1. שגבע אלון יוציא דיסק בעברית
כשפרסמתי כאן בזמנו את רשימת "המוסיקה שאני לכאורה אמור לאהוב אבל לא מצליח", נשכח ממני אחד השמות שהיה צריך להופיע בה: גבע אלון. את המוסיקה של אלון אני מכיר כבר שנים, עוד מהימים בהם היה מופיע בקביעות בהופעות חינמיות באיזה פאב קטן בתל-אביב. כבר אז הכרתי חבורה של משוגעים לדבר, שפקדו בעקביות ובמסירות כל אחת מההופעות האלו והכתירו את אלון כאחד האמנים המקומיים האהובים עליהם ביותר.
הבנתי כבר אז שהוא מוכשר, שהוא שר יפה ומנגן נהדר בגיטרה - אבל בכל זאת לא הצלחתי להתחבר. בכל פעם שניסיתי להקשיב זה שעמם אותי, היה לי איטי מדי ובעיקר הזכיר לי מאוד, מדי, את המוסיקה של ניל יאנג (שגם אליה אני לא ממש מצליח להתחבר, ועל כך כן כתבתי בפוסט ההוא). פעם אפילו ניסיתי ללכת להופעה שלו, ויצאתי באמצע מרוב שלא התחברתי. נו טוב, לא אסון גדול. אז הנה עוד אמן של "זה לא אתה, זה אני", אחד שאין לי מה לחפש אצלו.
או שיש?
גבע אלון השתתף בהקלטת אלבומו החדש של ערן צור - כל מה שאנושי. בהופעות שקדמו לצאת הדיסק ובהופעת ההשקה הוא אף היה עם צור על הבמה. וכשהוא שר איתו שם, והפעם בעברית, נגלה לי גבע אלון אחר. פתאום מצאתי שם משהו מעניין, גוון חדש ומקורי יותר במקום clone של ניל יאנג. כשגבע אלון שר בעברית - הוא מסקרן אותי הרבה יותר מאשר כשהוא עושה זאת בשפה זרה. הוא גורם לי לרצות להמשיך ולנסות לשמוע אותו, לראות מה יש לו להציע, מה הוא יכול לתת בשפת המקום. אבל גבע אלון שר רק באנגלית. האם מתישהו זה ישתנה? האם ינסה לחצוב בסלע השפה המקומית ולנסות לראות איזה רסיסים יוצאים לו מזה? אני מאוד מקווה שכן, ומבטיח שכשזה יקרה - אני אהיה שם בשביל להקשיב.  עברי, דבר עברית 2. ששלומי שבן יעשה פרויקט חנוך לוין קשה לי לחשוב על מישהו שמתאים יותר לטפל מוסיקלית בחומר של חנוך לוין. השילוב הזה של אפלוליות ומקבריות עם קינקיות וציניות נראים לי תפורים על מידותיו של שלומי שבן, בטח כשלוקחים בחשבון גם את הוירטואוזיות המוסיקלית שלו, שיכולה לקחת את הטקסטים של לוין למקומות חדשים ומקוריים, כאלה שאולי עדיין לא הגיעו אליהם בהלחנות הרבות שכבר נעשו עד היום. דודי לוי, למשל, כבר עשה אלבום כזה, שהיה מוצלח רק חלקית (ביצועים טובים כ"מה קטנות עינייך" ו"לא הצלחתי בחוץ לארץ" לצד פספוסים כ"לונדון" - מה לעשות, חוה אלברשטיין עשתה את זה יותר טוב, עם שירה שמבטאת היטב חיוך מריר). שבן הוא יוצר שנון וחריף, שכבר הוכיח שהוא יודע לקחת חומרים של אחרים ולעשות בהם שפטים (במובן החיובי של המילה). כל מי שהיה במופע "ספר השירים שלי" בודאי יסכים איתי (מצער להודות שהדיסק שיצא בעקבות המופע הזה מוצלח פחות). כך שכאשר אני חושב על למי יש סיכוי לתפוס הכי טוב את הכדור הזה ולכדרר אותו כמו שצריך - שמו של שבן הוא הראשון שעולה לי בראש. אני יכול רק ללקק את השפתיים כשאני מדמיין מה הוא יעשה ל"הבטחה" ("אני מבטיח לכם דם ודמעות / ומילה שלי זו מילה"), ל"מה קטנות עינייך" ("אבל שדייך גדולים / ולי עוד מתחשק / לכן אנחנו צמד אוהבים") או ל"אבי היקר" ("אבי היקר / כשתעמוד על קברי / זקן ועייף ומאוד ערירי..."). אשמח גם לשמוע את הטייק שלו ל"בצער לא רב, ביגון לא קודר".
