מכתב לסבא משה מה היה קורה אם היינו נפגשים היום. האם היינו מדברים כסבא משה אל סבא משה ? כל חיי אני מביט בך ואתה בכלל לא רואה אותי. אתה היית בשבילי דמות בתמונה דרכה כל השנים יכולתי להרגיש אותך ללהגיע אליך קרוב. על פי התמונה אנחנו כל כך שונים אחד מהשני. אתה נראה כתלמיד חכם, מהודר ומכובד. איך לא הרי אתה יהודי ופולני ןגם שרע, הכי חשוב שלא ידעו בחוץ, הנורא הוא שאת כל החוכמה הזאת שמרת לעצמך, אתה חי רק את העבר ואין לך עתיד. אני לא יודע איך לפנות אליך ואני גם לא יודע מה אני חש כלפיך. מה יכולנו לספר אחד לשני ואיזה קשר היה נוצר בינינו? כאן בקרקוב היה ביתך, כאן התפללת בבית הכנסת,זה המקום בו התהלכת ברחובות וזה המקום הקרוב ביותר כנראה שאנחנו יכולים להתקרב אחד לשני. אני רוצה לספר לך שהבן שלך שמואל ואישתו אביבה כבר לא בחיים, שאני סבא ולך יש נינים ורבעים ויש לי אח וגם לו משפחה, אולי הייתי מספר לך על הקשר שלי איתם, לא בכדי להכעיס רק לתת לך קצת מההרגשה וטעם לחיים שלא היו לך. אני כועס, כועס על הנתק שנגזר עלינו, אימצתי לי דודים בילדותי דוד יאנק, דוד שייאק אלה היו רק חברים של הורי. הייתי רוצה שתספר לי על הדודה חיה או חיותה וגם על הדוד הצעיר שמריה והסבתא קאיילה, איך היו נראים החיים אילו חיינו ביחד? אבל אין טעם כי אתה אדם מת בעל כורחו שחי בתמונה ואתה נמצא שם,לא משתנה, כי אתה מעבר לסוף. כל עוד נשמה באפי נשמור על קשר לנצח נצחים, הנכד שלך משה את המכתב כתבתי במשך שלשה ימים ברחובות קרקוב וקראתי אותו ליד הקרמטוריום בבירקנאו. הזיכרון כטביעת אצבע של הנפש . הסיפורים, החיפושים, הדימויים ההזדהות והשאלות, על כך נדבר הפעם בתוכנית "רוח עצוב" רשת ב' יום ראשון כז בניסן 11-4-2010 בשעה 21.20 מיד אחרי הטכס לפתיחת יום הזיכרון לשואה והגבורה תשמ"ע |