כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    הצפורים אז

    23 תגובות   יום שישי , 9/4/10, 22:06

    הצפורים אז

     

     

    בַּצִּלּוּמִים שֶׁנּוֹתְרוּ מֵאָז בְּשָׁחֹר-אָפֹר-לָבָן
    לֹא רָאִיתִי צִפּוֹר עוֹפֶפֶת בֵּין עַמּוּדֵי הֶעָשָׁן,
    בְּעֶשֶׂב רַעֲנָן לְיַד עֲרֵמַת נַעֲלַיִם זְרוּקוֹת,
    אַף עַל חוּט תַּיִל מְחֻשְׁמָל לָנוּחַ, לִצְפּוֹת


    וַהֲרֵי מִדֵּי יוֹם עָפוּ שָׁם בַּיַּעֲרוֹת
    חָצוּ אֶת הַגְּדֵרוֹת
                           עוֹרֵב, דְּרוֹר וְזָמִיר

     

    הָעוֹרֵב קָרָא דְּבָרָיו מִשָּׁמַיִם אֲפֹרִים -
    וּמִי הֶאֱזִין?
    הַדְּרוֹר תָּר אֳפָקִים אֲחֵרִים
    מִבַּעַד הַדָּחוּס
    וְהַזָּמִיר בְּקוֹל עָרֵב

                                 זִמֵּר 
                                 נִחוּמִים.

                                
    הֲנָחֲמוּ?

     

     

     

     

    כל הזכויות שמורות לעוזי שכטר

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/4/10 19:15:

      צטט: לחישת הלב 2010-04-12 19:51:34

      קצר פולח וחובט...

      שירה מבטא כאב והפתע

      על שהעולם המשיך כמו לא

      קרה דבר.

      השמש זרחה והציפורים צייצו

      למרות הזעוות.

      נזכור ולא נשכח לעולמי עד.

      תודה.

       

       

      תודה, מיכל, על קליטותייך הרגישות, המזדהות, הכה אמפטיות.

      ע

        13/4/10 19:13:

      צטט: Dave Love 2010-04-12 20:01:53

      דווקא העדינות שבכתיבה והקונוטציה המרוחקת קמעה מעניקות עוצמה לשירך

       

       

      תודה דייב, על הקריאה הרגישה, המבחינה.

      ע

        13/4/10 19:11:

      צטט: Avner Strauss 2010-04-12 02:19:05


      אָמְרוּ שֶׁאִמָּא תָּבוֹא בְּרַכֶּבֶת

      אֲנִי בֵּן חָמֵש

      נָתְנוּ לִי סַבּוֹן

      בְּלִי מַגֶּבֶת

      אַחֲרֵי הַמִּקְלַחַת

      אָעוּף

      אֶהְיֶה

      צִפּוֹר עָשָׁן

       

       

      תודה, אבנר.

      ע

        12/4/10 20:01:
      דווקא העדינות שבכתיבה והקונוטציה המרוחקת קמעה מעניקות עוצמה לשירך
        12/4/10 19:51:

      קצר פולח וחובט...

      שירה מבטא כאב והפתע

      על שהעולם המשיך כמו לא

      קרה דבר.

      השמש זרחה והציפורים צייצו

      למרות הזעוות.

      נזכור ולא נשכח לעולמי עד.

      תודה.

        12/4/10 02:19:

      אָמְרוּ שֶׁאִמָּא תָּבוֹא בְּרַכֶּבֶת

      אֲנִי בֵּן חָמֵש

      נָתְנוּ לִי סַבּוֹן

      בְּלִי מַגֶּבֶת

      אַחֲרֵי הַמִּקְלַחַת

      אָעוּף

      אֶהְיֶה

      צִפּוֹר עָשָׁן

        11/4/10 20:16:

      צטט: -ליריקה- 2010-04-11 10:37:16


      ע.

       

      איך כל ציפור נשאה בחלקה ניקור של מחשבה.

      כתבת על הניכור המשמים המקיף שמים וארץ ,כל כך קשה להניח את חלוקי המילים

      סביב השאלה הפעורה כאותם בורות אפלים שבאו אל קירבם חיים שהם טלית ותכלת.

      האווירה שנוסכים הצבעים בשיר מלכדת את חבלי הלב לצער עמוק.

      והשאלה נותרת דוממת, הזהו עולם?

