אין טעם לחכות

היום, לפתוח קובץ וורד, או בלוג, ולכתוב כמה מילים של תובנות/מסקנות/עשה/אל תעשה.

יש לך טיפים. בטוח. ולא צריך לכתוב אותם כמו שי עגנון או רובין שארמה.

כמו שזה בא לך, פשוט ומהלב, ככה לכתוב/להשפריץ את זה לניר (למחשב).

ככה, אחרי חודש או 3 חודשים, יהיה לך ספר טיפים אישי, למי שייקר לך.

אפשר לתת אותו לעובדים שלך. אפשר לצוות שלך, אפשר למשפחה. אפשר לעצמך.

הכתיבה היא קודם כל ביטוי ויצירה, ולאחר מכן מורשת. תיעוד של עשייה יומיומית

או מתן כבוד לרגעים שאנחנו עוברים. פתאום אתה רואה מה השגת. מה עשית היום.

אולי לכתוב חוויות בדיוק כמו שהן. אולי הרגשות. אולי המלצות. אולי טעויות, אולי הצלחות.

מה שבא ברוך הבא.

כשמדפיסים את זה יום אחד, זה עוד יותר מדליק.