וזה מה שכתבתי כבר לפני 6 שנים, בפורום המוסיקה הישראלית אותו ניהלתי:
למה ששלומי שבן לא יעשה דיסק של פרויקט חנוך לוין? אמנם בדרך כלל מתייחסים אליו כאל מישהו שעתיד להיות ממשיך דרכו של מאיר אריאל, אבל גם חנוך לוין נוכח ביצירתו. בדיסק הבכורה של שבן הוא קורץ לכיוונו. מצד אחד, הוא מעמיד פנים כמישהו שלא ממש בקיא במאטריה - ב-"Visions Of Dylan, Kelly & Yaela" הוא כותב: "יעלה בשפורפרת / גונחת משהו על חנוך לוין / אני לא באמת מבין / אומר: כן כן, לוין לוין / בשביל הנימוסין". אבל קשה להאמין לו שהוא לא באמת מבין על מה מדברת יעלה. גם לו יש את אותה יכולת לכתוב בבוטות, בברוטאליות, אבל לצאת מזה בלי להשמע יותר מדי בהמי. אצל לוין אלו ענייני ההפרשות, אצל שבן אפשר למצוא מילים כמו "זין" ו"שרמוטה" שנעטפות בנגינת פסנתר רכה. ואם זה לא מספיק, שימו לב לדמיון בין שני הטקסטים האלה:
עשור למותי בערך - חנוך לוין (מתוך "חיי המתים")
עשור למותי בערך / תבואי לבקר עם פרח / ולצדך צל צנוע / ואני אשאל: - מי האדיוט / ואת תעני: יהושע רוט / בעלי היקר יהושע / שעשה לי קצת שעשוע / ממנו יצאו ילדינו / חן תום ופועה.
ערב לזכרי - שלומי שבן (מתוך "שלומי שבן")
ערב לזכרי / שנה למותי / את לא בוכה / אולי קצת חיוורת / בקונסרבטוריון הישראלי / תזמורת בשחור-לבן / מייד תנגן / אני / נראה נחמד / בשני ציורי שמן / עשו אותי יפה יפה / כמעט לא אני / זה ערב לזכרי זה ערב לזכרי / זה ערב / ואת לא איתי / ערב לזכרי / ניגון אחרון / האורות עולים / את קמה ללכת / מישהו ישאל אם בא לך לשתות / הוא יאמר לך / את צריכה להמשיך לחיות / והוא ינחם / והוא ילטף חרש / והוא ינשק ממך / את כל הכאב / זה ערב לזכרך בעצם / זה ערב / ואני אוהב / זה ערב / לזכרך / זה ערב / לזכרי / זה ערב / ואת לא / שלי.
נו, שלומי, אז מה אתה אומר?  הילכו השניים יחדיו? 3. שיצא "שרים דוד אבידן"
ב-2003 הוציא ניצן זעירא, האיש שמאחורי "נענע דיסק", פרויקט מפואר ומרשים של שירי לאה גולדברג. "שרות לאה גולדברג", הוא נקרא, והכיל שני דיסקים: האחד כלל ביצועים ותיקים למדי של שירי לאה גולדברג השונים, והשני - ביצועים חדשים שהוקלטו במיוחד עבורו. כיאה לאיש התרבות שהוא, זעירא לא כיוון ישר למרכז הצפוי והבנאלי, אלא ליקט מהשוליים את אלו שהאמין (ובד"כ בצדק) שצריכות להישמע שם, גם אם הן לא נשמעות בגלגל"צ. הדרה לוין-ארדי, למשל, או יסמין אבן וחנה יאהן פורוז. הביצועים אולי לא היו תמיד אחידים ברמתם, אבל הרמה הכללית של הפרויקט הייתה גבוהה, ונתנה הרבה כבוד למשוררת המנוחה.
