הוא: "אני רוצה שזה יהיה על פי הנקודות שהעליתי, אני חושב שכדאי שיהיו שם הנקודות הללו....אני טוען שאת...ואני יודע כי יש לי נסיון, ים של לקוחות מרוצים ו..., תקני את הדברים ונדבר".

אני: "יש לי להגיד לך משהו, אפשר? אתה חושב וזה נפלא זה סימן שאתה בשלב אבולוציוני מתקדם. דחוף ת'ניסיון שלך לנחיר השמאלי ואת הלקוחות שלך שבטוח נהנים לעבוד איתך "יס מן" לנחיר הנותר, אתם מוזמנים להתרחק ממני אל עבר השקיעה היצירתית המשותפת שלכם ואני אפילו אנופף לכם לשלום, חתיכת פלצן חסר מעוף, משמים ושבלוני שכמותך"...

 ***

איזה דיאלוג מדהים, לו רק הייתי יכולה להגות אותו ודאי הייתי משילה מעצמי לא מעט קילוגרמים ומפנה מ"שטח הפנים" שלי בפנים לא מעט חצ'קונים שהפכו לנחלת התאפקותי המנומסת.

אך במקום זאת מצאתי את עצמי אומרת:

"אני מבינה, אמנם אינני מסכימה עם הדרך שלך, כי אני חושבת שהיא מחטיאה את המטרה, אבל אעשה את שתאמר למרות שחובתי המקצועית לומר לך את דעתי".

אךךךך כמה חלומות רטובים כמעט הגשמתי, למשל החלום האולטימטיבי להגיד את שרוחש שם בפנים...ופאפ התעוררתי והמשכתי אותו אחרי הנחת השפופרת במוחי הקודח והתרפיתי...

המוח קודח במילים לא פוליטיקליות וכשהן מתפרצות אנו כל כך יפים ומלאי תעוזה ואז...המציאות.

טוב, ודאי תאמרו ההתבגרות,  ההתגברות על הדבר הזה שתמיד פיעפע בי ושמו התרסה.

מיומנה

של גלה ג'ונס.