אצל המנהלת לבירור. אתה מתכוון להגיע?"

    "יש ברירה, מקווה שזה ילמד אותו לקח. גנב צעיר, זה מה שאנחנו מגדלים".


    ציוץ הציפורים העיר את אבי עוד לפני הרדיו. כוס הקפה, הדרך לבית הדפוס חלפו ביעף.

    "גרסת הכל?" דודי וידא ביצוע השמדת התלושים.

    "אל תדאג, מה יש היום ?"

    "תווים של מאה שקל, עד הצהריים, אחר כך יש פרוספקטים בצבע, שני צדדים".

    יום העבודה חלף ביעף. ככל הנראה לא הורגש חסרון התווים שאמורים היו להיות גרוסים בדרכם למחזור במפעלי חדרה.

    "מה אוכל אותך ? מהבוקר לא חייכת". הבחינה תקווה הכורכת במצב רוחו.

    "כלום, הבנק שונא אותי, גרושתי רוצה כסף, הילד מסובך בבית הספר" זה הכל.

    "נו די, אלו רק צרות סטנדרטיות, קטן עלייך". צחקה.

     

    בערב התיישב מול הטלוויזיה לראות חדשות של שמונה.  מעילה גדולה התגלתה בבית השקעות, שני חיילים נפצעו והפרסומות התפרצו בקול גדול וצעקני לתודעתו. פעמון הדלת מצלצל.

    "הי ילד מה שלומך?"

    "בסדר" הפטיר ונכנס לחדר הילדים.

    גבוה לגילו, כמעט כמוהו ורק בכיתה ו'. ילד שקט ומופנם עם מעט חברים.

    "גיל, אנחנו צריכים לדבר".

    "מה אתה רוצה ממני?".

    "אל תיתמם, ביום שישי אנחנו אצל מנהלת בית הספר לבירור. זה לא צחוק, היא רוצה להגיש תלונה במשטרה. לכלא לא תגיע, אבל תיק פלילי במשטרה זה לא משהו שכדאי לסחוב על הגב. כתם לכל החיים".

    "תעזוב אותי כבר".

    "אין בעיה.  רק תגיד לי מה חשבת לעצמך. שתחלק לכל השכבה ממתקים מארון במזכירות ואף אחד לא יבין מה קורה? והגניבה עצמה? זה מה שאתה רוצה להיות ? גנב?".

    "תגיד לי אבא, באמת? אף פעם לא גנבת כלום?".

    "חוץ מכמה השלמות ציוד בצבא, עד היום כלום. לא חיפשתי ולא ניסיתי. הפשע לא משתלם. מי שמתחיל לא מפסיק וסופו של כל גנב להיתפס. לא מתאים לי כלא".

    "סוף גנב לתלייה" העיר גיל.

    "מה?".

    "זה הפתגם". ככה כתבה המחנכת על הלוח היום. והסתכלה לי בעיניים.

    "צודקת. מי בבית הספר דיבר אתך ? יש עוד ילדים מעורבים"?

    "יש, אבל אני לא יכול להגיד מי".

    "אתה בכלל קולט באיזה מצב אתה נמצא? מה אתה רוצה? שביום שישי המנהלת תספר לי הכל? את הכסף החסר החזרתם?".

    "כן החזרנו. אבא, זה לא כזה סיפור גדול, בסך הכל רצינו לעשות קטע. לא לקחנו כמעט כלום לעצמנו. אם לא מצלמות האבטחה החדשות מי בכלל היה יודע. בסך הכל כמה חבילות של סוכריות וביצי הפתעה. אחרי שקלטנו את הכמות הענקית הצעתי שנחלק לילדים שאין להם בהפסקות. כמו רובין הוד. במקום לומר תודה ולשתוק, מישהו רץ להתלונן אצל המנהלת".

    "נראה מה יהיה, מקווה שלא יסלקו אותך מבית הספר, עם כזה כתם לא בטוח שתתקבל לחטיבת הביניים פה בעיר".

    "אל תדאג, אני לא באמת גנב. אז עשיתי שטות מה כבר קרה, אפילו בפריצה לא השתתפתי רק בחלוקה לילדים". נפתח הנער.

    "וואלה, מקווה שמישהו יאמין לך. מבחינת החוק אתה שותף לגניבה".

    "אין לי מה לעשות יותר, מה שיהיה. יהיה". פסק הילד.