פרויקט לאה גולדברג הזה גרם לי לייחל שיצא פרויקט דומה גם לשירי דוד אבידן. המשורר הגדול כבר הולחן לא פעם במוסיקה הישראלית (אינדקס ההלחנות בספר "יום שני" של נסים קלדרון מראה על כ-20 שירים שלו שבוצעו), אבל לא מספיק. בארסנל שיריו יש לא מעט כאלה שיהיה מעניין לשמוע מולחנים, וכן כאלה שכבר הולחנו ויהיה מעניין לראות אמנים אחרים נותנים להם לחנים וביצועים אחרים. בניגוד ל"שרות לאה גולדברג", הפרויקט אליו אני מייחל לא יפריד את המבצעים לפי מין. ב"שרים דוד אבידן" ייכללו גם זמרים וגם זמרות. גם הפעם יהיו שני דיסקים - אחד של ישנים ואחד של חדשים. בישנים יופיעו בין השאר הביצוע של ברי סחרוף ל"הזמנה להצגה יומית / לוליטה", זה הנהדר של ארקדי דוכין ל"הרי את מותרת לכל אדם", "יישן אדם" של אילן וירצברג, "בעיות אישיות" של שלומי שבן" ואולי גם "ערב פתאומי" של דני ליטני. אבל הדיסק החדש, הוא זה שיהיה המעניין ביותר. בפנטזיה שלי אני לא רק רואה את "שרים דוד אבידן" יוצא, אלא גם משתתף בעשייתו. ובפנטזיה הפרועה עוד יותר - אני בוחר את המבצעים ומתאים להם שירים. וכך יופיעו באלבום הזה ביצועים של שלום גד, של אחיו אביב גדג', של חברו גבריאל בלחסן, של ערן צור, ומיכה שטרית, ושלומי ברכה (אתם לא יודעים מה אתם מפסידים בכך שהוא לא עושה סולו. תקשיבו ל"צ'פלין צ'רלי" ותדעו) ודניאלה ספקטור, ורונה קינן, ושילה פרבר, ואסף ארליך, ועמיר לב וגלעד כהנא ונועם רותם ורם אוריון ומוקי. כל אחד מהם מתאים, לדעתי, לעסוק לפחות נקודתית במשהו מהחומר של דוד אבידן. כל אחד מהם יכול לקחת אותו למקום שלו וליצור פיוז'ן מעניין. תחשבו על דניאלה ספקטור מבצעת את "הרחובות ממריאים לאט". על גבריאל בלחסן מבצע את "הכתם נשאר על הקיר" (הנה המילים + ביצוע של יוסי בבליקי, עוד אחד שצריך להיות באוסף כזה), את ערן צור מבצע את "טיוטה להספד" ("מישהיה / לא מה שהיה / היכן החיה / מן הימים ההם?". שיר שכאילו נוצר על ידי צור עצמו ל"כל מה שאנושי") את רונה קינן מתמודדת עם טקסט מאתגר להלחנה ולשירה כ"בעניין אהבתו האומללה של ג'. אלפרד פרופרוק", את שלומי שבן עם "דיון דחוף" ("אז למה לנו כל העניין הזה / מוטב כבר שנלך בגדולות") ואת שלום חנוך שר בקולו הניחר "אדם זקן - מה יש לו בחייו? הוא קם בבוקר, ובוקר בו לא קם" ("ערב פתאומי"). את אביב גדג', למשל, הייתי שמח מאוד לשמוע שר את השיר הלא מאוד מוכר הזה: 
אני גם אספר לכם סוד קטן: לא מדובר בפנטזיה מהשמיים. למעשה, ניצן זעירא בהחלט תכנן (או אולי עדיין מתכנן?) לעשות פרויקט כזה. יותר מזה: שלומי שבן - ההוא מהייחול הקודם - גם מאוד בעניין, ואפילו אמור היה להיות מנהל אמנותי של משהו כזה. דובר ברעיון הזה כבר לפני כמה שנים, ובאמת שאני לא יודע למה הוא לא קרה. במיוחד חבל שהתפספס לעשות זאת עם ציון עשור למותו של אבידן, שגרר קצת עיסוק תקשורתי במשורר המנוח, כולל הסרט התיעודי המצוין "אבידניום". אם וכאשר זה יקרה, כך אמרתי בזמנו לזעירא, אני מוכן להצטרף לפרויקט בהתנדבות. לעשות שם מה שצריך ומה שאפשר. לא חייבים כסף. מספיק לי שהשם שלי יופיעו ברשימת הקרדיטים של פרויקט חשוב שכזה. רק שיקרה כבר, רבאק, שיקרה...  מגיע לו פרויקט
