בודקת מרחק
חברים, לא קרובים, חושבים שאני אדם אופטימי, אדם חייכן. אבל האמת שאני עסוקה בלמדוד עד כמה המלנכוליה רחוקה ממני, מוודאה שרחוקה מספיק. רק שחיוכה הכובש ניכר גם מאי שם, וחיבוקה הנוח בסבילותו מתקרב, רוכן ומפתיע לפעמים ללא התראה מוקדמת. מגיחה מאחור בשעות הדמדומים, שבהן גם כך הראיה מעט מטעה, מטושטשת.
ישנם אנשים רבים איתם אני עובדת, מכירה את חייהם ואת דיכאונותיהם החוזרים ויש חברים במעגלים קרובים יותר או פחות שגם הם נמצאים בתמונת חיי, חוזרים אליה, נשארים בה, או לפעמים נמצאים ולא נוכחים- מהבהבים. בשעות מאוחרות מאוד ישנן דמויות דמיוניות עליהן אני כותבת ומכירה כל מהלך משתנה באוסף אמונותיהן, ברגשותיהן זה לזה ולזו, כל מילה שרצו לומר והתחרטו, כל החלטה שלבסוף החליטו, אחרי שהתלבטו ומה היו השלכותיה, מחיריה ואולי פירותיה.
אבל כשיום העבודה סוף סוף נגמר וגם הערב, העמוס והדחוס בפעילויות של אמא, מגיע את סופו. ואפילו הלילה, המלא בדמיונות, כבר בחציו, וכל שנותר הוא לעבור את הרגע הזה, שבו העיניים העצומות מוותרות ומרפות והנשימה נרגעת, וסחף המחשבות מתערבל לערבוביה של צבעים, אני בודקת מרחק, ומוודאה, שרחוקה מספיק. |
Dolce Vita
בתגובה על אז הוא עף
תגובות (30)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך דרור...
תודה חיוור פנים, נעים לקרא שאתה חושב כך..
(((((:
או קיי, אז עד אחד.
(נזכרתי בסיפור קטנצ'יק שקרא לפני שנים, באחד מחיפושינו אחר דירה לשכור: נתקלנו באיזו דירה קטנה ומוזנחת, זקוקה לשיפוץ דחוף, וכשעמדנו לצאת מאוכזבים, שאלנו ככה למען האינפורמציה מהם התנאים והאדון אמר "שום דבר מיוחד רק פתק קטן מהבנק" במבטא רומני כבד.... מאז זה מטבע לשון כאן בבית "רק פתק קטן..")
יש בך ניקיון נפשי גלוי שגורם לי לקנא בך
*
לא!!!
אבל חג שמח.
התמסרות חלקית, בהתאם לתנאים הידועים מראש:
בהתראה של דקה, ניתן לסגת (גם אם לא מוצאים דייר חלופי)
בכל רגע נתון ניתן, באופן חד צדדי, לשנות את ההסדר כולו.
ידוע ומוסכם עליה שאין בכוונתה להתגבר ולהתדרדר ולהניח, בטעות, שהתמסרות חלקית משמע כניעה מוחלטת.
חתימה של שני עדים וערבות בנקאית
מצטרפים?
אנחנו (אני ואני) רוצים לדעת מה הם התנאים הידועים מראש,
לפני שאנו מצטרפים להסדר...
בני
אני אומר לך בפשטות, שיא הפשטות,
ככל שתלוי בך הדבר, שמרי מרחק ממנה!
((((: תודה איש יקר
נהנה לקרוא שוב כנראה שלמרחק אין עובי.
גרטה יקרה, תודה לך.
אבל כשיום העבודה סוף סוף נגמר וגם הערב,
העמוס והדחוס בפעילויות של אמא, מגיע את סופו.
ואפילו הלילה, המלא בדמיונות, כבר בחציו, וכל שנותר הוא לעבור את הרגע הזה, שבו העיניים העצומות מוותרות ומרפות והנשימה נרגעת, וסחף המחשבות
מתערבל לערבוביה של צבעים, אני בודקת מרחק, ומוודא,
שרחוקה מספיק
שרון יקרה,
אוהבת את הדיאלוג הפנימי שלך,
הוא חלק מאיתנו וכמובן המלנכוליה
וטוב שרק לפעמים,,,,
תודה וערב נעים
שלך,גרטה*
אני בעד! בשביל מה זה טוב בכלל?!
(תודה על ביקורך (:
שרון
ומה עם חומות
וקירות?
בואי נשבור אותם....
בתאוריה, הכי טוב ידידות (:
תודה על עצותייך, הן בהחלט מעשיות !
מלאנכוליה זה דבר ערמומי באופיה
אז שמירת מרחק זה מומלץ כמו בין שתי מכוניות על הכביש
או אם ניתן לביית אותה ולהפוך אותה לידידות- אם כי איני יודע איך
יש גם אפשרות לנהל דוח שיח איתה מרחוק , ולהתחמק כאשר היא מתקרבת
צבי
זה מעניין...
מכל מה שכתבתי נתפס לך הרווח המשני של המלנכוליה, שכמובן קיים, רק שאפילו לא הרגשתי שהכנסתי אותו לשורות...
(מנסה להזכר במילים...משהו עם נשים יפות? מי מכן תהיה איתי? זה זה?.....)
צודק תומר, אחריות לא קטנה
וגם הנאה גדולה (:
תודה
אני קורא,
ובראש מתחיל להתנגן לי אחד השירים שאני יותר אוהב:
"מלנכוליה אהובתי" של חמי רודנר.
נסתרות דרכיו של המוח. נפלאות דרכיה של האסוציאציה...
לנהל את חייהן של דמויות דמיוניות זו אחריות לא קטנה, שאין להקל בה ראש. זה רק נשמע אולי פשוט. אבל זה לא.
וזה לא משאיר הרבה זמן למלנכוליות.
יפה, שרוניני.
גם אפשרות, אם כבר העלית..
רגע....מה? מישהו שמע?
אהבתי את זה.
כאילו נתת לנו להקשיב לשיחה בינך לבין עצמך.
עדין מאוד. דק.
תודה על תגובתך המעודנת אחאב (:
אבל זה ממש בשורות עצמן, אפילו לא ביניהן....
פרספקטיבה וראייה מרוחקת מעולם לא הזיקו
בין בשורות ניתן לזהות כמה את קרובה לדברים עליהם את כותבת :)
שבוע טוב
((((: זה האוטומט, את רואה, ככה אני כל הזמן...
בחוץ.
את רואה
את בכל זאת:"אדם אופטימי וחייכן"
כשאת רוצה את יכולה...:)
גברת מ. היקרה שלום רב.
בהמשך לפנייתך ולאחר שנועצנו בגורמים המעורבים,
הוחלט לקבל את בקשתך להתמסרות חלקית
וזאת בהתאם לתנאים, הידועים מראש.
אנו תקווה, כי תכבדי תנאים אלה ולא תקלי ראש (ולב)בנכונותינו
לאפשר ביקוריך מעת לעת.
בברכה
תקווה וששון גיל
(ולפעמים מותר גם להתמסר לה לגברת מ')