    "דווקא יש. שב קצת על המחשב, תכתוב מכתב התנצלות לבית הספר ותיתן למנהלת מחר. הודאה וחרטה מעולם לא הזיקו. ככה נגיע ביום שישי עם סיכוי לסגור את העניין ולא לפתוח אותו. תקרא לי כשתצטרך עזרה".

    "אין לי כוח לכתוב, מה יש היום לראות בטלוויזיה?".

    "אין מה לראות. בטח עד שלא תגמור לכתוב. תסביר שטעית ואתה מתחרט ולא יקרה שוב. אל תפיל אשמה על החברים, זה לא ייראה טוב. תביא לי לקרוא כשזה מוכן".

    "אתה באמת חושב שזה יעזור? המנהלת הזו מפלצת שום דבר לא מזיז לה".

    "זה בטח לא יזיק, מחר בבוקר אני יוצא מוקדם, אל תשכח לנעול את הדלת".

     

    בבוקר התעורר לפני הציפורים. ויתר על הקפה ועל ציוצי הציפורים והעמיס את ארגזי התווים למכונית. בחמש ושלושים פתח  בעצמו את בית הדפוס ומיד הפעיל את ה"גיליוטינה". במהירות ומיומנות השמיד את התווים ורק אז הכין לעצמו קפה ראשון של בוקר. נהנה מכמה דקות של שקט, ריח צבעי ה"פנטון" המתכתי נעם לו ביחד עם הקפה.

     

    "בוקר טוב, הקדמת היום, לא ישנת טוב?".  חייכה אליו תקווה הכורכת.

    "אל תשאלי, לא ישנתי כל הלילה, הבלאגן עם הילד".

    "נו, היום אתה כבר נראה הרבה יותר טוב".

    "המכונה נעתרה לו והדפיסה במהירות וללא תקלות. רעש מכונות הדפוס נשמע לו כמו מוזיקה קצבית ושמחה.


    "אבי תרים את הטלפון" שמע את הרמקול.

    "אתה פשוט גאון אתה אבא מדהים". שמע את אסנת מתמוגגת.

    "מה כבר עשיתי"? חשד.

    "גיל הביא את המכתב למנהלת. היא התקשרה עכשיו להגיד שהיא מקבלת את החרטה ומוכנה לסגור את העניין בעונש. כל הכבוד לך. כבר לא ידעתי איפה לשים את עצמי מרוב בושה. וגיל, לא מפסיק לדבר עלייך. אין לך מושג באיזה לחץ הוא היה" .


    "נו טוב, הוא זה שכתב , לא אני" הצטנע.

    "שולחת לך נשיקה" סגרה את הטלפון.

     

    אחר הצהריים קרא לו בעל הדפוס לחדרו. 

    "תקשיב, חשבתי על זה לא מעט והחלטתי לאשר לך את ההלוואה".

    "מה?"

    "יש לך במעטפה צ'ק על עשרת אלפים שקל, תחתום רק שקיבלת, ועל טופס הלוואה לעובד. אין לי עודף של עובדים מסורים כמוך. אז שיהיה לך ערב מוצלח, תהנה".

     

    בשבת בבוקר, התעורר מציוץ הציפורים, ונשאר במיטתו להקשיב להן.

    "לציפורים אין שבת. וטוב שכך" ציין לעצמו. 

    בתשע חייג לאסנת .

    "יש לך תכניות? עסוקה היום?"

    "ואתה עסוק היום?". ענתה בשאלה. 

    "לא במיוחד"

    "רוצה לבוא לצהריים, יש חמין שאתה אוהב."

    "את בטוחה"?

    "מגיע לנו עוד ניסיון, לא?"

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (91)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/7/15 09:36:

      כתיבה יפה !!

      הזמרת אהבה חיוך

       

        9/4/12 09:43:

      קראתי את הסיפור עוד פעם.וכעת הוא עוד יותר יפה בעיניי!!!

      אלומה

        9/4/12 07:02:
      סיפור מרתק . הלוואי וגם במציאות הבעיות היו נפטרות כל כך מהר ולטובה.
        20/3/12 20:08:
      תודה ( :
        20/3/12 20:08:
      תודה ( :
        20/3/12 19:18:
      זה סיפור קצר? ;-)
        30/1/12 19:54:

      כתיבה יפה ומרתקת .

