כותרות TheMarker >
    ';

    ashorer

    הַלְוַאי וְהָיִיתִי יָכֹל לְהַשְׁלִים כֹּל הַחֶסֶר
    הַמְּמַלֵּא יְרֹקֶת סְלָעִים בִּדְמָעוֹת צִפִּיָּה

    פְּלָנֶטָה אַחֶרֶת

    67 תגובות   יום שבת, 10/4/10, 22:22


    אושוויץ הייתה פלנטה אחרת..." – אמר וכתב ק. צטניק
     


                     
    פְּלָנֶטָה אַחֶרֶת


    אֶחָד מֵאֵלֶּה הַיָּמִים
    תְּחוּשׁוֹת נִבְלָעוֹת זוֹ בְּזוֹ
    מַבִּיט אֶל הַלֹּא נִשְׁמַע
    וּמַאֲזִין לַלֹּא נִרְאֶה 

    מַסְכִּית לִצְלָלִים אֲפֹרִים דְּהוּיִים
    וְעֵינֵיהֶם בּוֹלְטוֹת
    מִתּוֹךְ קַרְקָפוֹת יְבֵשׁוֹת וּצְנוּמוֹת
    מֻנָּחוֹת עַל שְׁלָדִים חוֹבְקִים גָּדֵר
    נוֹגְעִים בְּסוֹף הָעוֹלָם  

    וּמִפִּיהֶם נִרְאִים עוֹלָלִים
    תָּוִים וַהֲגָאִים מִסְתַּחְרְרִים
    בְּאִטִּיּוּת כּוֹאֶבֶת לִצְעָקָה דּוֹמֶמֶת
    לִתְפִלָּה שֶׁלֹּא נִשְׁמַעַת 

    עוֹלִים הַתָּוִים
    עוֹלִים עַד כֵּס הַתִּקְוָה הָאַחֲרוֹנָה
    שֶׁאֵינָהּ קַיֶּמֶת

    יוֹצְרִים סִימְפוֹנְיָה לֹא גְּמוּרָה
    צְוִיחָה שֶׁצְּרִיכָה לְהִתְגַּלוֹת
    מִקְּצֶה עוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ
    וְהִיא אַךְ מִתְנַגֶּנֶת עַל פְּלָנֶטָה אַחֶרֶת
    שָׁם הִיא מְצִיאוּתִית
    עָלֶיהָ הַצְּלָלִים נִרְאִים
    בָּהּ צְלִילִים נִשְׁמָעִים 

    אֶצְלִי מְבֻלְבָּלִים אֵינָם נִתְפָּסִים...   
    דרג את התוכן:

      תגובות (67)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/4/10 13:24:

       

      קצת באיחור,

      ובעצם - אף פעם לא מאוחר -

      ריגשו אותי מילותיך אשר. מאד.

      תיאור חי ומצמרר של זוועות שמקומן יפה להן, אולי, על פלנטה אחרת. לא זו הכחולה שלנו...

       

        15/4/10 23:02:

      אין כל סוף לריגשה המצמררת הפוקדת אותנו כשאנו באים לזכור את האסון המחריד שפקד את עם ישראל,  ותרומתך ל"לזכור ולא לשכוח" מעצימה  את מרחבי הזיכרון שלנו.

      מרגש 

        12/4/10 22:43:


      מליונים שלא זממו רעה לאיש

      הושמדו ועונו

      והמענים היו שיאה של חלאת אדם .

        12/4/10 19:54:
      קשה. נוגע.
        12/4/10 19:48:

      תמונה אחר תמונה נעתקות המילים !
        12/4/10 18:56:

      לעולם אין די מילים לתאר את עוצמת הכאב והזוועות
        12/4/10 10:46:


      ....ואם הייתה נשמעת צעקתם, אולי לא הייתה שואה כה נוראה?

      וישתקו המילים ביום הזה מול קולם של המתים....

      (ראיתי את אושוויץ פעמיים... )

        12/4/10 07:43:

      בשירך מתוארת תקופה

      בעומק הלב חרוטה

      לא ניתן בחיים לשכוח

      את מה שלעמינו נעשה

      תקופה כואבת עם זיכרון עמוק

      גם אם עברו שנים וחושבים שזה רחוק

      התקופה בזיכרון בכל עת עולה

      לא מאפשרת לשכוח את מה שהיה.

