לרשימת המכולת שלנו נוסף חצי וי.

תנו לי להסביר, למרות שאני לא לחלוטין מבינה את זה בעצמי.

לא יצאנו באותו הערב. חזרנו די מדוכדכים. לא ממש הבנו למה אבל אחרי עיכול ועיבוד אפשר להתחיל להסביר.

תוצאות ה MRI בפני עצמן הן די טובות. כלומר, נראה לי. יש נוזלים בגולגולת, מחוץ למוח וזה נובע מבעיה בניקוז הנוזלים. הבעיה הזו בפני עצמה אינה חמורה או משמעותית ואפילו יחסית שכיחה. אין צורך לנקז, לנתח או לטפל. תאורטית גדילת הראש אמורה להתאזן בשלב כלשהו ולמרות שהראש עלול להישאר גדול והמצח עלול להישאר בולט אין לכך שום השפעה על התפקוד המוחי ואף ייתכן כי המאפיינים האסטתיים יתמתנו או אפילו יעלמו (אם הבנתי נכון..). אז זה טוב. כלומר יותר "לא נורא" מאשר טוב.

מצד שני, הרופא (הפוץ אם יורשה לי להגיד, ממש פוץ) החליט להעלות מן האוב את נושא הגמדות. הוא טען שהבעיה של פיצי מסתדרת (שוב) בצורה מאוד טובה אם שאר הסימפטומים הקשורים לגמדות (קיצור הקומה וכו וכו) ואפילו הסביר לנו בחשיבות עצמית מרובה ש"הרפואה היום מאוד מתקדמת ולפעמים זה לרעתנו כי אם היינו מגיעים עם פיצי לפני 15 שנה היו אומרים לנו בוודאות שהילדה גמדה" המשפט הזה די ריסק אותנו. הוא הסביר לנו בהתלהבות שהעובדה שעדיין לא איתרו את סוג הגמדות שלה רק אומרת ש"יודעים היום יותר מידי" ולדעתו זה עניין של זמן עד שיאתרו את הבעיה. או שלא יאתרו, אבל הבעיה קיימת.

מכירים את זה שמישהו אומר לכם משהו ורק אחרי כמה שעות פתאום יש לכם קאמבק טוב בשבילו? מעצבן, נכון? אז הקאמבק שלי הגיע אחרי לילה של שינה טובה ואני אומרת שאולי אם הייתי באה עוד 15 שנה אז היו אומרים לי מיד שזו לא גמדות. טו-אוב נכון?

הוא אמר שאם לא היו לפיצי סימפטומים אחרים הוא היה אומר לנו שלום ולא להתראות. אבל לאור העובדה שייתכן ומדובר בגמדות (אני נורא מבולבלת, לא שללנו את זה?) יש צורך ב MRI נוסף בשנה הבאה כדי לוודא שלא מתרחשים סיבוכים האפשריים במחלה. לא יודעת איך הוא הצליח להיות כל הגיוני עם הנושא הזה שייתכן בכל זאת שזו גמדות אבל לצערי היה הגיון אמיתי בדבריו. אני לא מבינה למה הוא היה חייב להיות כל כך מרוצה מעצמו תוך כדי.

אז בקיצור יצאנו ברגשות מעורבים לגבי התוצאות האלו. כלומר, אני יודעת שצריך להגיד תודה שאין משהו חמור, שלא צריך לנתח, שאין בעיה בתפקוד המוחי. ואני אומרת, אני אומרת תודה לאלוהים שלמדתי להכיר לאחרונה כל בוקר. אבל עדיין הייתה תחושה לא קלה.

אני חייבת לציין שבכל השנה פלוס האחרונה נתקלנו בהרבה רופאים. רובם במגזר הציבורי דווקא ואני חייבת לציין כמה אני מופתעת לטובה. כולם סבלניים, כולם אדיבים, כולם מקצועיים וכולם אמפטיים. עד למר רופא פרטי מהולל האחרון לא נתקלתי ביהירות, זלזול או עמימות. אז כל הכבוד לרופאים שלנו פה במגזר הציבורי, באמת יש כבוד.

לסיכום, נחכה לתוצאות הרשמיות מהבי"ח ונראה מה קורה.

ובגדול, נו, נמשיך לקוות שיהיה טוב. מה עוד נשאר לעשות..