      ותמיד יש אור בקצה המנהרה :)

        15/1/11 09:13:
      סיפור מקסים , יכולתי להריח את הצבע המתכתי...
      כתיבה מרתקת.
      תודה :)
        8/7/10 12:36:
      הועבר לגופן קטן לכבוד ה"שדרוג"..
        24/4/10 20:03:
      מנוסח היטב, נהניתי לקרוא
        22/4/10 21:01:

      אהבתי את הכתיבה

      למרות האורך של הסיפור

      קראתי אותו בנשימה אחת

      אהבתי

      אהבתי את הסיפור הזה

      נהנתי מאוד

      ******** 

        19/4/10 03:35:

      ראוי ביותר

      :)

       

       

        18/4/10 05:43:

      סיפור מרתק

      כתיבה מדהימה.. באמת כישרון מולד

      תודה על החברות החדשה

        17/4/10 22:40:

      אין כמו סיפור עם סוף טוב (-:
        16/4/10 11:30:

      בהצלחה.

        16/4/10 11:17:

      שבת שלום.

      :-)

        15/4/10 18:15:

      מצא חן מאד :-)
        15/4/10 09:36:


      אתה כותב נהדר

      נהנתי מאוד.

      .

      בלוז

        14/4/10 14:46:
      אהבתי ונהניתי מאוד. תודה מותק 
        14/4/10 08:50:


      קראתי, חייכתי

      נגעת בנושא רגיש

      החינוך מבית

      לדעת להתמודד גם עם הגרוע (גניבה)

      הפוך על הפוך

      עוד שלב התבגרותי בחיים

        14/4/10 02:57:

      אתה כותב מדהים

      נהנתי מאד

      תודה

      סוקראטס

        13/4/10 08:23:


      מעניין, מרתק...

      מחכה לבאות

      תודה לך

       

        12/4/10 21:08:


      אחחחחח... תענוג.

      הזכרת לי ימים עברו, בהם הייתי מבלה הרבה בבתי דפוס.

      והכתיבה - משובחת. כרגיל.

       

        12/4/10 20:11:


      סיפור יפה, כל הכבוד!

      יעל

        12/4/10 05:46:


      את הכוכב כבר נתתי לפני כמה ימים

      ואת הסיפור קראתי הבוקר

      התרגשתי מהבחירות שלו

      מההתמודדות עם היצר הרע הזה

      ועם היושר שמנצח בסופו של דבר .

       

      הגשת יפה את האירועים

      כמעשה אבות כן יעשו בנים

      וכמה סמלי שדוקא בעת שיושרו עמד למבחן בינו לבין עצמו

      הוא חינך את בנו ועשה את המעשה הנכון .

       

       

      יופי של כתיבה

      מספר מוכשר כל כך :-)

       

        12/4/10 01:45:


      ישראל של שנת 2010.

      ספור מרתק. כתוב בחן ובהומור.

       

      נהניתי לקרוא. 

        11/4/10 21:57:

      סיפור מרתק עם דמויות מהחיים, יישר כח!
        11/4/10 21:38:

      אהבתי וזה הרבה!
        11/4/10 21:26:


      איזה כיף.

      סיפור פשוט ושפוי. הופך את החיים הקטנים שלנו למשהו נאדר יותר ועמוק.

      תודה.

        11/4/10 21:17:

      סיפור בהחלט מרתק...

      אבוא שוב לקרוא!

        11/4/10 20:36:

      נהדר....
        11/4/10 20:30:


      אחאב,

      מה שיפה בסיפורים שלך, זה שמתחילים לקרוא, ולא עוצרים עד שמסיימים. בנשימה אחת.

      מרתק!

      בני

        11/4/10 14:56:

      לצערי אין לי כוכבים.. אשוב לככב תודה
        11/4/10 14:17:

      ספור יפה, הכתיבה מוקפדת לאורך כל הספור.

      יש לך את זה...

       

        11/4/10 13:07:


      כל המחמאות כבר נאמרו ונשמעו.

      אגדה מודרנית אשר רק אנשים הגונים ויראים לשמם הטוב יוכלו להזדהות עם המסר שלה.

      בדרגים העליונים ההשחתה עולה ופורחת.

       

        11/4/10 09:39:


      אני אוהבת את כתיבתך.

      תודה לך!!