הפתעה: קורמת עור וגידים
מישהו שאני מכיר גילה לי פעם שיש לו קראש על איה כורם. זה היה נשמע לי קצת מוזר. המוסיקה שלה ממש לא הייתה אמורה להיות כוס התה שלו (היא גם לא הייתה, לדעתי) והדימוי של כורם לא נראה לי כמו משהו עם יותר מדי קסם ואפיל. מהקבוצה הדלוחה הזו הנקראת "חבורת רימון" כורם תמיד נראתה לי העדינונת השברירית וההכי לא מעניינת (והתחרות על הקטגוריה הזאת קשה שם), זו ששירי הפרווה (כ"פַּרְוָה" וכ"פַּרְוֶוֶה") שלה הם אולי תחתית שרשרת המזון של היצירה הרימונית הכה-בינונית. שירים כ"שיר אהבה פשוט" נשמעו לי דביקים להפליא. שירים כ"יונתן שפירא" כמעט הביכו אותי. כך שאתם יכולים להבין ככה, בעדינות, בקריאה מוקפדת בין השורות, שלא ממש החזקתי מאיה כורם.
ואז בא הטוויטר, מכל הדברים, והפתיע אותי. כורם מתחזקת שם חשבון בו היא מצייצת בעקביות. הדמות המשתקפת שם שונה לטובה מזו שדמיינתי. רואים שם בחורה אינטליגנטית, שנונה ואולי הכי מפתיע - בעלת חוש הומור. השימוש בהומור ובאירוניה עצמית הוא מהדברים הבולטים ביותר בציוצים של כורם. "דברים שגיליתי בטוויטר: איה כורם היא בן אדם מצחיק", צייץ שם מישהו, ולי לא נותר אלא להנהנן בהסכמה. "אני מתה על הקסם הזה, כשאני מביאה עוד אחד משירי הדכאון שלי ובאולפן הוא הופך ל"היי! כבר לא בא לי למות מהשיר הזה!", צייצה לפני כמה ימים. "וואו. מסתבר שאנחנו מקליטים היום שירה. לא הייתי מוכנה לזה, לא לבשתי את חליפת 'הזמרת הבעייתית' שלי", הודתה שם. "הקלטתי שירה לשיר שמח וגיל ותומר היו שמחים, ואז הקלטתי שירה לשיר עצוב ועכשיו כולנו הולכים הביתה עצובים", שיתפה. אבל אני חושב שהטוויט הכי חביב עלי היה זה בו חלקה: "הודעה בפייסבוק: "הי איה. מתי כבר נשמע ממך שוב? מאוד אהבתי את הראשון שלך. השני היה... במילים עדינות.. די פלופ. תרצי לשמוע שירים שכתבתי?".
וכך, השתנה הדימוי שהיה לי לאיה כורם, במידה שאפילו התחלתי להבין למה אותו מכר מצא בה חן. בנוסף, לאחרונה פתחה כורם אתר חדש ובתוכו בלוג. זה מה שכתב עליו גיא חג'ג' ב"עונג שבת": "הבלוג של איה כורם מתגלה כאחד הבלוגים-על-מוזיקה הכי טובים שיש כרגע בעברית, וזה ממש לא עניין של מה בכך. כורם משתפת בחוויות מאחורי הקלעים, מציירת קומיקס אדיר, ממליצה על דיסקים ובאופן כללי מצליחה באמת להצחיק אותי. שמישהו ייתן לה טור. בעצם, עזבו, יש לנו בלוג וזה נהדר לכשעצמו".
אז אני לא יודע אם הגילויים החדשים האלו יגרמו לי להסתכל על המוסיקה של איה כורם באור אחר, אבל אני בהחלט מצטרף להמלצה לפחות על הטקסטים האינטרנטיים שהיא מייצרת בחן רב.
 מסתבר שהיא מצחיקה |