Jaya The Cat
פוסטים אחרונים
- זהו שיר פרידה #2 16/10/10
- זה שיר פרידה #1 9/10/10
- ויוה נתנייה! 19/6/10
- הופ הופ טרללה? 23/5/10
- שלח מוזתך על פני המים... 14/5/10
- הג'ננה של ג'איה-חלק א' 1/5/10
ארכיון
הסערה שאחרי השקט
רק מתבקש שאחרי הפוסט החגיגי לפסח, יגיע הפוסט האפרורי של החזרה לשגרה. מדהים איך אנחנו, אנשי ה- 8-17 (או 9-18, כל אחד וטווח השעות הכובל שלו), הופכים את עורנו בחופש והופכים לאדם אחר לחלוטין, חסר גבולות ומשוחרר כל רסן. ברגע שמתחיל החופש, כאילו מוחנו מתרוקן מכל תוכן. אנחנו מוצאים עצמינו בוהים בסרטי קולג' אמריקאים ב- 3 בלילה, אשר הפאנץ' הכי חזק בהם הוא קורבן מסכן שבלע בטעות חומרים משלשלים ומוצא את פורקנו באמצע ראיון עבודה לתוך פח אשפה- זה הומור במיטבו, מונטי פייטון זה הקומדי סטור לעומת השנינות הזו. אם אין סרט איכות בנמצא, נזפזפ קשות בין מגוון הערוצים הבלתי נדלה שיש למהפכה התקשורתית להציע לנו ותמיד תמיד ניפול על תוכנית ריאליטי טיפשית, שבמרכזה אשת עסקים ממולחת שמחפשת את עוזרת הבית המושלמת, או עורך דין מפולפל שמחפש את המזכירה שעושה את הקפה הכי מוצלח, או כוסית על החוף שמחפשת את הארס עם משפט הפתיחה הכי שנון, או, ברירת המחדל האכזרית בנגישותה, פורנו! (כמו ש-ק' ו - ש' הוסיפו בחוף הדתיים בעת שנרשמו שורות אלו). בלילות בהם רוצים להיות פעילים ולא לבהות בתכנים שאין סיכוי שאי פעם יהפכו להיות חומר חובה לבגרות בספרות, ההרפתקנים מבינינו יוצאים לקרוע את העיר. מתישבים באיזה באר טרנדי, שוטפים עיניים עם היפים והיפות, סופגים אווירה (ובעיקר עשן סיגריות סמיך יותר מאגזוז של סמי-טריילר מודל 87) ומעמיסים אלכוהול כאילו אין מחר. ובאמת, אין מחר! או ליתר דיוק, מחר מתאפיין ביקיצה טבעית, כזו שמתרחשת איפשהו אחרי החצי הראשון של היממה, התחושה היא כאילו קמת מניתוח בהרדמה כללית ואת חצי פרצופך הימני, מעטרים סימנים של קיפולי הסדין. מאחר ואני חובבת אוכל, בדרך כלל בחופש, עיקר עיסוקי סובב סביב הארוחה הבאה. מה אוכל לארוחת בוקר? מה לצהריים? כמה זמן השהיה בין ארוחה לארוחה הוא לגיטימי? (נגיד, 5 דקות בין ארוחת הצהריים לערב זה זמן סביר?) ולמה אנחנו מרשים לעצמינו להאביס כל כך הרבה יותר מיום רגיל? זה זמן לגלות סוד. מערכת העיכול שלנו לא יצאה גם היא לפגרת הפסח והיא כן ממשיכה להעביר פחמימות למצבורי השומנים.
אני מודה, שלא כולם פדלאות כמוני, יש עוד כמה שאריות של אנשים נורמאלים שיוצאים לטיל בחיק הטבע בתקופה הכי יפה בשנה ובצדק, אני אומרת, הכל פורח מסביב, מזג האוויר מושלם, יש חופש ומעל הכל, פקקי התנועה גדולים, ארוכים ועומדים יותר מאשר כביש גהה ביום א' ב-8 בבוקר. נהדר לא?
אני, לעומת זאת, נרקומנית של ים. בכל אחד מימי החופש שגילו יותר משתי קרני שמש, היו ראויים מבחינתי לרביצה חסרת תכלית על החוף הקרוב לביתי ובינינו, באמת שאין לי צורך בשום אטרקציה מעבר לזה. אפילו מצאתי עצמי מתמכרת למכשיר התרגילים לחיזוק שרירי הצוואר שמותקן בים או בכינויו העממי: "מטקות".
אבל כל זאת נחלת העבר, כי יומיים לפני סיום החופש, חודרת תחושת הדיכאון שפוקדת את עורקי, שלעומתה, שביזות יום א' הידועה מהצבא היא שמחת בית השואבה. לא עוד לפגוש טיפוסים מעניינים על חוף הים (כדוגמת ק' שאמר לי: "תזכרי את השם יעקב הולך להוליווד" או נ' שאמר: " בחורה צריכה להיות יפה ואוכל צריך להיות טעים" וק', דנן, הוסיף שאוכל צריך להיות יפה ובחורה צריכה להיות גם טעימה, אמר וצדק. ולא נשכח את תיאורו, מילה במילה, של ק' לגבי הכניסה הראשונה למים בחודשי האביב: "הדקה הראשונה היא כמו טבילה במקווה, מקווה באמת מים, 4 הדקות שאחרי קשות אך נסבלות, ממש מערכת יחסים של אהבה ושנאה עם המים ולאחר 5 דקות, זיכוך הגוף והנפש, קור המים ממש מלטף את הגוף" לא עושה חשק לאיזה שכשוך בים התיכון?), שוב חוזרים לשגרה החונקת. לא נורא, עוד שבוע יום העצמאות ואחר כך, לכל שבוע יש סוף שבוע.
|
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עזבי אותך שטויות, תראי את קארמה - החתולה החדשה שלי !
העבודנ היא ללא ספק לא הדבר החשוב בחיים,
להפך, היא רק מפריעה בדרך..
ועם ההתמודדות מול המראה, אני חייבת לציין שהיא לא כל כך קשה,
באופן כללי אני די מרוצה מהתופעה המשתקפת אלי...
תגובות מושקעות?
זה נקרא "פרפקציוניזם", זה מחמיר ומסתמן כסופני.
הלוואי ויכולתי לכתוב אחרת.
או לעשות משהו אחרת. כולי קנאה באלו שמסוגלים.
בעצם, לא ממש.
פחד מחופש הוא המציאות שלך ב-12/04/2010
אם וכאשר תתגבש מציאות אחרת, יבוא היום להתמודד עם עולמה המופלא של האבטלה.
החיים באמת עולים כסף. והחובות לא מכבדים את רצונך להקדיש תקופה לדברים החשובים באמת.
עבודה אינה - בשום פנים ואופן - הדבר החשוב באמת.
למרות שיש עבודות שיש בהן ערך, תוכן ומשמעות.
מאחל לך, שביום מן הימים תאמיני מספיק בעצמך ובדרכך.
עדיין לא קרה לי.
ובכל זאת צלחתי באופן די סביר תקופת אבטלה.
מעריך את האופן הכן והאמיתי בו את מתמודדת עם התופעה המורכבת והמאתגרת שבוהה בך מתוך המראה. למרבית האנשים שסביבך אין את האומץ והכלים לנסות.
שלא לדבר על ללכת עם זה עד הסוף.
חייב לחזור לעבודה...
רן היקר!
1. תזכיר לי להיות איתך ועם הסיפריות שלך בקשר ביום כיפור.
2. להערכתי הזמן מאיץ את מהירותו בימי חופש כאילו מתאמן מול אוסיין בולט ורץ פי 5 מהר יותר מיום רגיל.
3. נא לא לזלזל בשלושת המופלאים שפגשתי בים, הם היו מלאים בפנינים והשרו מוזה שחבל לך על הזמן!
4. טוב שבאת, התגעגעתי (;
אני לגמרי איתך!
למעשה, אני חושבת שכדאי שתפתח את הנושא לעומק, בצע מעין מחקר אמפירי
(הרי ללא ממצאים מבוססים, האקדמיה לא משתפת פעולה)
אני מוכנה לבצע את הסקר בקרב כל השכירים שאני מכירה (;
ובנה מודל כלכלי בעל בסיס!
בכלל, לדעתי אם אנשים יעבדו רק יומיים בשבוע, הם יהיו עצבנים פחות, רגועים יותר
ומי יודע,
אולי עוד תקבל על זה פרס נובל לשלום עולמי...
אני לא מהמזפזפים, משום שיש לי סטוק גדול של סרטים שמחכים לצפייה, וחופש כמו האחרון זה בדיוק הזמן לצפות בהם. גם ספרים יש שמחכים לקריאה למרות שהם פחות קורצים לי מתיקיית הסרטים. והצורך לחזור לעבודה תמיד מכה בך כאילו לא ידעת שהוא הולך להגיע מתישהו, כאילו שבאמת האמנת שהחופש המתוק הזה הולך להימשך לנצח, ובכל זאת בכל פעם מחדש אתה מופתע איך הזמן טס כל כך מהר ואתה שוב עוד כמה שעות קם לעבודה. מדהים.
אנשים הזויים את פוגשת בים, כמעט עושה חשק להיות בחורה רק כדי שגם לי תהיה הזדמנות להתוודע לכל המיוחדים האלה (NOT).
בדיוק לפני כמה ימים דיברתי עם ידיד ואמרתי לו שממש בא לי לקחת הפסקה מעבודה לאיזו שנה שנתיים ורק לכתוב.
הוא אמר לי שאם אני לא אלך לעבודה, לא יהיה לי חומר לכתוב עליו. עניתי שבכל מקרה, כל מה שקורה לי ששווה כתיבה, קורה מחוץ לשעות העבודה. ולמעשה, העבודה רק מפריעה לי מבחינת לוחות זמנים.
את אותה השיחה סיפרתי למישהו אחר וממש אקראי שלא יודע עלי דבר וחצי דבר, והוא ענה לי:
" עכשיו כשהיית בחופש, ניצלת את הזמן כראוי וכתבת יותר מיום חול?"
והתשובה לכך היא לא.
בנוסף לכל זאת, הפחד מהחופש קצת משתק אותי (וגם הפחד מחוסר היכולת לשלם שכירות, חשבונות, שופינג וכו')
אולי אני לא מספיק מאמינה בעצמי ובדרכי.
ממש מעריכה את התגובות המושקעות שלך!
בשנה האחרונה של לימודי הכלכלה שלי,
בעת ששרצתי הרבה יותר בבריכת השחיה מאשר בכיתות הלימוד,
פיתחתי תאוריה כלכלית מושלמת.
שבוע העבודה יתהפך - יומיים עבודה ו- 5 ימים חופש,
וכולם ירוויחו פי 10 משכורת.
מכיוון שאני בטוח שכולם יסכימו לסידור הזה,
אני עדיין לא מבין איפה הבאג פה :-)
אין שום סיבה לפחד מאבטלה.
בדקתי לעומק את העניין.
ממליץ בחום.
אמנם עדיף להיות עשיר ובריא מעני וחולה.
אבל יש משהו מאוד מעצים בלהיכנס בדעה צלולה אל תוך תקופה של אבטלה.
אבטלה, לא בטלה.
כל החיים הילכו עלי איימים עם מה שצפוי לי ביום בו לא יהיה לי למה לקום בבוקר. הדיכאון, ההתמכרות לסמים/אלכוהול/במבה, פרצי האלימות הבלתי נשלטים כלפי האישה שכבר אין איתי...
לא קרה.
מצאתי סיבות לצאת מהמיטה. למעשה, הייתי עסוק ולא הספקתי כלום.
סתם היה לי מעט כסף והמון זמן לחיות ולהיות אני.
כל עוד הצלחתי להיות שלם עם עצמי ועם ההחלטה שקיבלתי, העולם היה בעדי.
אל תנסו את זה בבית.
אלא אם אתם מאמינים בעצמכם ובדרככם.
הדבר היחידי שיש ממנו בכמויות מוגברות ב8:00 בבוקר
זה בעיקר עצבים ומרמור!
נרשמת כבר לקייטנה?
באמת חשבת שאתה לבד בתחושת החנק הזו????
אני בעד לפתוח קבוצת תמיכה:
שגרתיים אנונימים....
בובה, החופש הבא אמנם קצרצר אבל הוא עוד שבוע...
ואת יכולה ללמוד מידידנו ארילו שכרגע חזר מסין וכבר לוקח חופש גדול....
האמת שעלית בדיוק על הנקודה,
השניה הזו שבה אני יוצאת מהעבודה ביום האחרון לפני החופש
אין שום דרך לתאר את האושר הזה!
אז מה האלטרנטיבה שלך לשגרה?
גדוללללל
(כרגיל)
טוב לדעת שלא רק לי ממש ממש ממש קשה לחזור מהחופש הזה...
מה באמת קורה בשבוע שאחרי???
איך נשרוד את זה ואיך לעזאזל הצליחו לשכנע אותנו שהשגרה היומיומית המטורפת שלנו זה נורמאלי?
שבוע טוב !
אכן, כבר מפנטזת על החופש הבא...
חבל שבגילנו כבר אין חופש גדול. היה מתאים לי בול :-)
חוזרים לשגרה החונקת
רק להכיר בזה- ואני נחנקת
ולחיות את השיגרה בטח חונק עוד יותר
חישבי על הרגע שלפני החופשה כמה הוא מענג...
אז עד העונג הבא
שבוע טוב
אני
וואי לא ידעתי שאתה כזה רומנטי...
Loving and being loved, silly...
עברי להיות פרילנס
תגלי שלא מחלקים ברחובות בשעה 08:00 שום דבר
שלא מחלקים ב12:00
יום עצמאות שמח
אני מסיקה מכך שאבטלה = 50% אושר
ממה מורכבים חמישים האחוזים הנוספים?
Kicking your boss in the ass is 50% the solution to happiness (and 100% to unemployment).
Woods / 2010