      שרי

        11/4/10 06:24:


      סיפור יפה ומרתק.

       

       

        11/4/10 03:19:


      הייתי מרותקת לאורך כל הסיפור

      פשוט נפלא

      אהבתי מאד את הלקח של הבן שגרם גם לאב לעשות את המעשה הנכון

      הרי אומרים "נאה דורש נאה מקיים"

      ואם הוא רוצה ללמד את בנו ללכת בדרך הנכונה - עליו לעשות זאת בעצמו

       

      פשוט נפלא כיצד דבר בעל פוטנציאל שלילי כמו הגניבה של הילד, בעצם שינתה את פני העניינים לטובה עבור כולם.

       

      שבוע טוב ***

       

        11/4/10 00:38:

      כתיבה מרתקת עם מסר חינוכי...

      יפה מאוד.

        10/4/10 23:35:

      סיפור מרגש...תודה!
        10/4/10 22:04:


      גאוני! אהבתי את התשתית המוסרית....

      *

      אלומה

        10/4/10 21:36:


      סוף טוב, הכל טוב!

      נהניתי לקרוא.

        10/4/10 20:14:


      כוכב

      מרתקקקקקקק

        10/4/10 19:57:


      מרתק.

      כתיבה מקסימה חבר.

      שבוע נפלא וטוב. *

        10/4/10 19:40:


      אחאב יקירי המוכשר,

      אני מרותקת לכתיבתך ואוהבת לקרוא אותך.

      הכל כבר נאמר, אז רק אומר שגם אני אהבתי את הסוף הטוב.

      (נגמרו לי, אשוב)

      כייף לי פה (-:

        10/4/10 19:36:

      יופי. כתוב זורם ומרתק. תודה.*
        10/4/10 18:15:

      אהבתי  ,סיפור מחמד
        10/4/10 17:36:


      סיפור מעניין נוגע ללב . שמחתי לקרוא את הסוף הטוב.

       

       

        10/4/10 17:13:


      היי ידידי

      בקשה לי שתעזור לכולם

      כתוב את סיפוריך בשורות קצרות יותר

      פשוט לעשות חלוקה אחרת,

      כך לא נוצרך למשוך ימינה שמאלה את הדף

      תוך כדי קריאה

       

      ולעצם הסיפור

      כתוב שוטף ומרתק

      החינוך להבדיל בין טוב לרע

      מושרש בנו מקדמא דנה

      גם בעת צרה ולחצים

      אנו מתגברים

      ומן הסתם - כמו כאן בספור

      הכל בא על מקומו בשלום

       

      שבת ברוכה

      לאה

       

        10/4/10 17:06:


      מתחילה להתמכר לכתיבה שלך, יקירי

      חיבוק ענק וכוכב

      מתובלת

        10/4/10 15:05:
      שבת מחוייכת לך
        10/4/10 14:19:

      סיפור מרתק.

       

      המצפון הוא זה העומד על המשמר, ולא נותן מנוח, עד אשר ישוב האדם מטעותו ויכפר עליה.

       

      אין טוב מחיים שאפשר בם לחייך בלב שקט.

       

      נהניתי לקרוא,

      אורורה

        10/4/10 13:13:

      יש לך את זה ידידי.סיפורך עם מוסר הסכל.וסופים אופטימים.אהבתי מאוד.
        10/4/10 12:02:

      אחאב נהדר לי לקבל מימך

      הודעות על פוסט חדש.

      בכל פעם מתרגשת לקראת קריאתם.

      בכשרון רב הינך מוליך אותי למצבים

      ורגעים קסומים, ולעתים קשים, ועצובים.

      הפעם חיברת את כולם,

      תיארת מערכת יחסים מיוחדת,

      ובה תובנות ומוסר השכל.

      אהבתי את רגעי ביקורי אותך.

      תודה !

      נהדר וכבר מתגעגעת  לפעם הבאה...

      שבת רגועה ומהנה.

       
        10/4/10 12:00:


      שבת שלום

      נהנתי לקרא

      מרתק ומעניין

      תודה על השיתוף

      נדין

        10/4/10 11:53:

      סיפור מהנה עם מוסר השכל טוב מאד....

      תודה לך.

      אשמח לקרא עוד סיפורים שלך

      סוף שבוע נעים

      מירי

        10/4/10 11:27:

      סיפור מקסים..