       

      והציפורים הסימליות כל כך, האם יש בשורה בכנפיהן החוזרות.

      או משב האירוניה בלבד. האם יש כאן שאלת -ספק (פילוסופית-נצחית)

      בדבר עולם טוב יותר?

       

       

       

       

       

       

      ל,

      תודה על התעמקותך, ועושר היבטייך ותובנותייך.

      ולשאלה הדוממת, כמדומני ש -

      זהו העולם!

      ע

        11/4/10 20:13:

      צטט: perach1 2010-04-10 23:44:28


      מילים נוגות ונוגעות ...

      כמה יפה כתבת .

       

      תודה על השיתוף .

       

       


      פרח, פרח

      תודה לך

      ע

        11/4/10 20:12:

      צטט: רחל נפרסטק 2010-04-10 20:50:54

      גם מנוח לכף רגלם של ציפורים לא נמצא במקום הזה, על חוטי התיל המחושמלים.

      ובכל דור ודור עורבים לדרור לכלותו אך אנו לא נפסיק לזמר

       

       

      בהחלט, לא נפסיק.

       

      תודה, רחל

       

      ע

        11/4/10 10:37:


      ע.

       

      איך כל ציפור נשאה בחלקה ניקור של מחשבה.

      כתבת על הניכור המשמים המקיף שמים וארץ ,כל כך קשה להניח את חלוקי המילים

      סביב השאלה הפעורה כאותם בורות אפלים שבאו אל קירבם חיים שהם טלית ותכלת.

      האווירה שנוסכים הצבעים בשיר מלכדת את חבלי הלב לצער עמוק.

      והשאלה נותרת דוממת, הזהו עולם?

       

      והציפורים הסימליות כל כך, האם יש בשורה בכנפיהן החוזרות.

      או משב האירוניה בלבד. האם יש כאן שאלת -ספק (פילוסופית-נצחית)

      בדבר עולם טוב יותר?

       

       

       

       

        10/4/10 23:44:


      מילים נוגות ונוגעות ...

      כמה יפה כתבת .

       

      תודה על השיתוף .

        10/4/10 21:27:

      צטט: עצמי עצמי 2010-04-09 22:56:35

      צטט: מרינה ב.א. 2010-04-09 22:24:36

       

       

       

      מרינה,

      תודה על מילותייך.

      אימי ואחותה, שתיהן ביחד שרדו את המחנות והצליחו לברוח בלילה, כשלמחרת או מחרתיים כבר הגיעו הרוסים.

      כמובן, שרדפו אחריהן עם כלבים, אך הן התחפרו עמוק בתחתית התבואה באסם, כשאימי כבר גמורה כמעט...

      הוריהן, סבי וסבתי, כבר בהתחלה נלקחו באקציה לתוך אותן היערות...

      שבת טובה עליכם

      ע

       

       

       

       

      ספור השרדות מרגש של השתיים

      עצוב שלא זכית לראות ולגדול בצילם של הסבא והסבתא

      הסיפורים בטח מלווים אותך משחר ילדותך

       

      ברוכים תהו אתה ורעייתך שתחיה

       

      רק עכשיו ראיתי תגובתך

       

      שבוע טוב ומבורך !

      מ.

        10/4/10 20:50:

      גם מנוח לכף רגלם של ציפורים לא נמצא במקום הזה, על חוטי התיל המחושמלים.

      ובכל דור ודור עורבים לדרור לכלותו אך אנו לא נפסיק לזמר

        10/4/10 10:30:

      צטט: אסקרינה 2010-04-10 09:50:14

      גם לציפורים קשה לצייץ שם,

      זיכרונות קשים...והערפל עדיין קיים.

       

      יהי זכרם ברוך.

       

       

      תודה, אסקרינה.

      ע

        10/4/10 10:30:

      צטט: יערית 1 2010-04-10 07:42:06


      שאלה קשה בסיפא

      האפשר להינחם נוכח כל המראות והזוועות הללו

       

      הציפורים לא צייצו כפי שהעולם ראה ושתק.

       

      שיר שנוגע בעינות הנפש.

       

      יהי זכרם ברוך.

       

       

       

      תודה, זהבית.

       


      ע
        10/4/10 09:50:

      גם לציפורים קשה לצייץ שם,

      זיכרונות קשים...והערפל עדיין קיים.