      תודה.

        12/4/10 05:43:


      אשר ידידי היקר אכן פלנטה אחרת

      ליבי ליבי עם אלו ששרדו את השואה

      ותמיד ניזכור את אלו שלא זכו

      @ קפצתי לומר לך תודה על הברכות אצלי

      ואזלו לי הכוכבים

      אך בעיניי אתה הכוכב האמיתי

      שבוע טוב

      חיה

        12/4/10 01:31:

      אֶצְלִי מְבֻלְבָּלִים אֵינָם נִתְפָּסִים... 

      ....

      גם אצלי, כתבת נפלא!

       

        12/4/10 01:20:

      השקט, זאת הצעקה הגדולה
        12/4/10 00:55:

      יוֹצְרִים סִימְפוֹנְיָה לֹא גְּמוּרָה
      צְוִיחָה שֶׁצְּרִיכָה לְהִתְגַּלוֹת
      מִקְּצֶה עוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ
      וְהִיא אַךְ מִתְנַגֶּנֶת עַל פְּלָנֶטָה אַחֶרֶת
      שָׁם הִיא מְצִיאוּתִית
      עָלֶיהָ הַצְּלָלִים נִרְאִים
      בָּהּ צְלִילִים נִשְׁמָעִים 

      אֶצְלִי מְבֻלְבָּלִים אֵינָם נִתְפָּסִים...   

      מצבה מכובדת וכואבת בנית לששה מיליון אחינו שהלכו.

       

      הסיום האישי כל כך טילטל אותי טלטלה גדולה

       

       

       

        11/4/10 23:44:


      אכזריות ורוע. אני אף פעם לא אצליח להבין.

       

      מירה

        11/4/10 22:20:


      מֻנָּחוֹת עַל שְׁלָדִים חוֹבְקֵי גָּדֵר
      נוֹגְעִים בְּסוֹף הָעוֹלָם  

      וּמִפִּיהֶם נִרְאִים עוֹלָלִים
      תָּוִים וַהֲגָאִים מִסְתַּחְרְרִים
      בְּאִטִּיּוּת כּוֹאֶבֶת לִצְעָקָה דּוֹמֶמֶת
      לִתְפִלָּה שֶׁאֵינָהּ נִשְׁמַעַת

      בשיר מזמור לאסף - פרק פג'

      נכתב

      אֱלֹהִים אַל-דֳּמִי-לָךְ; אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל


       כִּי-הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ, יֶהֱמָיוּן; וּמְשַׂנְאֶיךָ, נָשְׂאוּ רֹאשׁ


       עַל-עַמְּךָ, יַעֲרִימוּ סוֹד; וְיִתְיָעֲצוּ, עַל-צְפוּנֶיךָ


       אָמְרוּ--לְכוּ, וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי; וְלֹא-יִזָּכֵר שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד

      היה כטוטפת על הקיר שנים לפני שהתרחשו הארועים המזוויעים

      הלב התמים היהודי סרב להאמין

      כתמיד

      לאה



       

        11/4/10 21:12:


      זה כואב אשורר, הצלחת להעביר את התמונה, את הכאב

      את סוף העולם.

      נוֹגְעִים בְּסוֹף הָעוֹלָם  

      תודה.

        11/4/10 18:46:


      עוֹלִים הַתָּוִים
      עוֹלִים עַד כֵּס הַתִּקְוָה הָאַחֲרוֹנָה
      שֶׁאֵינָהּ קַיֶּמֶת.

      אכן פלנטה אחרת..

      אין לי מילים אל מול התאורים.

        11/4/10 18:42:
      קשה לקרוא, קשה לשמוע, קשה להבין.
        11/4/10 18:08:


      קשה להאמין שזוועות אלו התרחשו.

      אך כן. זה קרה כאן בפלנטה שלנו.

      אני דור שלישי לניצולי שואה

      ועדיין השואה היא חלק ממני.