      רוצה עוד מהסיפורים שלך...:)

        10/4/10 11:01:

      הרבה תודה למגיבות ולמגיבים

      התגובות חמות וענינייות  !!

      מעורר מחשבות ומאיר צדדים ועושה חשק לעוד: )

      כיף של שבת

      אחאב, ריתקת אותי. איזו כתיבה נהדרת בשבת בבוקר. תודה מעומק הלב על חוויה של עונג*שבת שלום יקירי.
        10/4/10 10:23:

      מרתק...

       

      שבת קסומה לך ידידי :)

        10/4/10 10:13:

      קראתי שוב

      וחוזרת עם תובנות נוספות

       

      הסיפור יכול להיות לקוח מחוויה אישית של כל אחד ואחד מאיתנו או של הקרובים לנו

      ברובד אחר של החיים.. במקום אחר או בזמן אחר...

       

      פילוסופיה ודרך חיים שאני דוגלת בה גם !

       

      אשרי ואתה נמנה בין חבריי !!

       

      שבת שלומות לך !

        10/4/10 09:41:

      כתיבתך מרתקת וענוגה

      אם כל זה שאיני מבינה בכתיבה

      הסיפור שלך ריתק אותי זה היה ממש נפלא

      תודה ושבוע מבורך.

        10/4/10 09:13:

      יפה מאוד *

       מבקשת להזמין סיפור לכל שבת בבוקר - דרך נפלאה להתחיל כך את השבת

      תבורך,

      זיוה הרץ

      מאמנת אישית להעצמה

      לגלות את העוצמה הטמונה בך

        10/4/10 08:45:

      סיפור מרתק וכתוב היטב!

      לקראת הסוף הייתה לי הרגשה שאתה ממהר להשלים את הסיפור ולכן יצא מעט מאולץ, כפי שציין אריאב.

      עם זאת, הגם שהסיפור אינו נדרש לעניין, ניכר שיש תקשורת שוטפת די נינוחה בין בני הזוג, מה שמעיד שהם כבר מעבר לליבון הדברים לגבי "הפרשה" ופחות או יותר חיים את חייהם מתוך השלמה עם העבר, לכן ההזמנה לארוחת הצהריים בנסיבות המתוארות, היא סבירה ובמקומה.

      גם אם לא תשנה דבר, רק תשמיט את שתי השורות הקצרות האחרונות ותסיים בהזמנה, הדברים יישארו פתוחים יותר והקורא יוכל להשלים כהבנתו.

      השנה כבר קצת מאוחר, אבל שבוע הספר יתקיים הלוא גם בשנה הבאה.....!

       

        10/4/10 08:16:


      סיפור קולח

      כתוב היטב

      נוגע  עד מאוד.

      נהניתי לקרוא

      ~~שבת שלום...~~

        10/4/10 06:32:


      אחד הקורסים שלמדתי באוניברסיטה הוא מוסר ואתיקה בעבודה והנושא הזה של פריצה הקוראת לגנב שבה ושבה שוב ושוב...

       

      ואני מוכרח לספר לך סיפור קטן על אבא וילד, דומה ושונה.

       

      אבא הוזמן לבית הספר למנהלת. בנו גנב טושים מבית הספר.

       

      "בן, למה עשיתה את זה?" שואל האב בזעם את בנו

       

      "הייתח חייב, הייתי צריך טושים ולא היה לי" עונה לו האב...

       

      "למה לא אמרת לי?" שואל האב שוב בזעם רב, "היית אומר לי והייתי מביא לך מהעבודה..."

        10/4/10 01:25:

      אחאב יקר,

      הסיפור מתרקם מפרשיות מקבילות, כמו בחיים. ממש מרתק.

      הסיום אמנם יפה אבל קצת מאולץ. הרי הוא נפרד ממנה 4 שנים בגלל "חטא" קטן שהיה לו קשה לסלוח ולא דיברו על זה.

      אילו היא הייתה מסיקה ממה שהילד קיבל מאביו והייתה גם היא כותבת מכתב... היה שווה לו להענות להזמנה ולנסות מחדש... לסוף מעין זה אני ציפיתי... :)

      שבת שלום,

      בידידות,

      רמי

       

       

        10/4/10 00:39:


      וואי איזה מזל וכמעט התפוח נפל עם העץ ביחד.

      קראתי את הסיפור והוא לא הפליאר אותי. במצב העגום של היום שהרבה אנשים מפוטקים ויושבים בבית כמעט שנה

      וכמעט אין אוכל והמצב הכלכלי על הפנים. כל אחד אני חושבת היה רוצה לשדוד איזה בנק קטן. ולקחת כמה גובות לעצמו.

      כך שלא נדהמתי. סיפור ארוך ומרגש ויכול לקרות לכל אחד.

      וכל הכבוד לך ולילד. הצלחת איתו . המשך מוצלח !!!!

      אוסי

       

      אני מבינה שאת הפוסטים שלי אתה קורה אז אין צורך להזמין אותך. רק אם תרצה להסתכל שוב בתמונות שבפוסט שלי.

      תודה

      אוסי

      יש כוכב בשבילך אל תדאגחיוך

        10/4/10 00:30:

      כתוב מקסים!

      (לא קיצרתי אף שורה) :) 

        10/4/10 00:12:

      כתיבתך יפה.

      סיפור מתח שמחתי לקרוא בעיקר את הסיום הטוב.

        10/4/10 00:06:
      מאד יפה, כתוב טוב.
        9/4/10 23:13:

      הפיתוי הגדול של "הכסף הקל"

      אל מול שמירת החינוך לערכים...

      חוויה של קריאה

      תודה :)

       

        9/4/10 23:11:


      יפה (:

      ומה שיותר יפה שבסיפורים שלך תמיד יש ערך נוסף מעבר לסיפור עצמו (:

        9/4/10 23:00:

      יפה
        9/4/10 22:50:


      מצויין ומרגש..

      אהבתי!

      *

      אתה כותב מרתק.

        9/4/10 21:52:


      מרתק!

       

      כתיבה יפה.

       

      שבת שלום.

        9/4/10 21:17:

      בנוי טוב וכתוב יפה.
        9/4/10 20:48:

      מרתק !
        9/4/10 20:43:

      כתיבתך מרתקת.

      חייב לקרא כמה פעמים לפני שאני מגיב.

      יישר כח.

        9/4/10 20:36:

      סיפור יפה

      כתוב טוב ומעניין

        9/4/10 20:25:

      ריח צבעי ה"פנטון" המתכתי נעם לו ביחד עם הקפה

       

      ניחוח מוכר (:

      עונג לקרא אותך (:

        9/4/10 20:12:


      מרתק בצורה בלתי רגילה

      הייתי במתח והסוף..... להתמוגג מנחת...

      ילדים  קטנים צרות קטנות

      ילדים גדולים

      צרות גדולות :))

       

       

        9/4/10 20:04:

      סיפור מותח כתוב טוב.

      אומרים שצרות באות בצרורות

      ופה גם הבשורות.

      (הסוף עם החמין טיפה מאולץ,

      אולי תחכה איתו שבוע ? ((-:  )

        9/4/10 19:59:
      אהבתי
        9/4/10 19:47:

      סיפור יפהפה נוסף בלקט הסיפורים היפים שלך.

      עלה והצלח.

       

        9/4/10 19:45:

      סיפור יפה מאוד ונוגע ללב*, למרות שהוא מסופר בקלילות

      קולחת, האוברדרפט מילא צרת רבים, בעוד הצרות עם

      הבן יש צורך בקצת דרמה, רגשות - זה חומר למחשבה.

      בסך הכל סיפור יפה.

        9/4/10 19:34:


      אחאב 

      מנויה על הסיפורים שלך -

      אהבתי מאד

      תודה -

      שבת מחבקת

      אשוב שוב

        9/4/10 19:19:

      הכתיבה שלך פשוט מדהימה.
      *
        9/4/10 19:16:


      וואוו הסיפור הותיר אותי מרותקת למסך ובמתח לגבי הסוף..

      האב והבן משני צידי המתרס תוך כדי שהאב יודע שהוא אמור

      לשמש דמות חינוכית לבנו.

      המוסר והאמינות שגברו על היצר הרע ריגשו אותי במיוחד.

       

      אהבתי את הסיפור ואת הסוף במיוחד.

       

      סוף טוב הכל טוב ודומה כי הציפורים מחייכות והשמש האירה לו פניה.

       

      אתה מוכשר, אחד הכותבים באתר שאני נהנית להיכנס ולקרוא בו.

       

      שבת נעימה

      זהבית

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל