גם לצבעים יש הרבה כוח. לא רק למילים כפי שנהוג לומר. אנחנו לא תמיד מבינים אותם, את הצבעים והשפעתם עלינו. אני הבנתי רק בשנה האחרונה. סוף סוף. הצבע שלי בשנה האחרונה הוא ירוק חי ועמוק. ירוק חי ועמוק יפה לג'ינג'יות. מייפה אותן. מוסיף ברק לשיער ולעיניים. ירוק חי עמוק זהו צבע שיש בו מאפקט הלבן, מאפקט האדום , הכתום וגם מהכחול הנצחי. יש בו את הניקיון שבלבן, את התשוקה הלוחשת שבאדום, את המקורי והשרשי שבכתום ואת האין - סוף של הכחול. אין בו ולו גרגיר אחד של שחור. בנוסף לכך, משופע הירוק בתקווה, מלא בנשימה, פתיחות וכולו מרחב. הרבה מאד בשביל עיגול קטן בסקייפ. מעגל שבאמצעו נמצא סימן ה"וי" - בלבן כמובן, זה המספר לי: הוא ברשת כעת. וכן, הוא ברשת מזה ימים שלמים והוא שם עבור כל העולם.רק לא עבורי. אצלינו, האנחנו שלנו צעד אחורנית, והיום הוא שייך לעבר. ה"אנחנו". מאותו "אנחנו" נשאר רק הירוק. נוכח, חי ועמוק עם "וי" לבן באמצע...וזהו הירוק שאני אוהבת, זהו הירוק שאני לובשת, וחולצה בצבע כזה בדיוק רציתי לקנות לו ליום ההולדת ולא הספקתי. ואני אומרת לעצמי: "תפסיקי לעשות מזה עניין, יא ג'ינג'ית ששכחה להיות ג'ינג'ית.. יש לך עוד הרבה ירוקים "חי עמוק" ברשימת הקשר שלך..אז מה אם לא הספקת לכפתר על גופו המדליק את החולצה שרצית , ללטף את פניו בכפות ידיים פשוטות וברוך ולומר לו כמה הוא יפה "חי ועמוק" בעינייך ברגע זה, וכמה את שמחה לראות את הירוק הזה מתנגד לצבע עיניו הנפלאות, זורק בהן אור של ירוק וקולט מהן את העומק, וכל זה ב - "live" . נו אז מה... "אז לא הספקת. התאהבת בו ונשארת מאוהבת בירוק שהשתתק בינתיים ולא קורא לך יותר. איך זה קורה לבן אדם שפוי שכמוך? לאשה כל כך אדומה שכמותך...אולי הגיע הזמן למצוא לך צבע אחר? הרי את אוהבת צבעים ואת יודעת לזהות גם את הגוונים השונים של כל צבע? ויש כה הרבה צבעים בין צבעי המקור לצבעי הפסטל . מדוע דווקא הירוק הזה? בגלל העומק? אולי הגוון? אולי ה "וי" הלבן שבאמצע?" הרי גם אם הוא "וי"לבן הוא מתנהג כ "x" שחור זה זמן רב מידי. זה שנתן את הטעם לחולצה שלו ולירוק, לא זוכר יותר להיות "וי"...אולי הוא כבר לא ירוק, בטוח שהוא חדל מהיות "חם ועמוק". אין לו אינטרס, או אין לו אומץ?" וכי, מדוע זה חשוב בכלל?" אין לי הסבר הגיוני לכל זה. הירוק "החם והעמוק" נמצא בליבי ומתנהג שם כאדום אש, ככחול עמוק ושמיימי חסר גבולות, ככתום נטוע בעקשנות מרגיזה, עקשנות בעלת שרשים עבים ומסתעפים וכל אלו עטופים בהילה של לבן אסתטי, תמים, ילדי וזך. כן, אני יודעת. צריך למצוא צבע אחר. כדאי. צועק עלי האדום שלי, מוחה בפני. אני מרגישה אותו משתולל בבטן כמו עובר בועט. עובר גדול מדי שהמקום צר לו, עבר זמנו והוא רוצה לפרוץ החוצה לאויר העולם. אני פותחת את מגוון הצבעים אשר מאפשר לי המחשב ותוהה. סגול? לא... הכי רחוק ממני..וורוד? יפה כאשר הוא צובע סוודר חורפי מצמר קשמיר ונמצא מתחת לראש כהה. ומה באשר לאפור? ממש לא,אני אוהבת שמש. אם כך, צהוב? הצהוב מחויר כל חלק ג'ינג'י שבי. "אין סיכוי" אני אומרת לעצמי. זה ישאר "ירוק "חם עמוק"! אלא אם כן...אולי, ורק אולי, כדאי ליצור צבע חדש?. משהו בין כחול עמוק, ירוק חם עם משיכת מכחול קלה של טורקיז בוהק וגם קרם שמנת בהיר? מהי עמדתי לגבי צבע פטרול שהוא גם עמוק, גם חם ויש בו גם ברק וגם בהירות? צבע מיוחד במינו. נדיר, מעניין ואני הרי אוהבת בהירות... לא עוד מסתורין...יש! והג'ינג'י שלי הולך איתו מצויין. פטרול שכזה מתאים לגוון העור שלי וגם לאדום שבי... והשילוב שבין הצבע החדש והצבעים שלי...חושבת שאי אפשר יהיה להתעלם מהם. מהצבע וגם ממני. לא עוד. הצבעים האלה ביחד נוכחים, אינם מכסים זה את זה, כולם בעלי אותו כוח דומיננטי. הם מדברים בינהם, הם משתלבים בינהם ויוצרים פסיפס של תוכן עשיר צבעוני וחי כפרח שצריך רק לזכור ולהשקותו באופן קבוע. וזה הרי בדיוק מה שנחוץ לי. אני ניזונה מכוחם של הצבעים, והם -ממני. כפי שהוא ניזון מכוחן של המילים החסרות שלו. כן, מותר לך להגיע! לוח הצבעים שלי אמנם איננו חלק משאריות לגמרי, אך, הסקייפ שלי כן. |