       

      יהי זכרם ברוך.

        10/4/10 07:42:


      שאלה קשה בסיפא

      האפשר להינחם נוכח כל המראות והזוועות הללו

       

      הציפורים לא צייצו כפי שהעולם ראה ושתק.

       

      שיר שנוגע בעינות הנפש.

       

      יהי זכרם ברוך.

       

       

        10/4/10 00:14:

      צטט: סטאר* 2010-04-10 00:06:10

      אלי אלי שלא יגמר לעולם

      החול והים רישרוש של המים

      ברק השמים תפילת האדם...... ( חנה סנש )

      וציוץ הציפורים ומעופם, מעל דשא רענן.....

      ועולם כמנהגו נוהג.....


      http://www.youtube.com/watch?v=cG-wn4KlnoY

       

       

       דרך אגב, אם אינני טועה, חנה סנש כתבה את השיר

      כשהיא התהלכה בסביבות קיסריה.

      תודה, סטאר.
        10/4/10 00:06:

      אלי אלי שלא יגמר לעולם

      החול והים רישרוש של המים

      ברק השמים תפילת האדם...... ( חנה סנש )

      וציוץ הציפורים ומעופם, מעל דשא רענן.....

      ועולם כמנהגו נוהג.....


      http://www.youtube.com/watch?v=cG-wn4KlnoY

        9/4/10 23:40:

      צטט: מולי. 2010-04-09 23:33:55

       

      ....ועולם כמנהגו נוהג.

       

      לא למד את הלקח.

        9/4/10 23:33:

       

      ....ועולם כמנהגו נוהג.

        9/4/10 22:56:

      צטט: מרינה ב.א. 2010-04-09 22:24:36


      עוזי יקר !

      אמנם לא כתבת מפורשות ולא היה צריך גם

      הרמיזות מספיקות

      היערות, חוטי התיל

      קריאת ציפורי השיר ברקע

      הם אלה שהיו עדים

       

      מחזות שמספיק לרמוז אותן

      כדי שנפש יהודית תזהה

       

      הותרת אותי מאוד סקרנית עם שורותיך

      לגבי הקשר שלך עם הניספים והניצולים

      הקשר המשפחתי אם ישנו כזה

       

      לי יש מטופלת, קשישה בשנות השמונים לחיה

      ילידת צכוסלובקיה. ניצולת אושוויץ

      היא ואחיה שרדו חמישה אחים שלה או ארבעה [אינני זוכרת בדיוק]

      ניספו. מידי פעם היא מעלה זכרונות

      ממשפחה דתית הגיעה

      לה עצמה יש בת יחידה

      וארבעה נכדים

      סיפור השרדות מרגש

       

      שבת טובה עליכם

      ממני

       

       

      מרינה,

      תודה על מילותייך.

      אימי ואחותה, שתיהן ביחד שרדו את המחנות והצליחו לברוח בלילה, כשלמחרת או מחרתיים כבר הגיעו הרוסים.

      כמובן, שרדפו אחריהן עם כלבים, אך הן התחפרו עמוק בתחתית התבואה באסם, כשאימי כבר גמורה כמעט...

      הוריהן, סבי וסבתי, כבר בהתחלה נלקחו באקציה לתוך אותן היערות...

      שבת טובה עליכם

      ע

       

       

       

        9/4/10 22:24:


      עוזי יקר !

      אמנם לא כתבת מפורשות ולא היה צריך גם

      הרמיזות מספיקות

      היערות, חוטי התיל

      קריאת ציפורי השיר ברקע

      הם אלה שהיו עדים

       

      מחזות שמספיק לרמוז אותן

      כדי שנפש יהודית תזהה

       

      הותרת אותי מאוד סקרנית עם שורותיך

      לגבי הקשר שלך עם הניספים והניצולים

      הקשר המשפחתי אם ישנו כזה

       

      לי יש מטופלת, קשישה בשנות השמונים לחיה

      ילידת צכוסלובקיה. ניצולת אושוויץ

      היא ואחיה שרדו חמישה אחים שלה או ארבעה [אינני זוכרת בדיוק]

      ניספו. מידי פעם היא מעלה זכרונות

      ממשפחה דתית הגיעה

      לה עצמה יש בת יחידה

      וארבעה נכדים

      סיפור השרדות מרגש

       

      שבת טובה עליכם

      ממני