      לזכור ולא לשכוח.

       

      שירך נוגע, עצוב וכואב.

       

        11/4/10 17:57:


      לצערינו זה קרה בפלנטה זו

       ורק לפני 65 שנה לערך

       רגע קטן בחיים..

        11/4/10 16:35:


      נהדר, אשר

       

      איך הצלחת להעביר את אותה פלנטה!

       

      ובכל זאת, קיימת תמיד התקווה.

       

      ע

        11/4/10 15:44:

      צטט: מירה טנצר 2010-04-11 14:12:32


      אשר,

      קשה לומר משהו חדש, מרגש או נוגע

      שאפילו מתקרב לדבר עצמו.

      נדמה לי שאדורנו היה מי שאמר

      שאחרי השואה אי אפשר לכתוב שירה,

      או שכתיבת שירה היא מעשה ברברי.

       

      אז זה הזמן והמקום שבו אני לרוב בוחרת לשתוק.

      מירה

       

      מירה,

       

      אם לא ניתן לכתוב שירה, כיצד נזכור את אשר אנו מצווים לזכור?

       

      שירה וכל דרך אומנותית, לטעמי משמרים בדרך מסויימת את הזיכרון לזמן ארוך יותר וככל שהיצירה איכותית יותר, היא נשארת זמן רב בתודעה וממילא נותרת הזכירה...

       

      ראי יש יצירות שהן אלמוות, אלפי שנים הן קיימות וממילא המאורע שעליהן הן נכתבו נשמר בתודעה הקולקטיבית...

       

      וחוץ מזה, כיצד נקיים את המצווה: זכור את אשר עשה לך הצורר הנאצי? כיצד? בלב?

       

      זו אחת הדרכים: בכתיבה

       

      לשתוק זהו צורך אינדיבדואלי, אך כדי לזכור קולקטיבית, צריך להביע וכל מי שיכול למצות את ההבעה שלו בדרך שתגרום יותר לזכור, תבוא עליו הברכה...

        11/4/10 15:44:
      הייתי משמיעה את דבריך הערב בטקס.
        11/4/10 15:04:

      צטט: מירה טנצר 2010-04-11 14:12:32


      אשר,

      קשה לומר משהו חדש, מרגש או נוגע

      שאפילו מתקרב לדבר עצמו.

      נדמה לי שאדורנו היה מי שאמר

      שאחרי השואה אי אפשר לכתוב שירה,

      או שכתיבת שירה היא מעשה ברברי.

       

      אז זה הזמן והמקום שבו אני לרוב בוחרת לשתוק.

      מירה

       

      באמת היה זה אדורנו שכתב ב-1949 כי "כתיבת שירה אחרי אושוויץ היא מעשה ברברי" מאחר שהשואה היא התנסות כה איומה עד שאף כלי ביטוי לא יכול להתמודד עם הזוועה. והוא כיוון גם לכך ששירה או כל אמנות אחרת על השואה יוצרת אסתטיזציה של הזוועה ולכן היא מעשה ברברי. ברם אדורנו חזר בו מאמירתו (כשם שק. צטניק חזר בו מהאמירה שאושוויץ היה "פלנטה אחרת") כאשר כתב ב-1966 כי "לסבל יש זכות להבעה כשם שלקורבן של עינויים יש זכות לזעוק, מכאן ששוב אין לטעון שאחרי אושוויץ לא ניתן לכתוב שירה" . ניתן להתווכח הן עם האמירה הראשונה והן עם הנסיגה ממנה. ועל הנסיגה העיר המשורר והמתרגם אריה סתיו,  כי השאלה העיקרית היא מה מהותה של הזעקה, ומאחר (לדבריו) כתיבת שירה אינה תהליך ספונטני, אלא עוברת תהליך של אסתטיציזם, אזי זעקתה אינה ספונטנית.

      לטעמי - השאלה היא האם כן אפשרי קיומה של שירת זעקה ספונטנית. האם לא די בכך שהמקור - הרגע הראשון בו נהגה במוח השיר, בטרם עוּבד - יהיה ספונטני ובתנאי שהרגע הזה לא אבד בתהליך האסתטיציזם. אני על כל פנים מאמץ כלל זה כשאני מנסה לבחון את שירי בנושא, ואכן רבים יותר הפסולים והמחוקים מהיתר. אני מבין שיש להכיר במגבלות יכולת הזעקה האותנטית והספונטנית של הדור השני לשואה, לבטא בשיריהם כאילו חוו את השואה בעצמם, וסבור שעלינו להתמקד במה ש"זה עשה לנו", כבניהם/קרוביהם של ניצולי השואה. עוד יותר יקשה לדעתי על מי שאינו שייך לקבוצה אחרונה זו להביע סבל אותנטי, ומכל מקום נדרשים כישרון רב מאוד ויכולת אמפתיה עצומה עם סבלו  של האחר כדי להכנס לעורו ולבטא את הזוועה.      

        11/4/10 14:43:


      אשר ידידי,

       

      התרגשתי מהשיר,

      קראתי את ההסבר שלך לגורם שהביא

      אותך לכתוב אותו - חנה שניצלה מהתופת.

       

      לדאבוני הפלנטה האחרת עדיין מתקיימת.

      יש מי שרוצה לעורר אותה לחיים ולפעולה.

       

      מי ייתן ונדע לזכור את מה שקרה ולהעריך נכון

      את מה שעלול לקרות שוב.

       

      צ'רי

       

        11/4/10 14:12:


      אשר,

      קשה לומר משהו חדש, מרגש או נוגע

      שאפילו מתקרב לדבר עצמו.

      נדמה לי שאדורנו היה מי שאמר

      שאחרי השואה אי אפשר לכתוב שירה,

      או שכתיבת שירה היא מעשה ברברי.

       

      אז זה הזמן והמקום שבו אני לרוב בוחרת לשתוק.

      מירה

        11/4/10 13:07:
      מרגש ויפה!  *
        11/4/10 12:32:


      קצטניק גם אמר, אחרי חלום שחלם: אני הגרמני.

      והתכוון בכך להתריע שבכל אחד מאיתנו חבויה החיה המפלצתית.

      שלא נשכח, את הפלנטה האחרת שבה אנחנו עלולים להפוך למפלצות.

      ושלא נשכח את הזכות לבחור - להפנות עורף לרוע ולרשעות.

      תודה, אשר.

        11/4/10 11:10:


      אשר יקר,

       

      אני אישית התקשיתי לקבל את המילים בהן השתמשת בשיר הלקוחות מעולם התוכן של מוזיקה, תוים שלא נשמעים וכו'.

      כמו ב"זעקה" של מונק, השקט המחריד שאופף את המראות הקשים שתועדו, איש לא יכול לו במילים.

      דווקא השקט הזה זועק את הכאב הנוראי, בדומה לזה שבשיר "עיר ההריגה" על הטבח בקישנייב:

      השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט..

      השקט הזה צורח: " איך ???!!!"

       

      איריס

        11/4/10 10:47:


      ....צְעָקָה  דּוֹמֶמֶת*

       שזעקתה נשמעת לעולמי עד ,,

       וכאבן של המילים פוצע ומדמם...

        11/4/10 10:16:
      שלום אשר,

      מכבד את מילותיך.
      אסור ולא נישכח.
      תודה לך
      חיוך
      יום אור
        11/4/10 10:09:
      עוֹלִים עַד כֵּס הַתִּקְוָה הָאַחֲרוֹנָה
      שֶׁאֵינָהּ קַיֶּמֶת 

      אֶצְלִי מְבֻלְבָּלִים אֵינָם נִתְפָּסִים...   

       

       

      אשר, בשיר הטעון שלך נתת ביטוי כל כך מדוייק ללא נתפס. לצערנו, אם לא נבהיר את ההתרחשויות יותר ויותר אנשים יכחישו את מה שהתרחש ויתבססו על הלא נתפס. גם אני,

       שחייתי בצל הסיפורים על מה שהיה, גם לי זה לא נתפס וחייבים למצוא מימד חושי ורגשי אחר לעגן שם את מה שלא נתפס.

      תודה לך אשר על שיר חשוב ו*

      לאה 

        11/4/10 10:09:

      ואיך אפשר לתפוס והספרים והמאמרים שכתב עוד זכורים לי

       

      וגם ניסיתי לצייר מהרגשותי בנושא אצלי בגלריות שב"קפה"

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1436705

       

        11/4/10 09:57:

      אשר יקר,

      השיר מרגש מאוד והתוספת שכתבת הבוקר מרטיטה את הלב.

      גם אני ביקרתי באושוויץ ובאתרי השמדה נוספים במשלחת. אני ממש מבין למה התכוונה אותה אישה יקרה בה אתה מטפל.

      תודה,

      רמי

       

       

        11/4/10 09:51:


      א6כן פלנטה אחרת. אבל האנשים מהפלנטה הזאת

      *

        11/4/10 09:18:


      צְוִיחָה שֶׁצְּרִיכָה לְהִתְגַּלוֹת
      מִקְּצֶה עוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ
      וְהִיא אַךְ מִתְנַגֶּנֶת עַל פְּלָנֶטָה אַחֶרֶת

      איפה היית אשר?((:

      התגעגעתי,שיר מעוללללה!!!***

        11/4/10 09:07:

      אין זאת כי פשעי השואה ומעשי הזוועה הם בלתי נתפסים, וכל כך קשה להכיל את הסיפורים הקשים המסופרים מפיהם של אנשים שהיו שם.

       

      אך גם אם קשה, אנו מצווים לדעת ולזכור, בעיקר משום שפשעים אלה בוצעו על ידי אנשים, לכאורה רגילים, שהיו  בעלי משרות, בעלי משפחות, שגידלו ילדים... שפעלו מתוך אידיאולוגיה שבה הם האמינו, וכלי הנשק שלהם היה הרעיון שהניע אותם... שזו הסכנה המהותית שממנה עלינו להיזהר...

       

      כתיבתך יפה, אשר,

      אורורה

        11/4/10 08:46:
      שיר חזק ומבטא תחושות של רבים.
        11/4/10 08:14:

      השארת אותי ללא מילים.

      פשוט אדיר.

      לא לשכוח, ולא לסלוח לעולם !

      תודה.

        11/4/10 07:51:


      אחאב, שמעון וכל החברים אשר ביקשו להזכיר ששהכל לא קרה על פלנטה אחרת, אלא כאן אצלנו. ע"י אנשים כמונו, ע"י אומה תרבותית.

       

      אכן, נכון...כל אשר כתבתם נכון.

       

      התחברתי לזוג ניצול שואה עוד מנערות. הרעיה שעודה בחיים ועתה בבית אבות, שרדה את אושוויץ, בעלה ז"ל אשר נפטר לפני כחמש שנים, ברח ליערות ולחם כפרטיזן/נער.

       

      היכרותי עם הזוג יותר משלושים שנה ועד היום אני מטפל בקשישה אשר בבית אבות ומוח עדיין חד כתער.

       

      מדוע אני מספר את הסיפור? קשישה זו הצטרפה לפני כתשע שנים למסע לפולין עם בתי הגדולה ושם היא עברה עם התלמידים שהיו בקבוצה על חוויותיה, אותן היא חיה מחדש בפעם הראשונה במסע זה באושוויץ.

       

      בתי שבה מהמסע טעונה וכששוחחתי איתה היא אמרה לי, לך תראה את חנה כיצד היא נראית...יצאתי לביתה ופגשתי בה יושבת ליד החלון,  כוס תה בידה, בוהה... והיא אמרה לי: לא זה לא המקום, אושוויץ הייתה במקום אחר...היא אומרת: הריחות אינם אותם ריחות, הרעשים אינם אותם רעשים...הכל שליו עכשיו שם, זה מקום אחר...מייד לאחר מסעה זה, היא ובעלה ז"ל עברו לבית אבות...

       

      השיר הזה נכתב בהשראתה של חנה היקרה שלי, אישה גיבורה. אשר הרצון לחיות והרצון להוכיח לנאצים שלא הצליחו בער בעצמותיה...לא הותירה ילדים ואני מהאנשים הקרובים לה ביותר...

        11/4/10 07:35:


      קשה להביט בתמונות

      שיר כואב

      היטב תיארת.

        11/4/10 07:06:

      אֶצְלִי מְבֻלְבָּלִים אֵינָם נִתְפָּסִים

       

      גם אצלי

       

        11/4/10 06:50:

      עצוב!
        11/4/10 05:43:
      הנורא שבדבר הוא שזה היה בפלנטה הזו , והאנשים , ממש כמונו...
        11/4/10 04:20:

      עצוב.יפה כתבת
        11/4/10 02:13:


      אֶצְלִי מְבֻלְבָּלִים אֵינָם נִתְפָּסִים...  

      בהמון רגישות כתבת כאן תיאורים כואבים

      של כל מה שלעולם לא נבין.

      יהי זכרם ברוך

        11/4/10 02:06:


      לתאר במילים את  המראות

       

      לקרוא לרגשות בשם

       

      אף פעם לא הייתי מסוגלת

       

      רק האש הזו שבוערת כל הזמן

       

      לא נשכח ולא נסלח !

        11/4/10 01:34:

      תודה אשורר על שירך. גם משום שראוי להודות לכל כתיבה הזוכרת את השואה, מזכירה ומנציחה אותה בצורה מכובדת ומכבדת (ועל ידי כך מנציחה ומכבדת, ולו בעקיפין, את מי שניצלו ואת קרוביהם - ולכן מכבדת גם אותי).  

      כפי שציין אחאב בהערתו - זה לא קרה על פלנטה אחרת. בכך הוא מבטא היטב את התפכחותו של יחיאל דינור ז"ל, הוא ק. צטניק (כינויו מבוסס על המילה קצט=מחנה ריכוז) מהגדרתו שלו, שהשמיעה במשפט אייכמן. וזאת, שנים רבות לאחר המשפט, כשציין בראיון טלוויזיה  (עם רם עברון ז"ל) כי אכן לא על "פלנטה אחרת" נרצחו היהודים אלא על פני כדור הארץ, וכי לא אלוהים נושא באחריות לכך, אלא האדם עצמו.

      ואני שואל: מדוע יאמרו שהמעשים הללו בלתי נתפסים? לא רק שאיני סבור שהם כאלה, אלא שאסור לחשוב שהם מעל ומעבר להבנתנו. חייבים ללמדם ולהבינם. עובדה היא כי בני אדם בצעו אותם, ומשמעות הדבר שבני אדם אלה תפסו את המעשה כאפשרי. תכננו אותו בקור רוח, וביצעו אותו בקור רוח, באמצעות פקידים וחיילים. ועל כך אמרה כבר חנה ארנד כי מדובר בפשע בנאלי. לא יוצא דופן בתולדות האנושות, ולא נעשה (רק) בידי חיות אדם, אלא בידי אנשים, שחלקם הגדול היו מכל בחינה אחרת רגילים, אפורים, טכנוקרטים (כאמור - "פקידים"). אם הנאצים "התעלו" על עמים אחרים הרי זה לא בעצם השמדתו של עם אחר - גם עמים אחרים השמידו עמים - אלא "הצטיינו" יותר מאחרים בנקטם בשיטה מדעית וטכנו-בירוקרטית יעילה - בשכלולו של הרצח. זה מה שעשה את הזוועה לכל כך אדירה. לכן השאלה בעיני היא לא האם המעשה הוא בלתי נתפס, אלא בהשלכותיו ההומניות - מה זה אומר על המין האנושי בכללו.

       

       

        11/4/10 00:56:


      שָׁם הִיא מְצִיאוּתִית
      עָלֶיהָ הַצְּלָלִים נִרְאִים
      בָּהּ צְלִילִים נִשְׁמָעִים
       

      אֶצְלִי מְבֻלְבָּלִים אֵינָם נִתְפָּסִים...
         

      שם במציאות ההיא,

      הייתה אימי היקרה ז"ל

      שם היא ראתה את הצלילים והצללים

      שם וגם כאן ועכשיו,

      הדברים אינם נתפסים...!

      תודה גרטה*


      יוֹצְרִים סִימְפוֹנְיָה לֹא גְּמוּרָה
      צְוִיחָה שֶׁצְּרִיכָה לְהִתְגַּלוֹת
      מִקְּצֶה עוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ
      וְהִיא אַךְ מִתְנַגֶּנֶת עַל פְּלָנֶטָה אַחֶרֶת
      שָׁם הִיא מְצִיאוּתִית
      עָלֶיהָ הַצְּלָלִים נִרְאִים
      בָּהּ צְלִילִים נִשְׁמָעִים 
      כתיבה עוצמתית ויפה*
        11/4/10 00:24:

      אֶצְלִי מְבֻלְבָּלִים אֵינָם נִתְפָּסִים...   

       

      שום אדם שיש לו אלוהים בלב לא יוכל לתפוס ולהבין את גודל הזוועה

       

      שירך מתווסף ליתר הכתבים אודות התקופה הנוראה

      שלא יתנו למכחישים להשכיח את אשר נזכור לנצח

       

      חנן

        11/4/10 00:20:
      אלה אצלי ימי השתיקה...
        11/4/10 00:16:


      אֶחָד מֵאֵלֶּה הַיָּמִים
      תְּחוּשׁוֹת נִבְלָעוֹת זוֹ בְּזוֹ

       אכן, דומה כי זו פלנטה אחרת.

      תיאור מצמרר וצורב.

        11/4/10 00:14:

      עָלֶיהָ הַצְּלָלִים נִרְאִים
      בָּהּ צְלִילִים נִשְׁמָעִים 

      אֶצְלִי מְבֻלְבָּלִים אֵינָם נִתְפָּסִים...   

       

      אשר,

      זה לא נתפס...

      ואולי הזוועה הנוראה הזאת אמורה להיות בלתי נתפסת.

      תודה על השיר

      דבי

        10/4/10 23:58:


      בע"ה

       

       

      אכן פלנטה אחרת

       

      עצוב מאוד

       

       

      תודה שהבאת אשר

       

       

      רק בשורות טובות

        10/4/10 23:51:

       

       יפה כתבת, אשר.

      פלנטה אחרת... - אמר ק. צטניק, אבל בפועל זה קרה על הפלנטה שלנו... ונדמה שהאנושות עדיין לא למדה לקח, ולא הפנימה...

      שבוע טוב, ידידי.

      אין לי מילים.

       

       

       

       

        10/4/10 23:25:

      לצערנו - זו אינה פלנטה אחרת
        10/4/10 23:25:

      כן. אחרת.

      גם אחרי שהייתי במחנות בפולין פעמיים, אני לא תופסת.

       

      דפנה.

        10/4/10 23:09:

      ktiva nehederet
        10/4/10 22:50:


      אשר יקר,

      שם השיר אומר הכל.

      בלתי נתפס שקרה בפלנטה שלנו.

       

        10/4/10 22:49:


      דבר מהזוועה ההיא אינו נתפס....

      גם כשנמצאים, גם כשרואים כלל לא מבינים.

        10/4/10 22:45:

      זהו טלאי צהוב שחוייבה הילדה ורה באדר לשאת על בגדיה

      משפחת באדר גורשה מהעיר קיזוב בצ'כיה לגטו טרזין ב- 18.1.1943. האב פאול והבן יז'י גורשו לאושוויץ ב- 23.10.1944 וניספו. האם גרטה והבת ורה נשארו בגטו עד סוף המלחמה.


      אשר היקר!

      כמו בסרט,

      תמונה אחר תמונה ראיתי,

      את אשר כתבת...

      תודה, בני

        10/4/10 22:42:

        10/4/10 22:39:

      אף פעם לא יהיו מספיק מילים

      לתאר את עוצמת הרגשות...

        10/4/10 22:37:

      ***

      אין לי מילים

      *** 

        10/4/10 22:34:


      " עוֹלִים הַתָּוִים
      עוֹלִים עַד כֵּס הַתִּקְוָה הָאַחֲרוֹנָה
      שֶׁאֵינָהּ קַיֶּמֶת "

      עצוב .

      פרופיל

      ashorer
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון