בעקבות פגישה עסקית מצאתי את עצמי חושבת על "מהי עצמאות בעיני?” ומה דעתי על המשפט "בעל המאה הוא בעל הדעה".

 חזרתי הביתה, זחלתי למיטה ושקעתי בשינה טובה, למרות שהיה יום שישי והשעה היתה שעת צהריים מוקדמת.

התעוררתי בשעה 4 אחר הצהריים בידיעה שלא דאגתי לארוחת ערב שישי, החנויות סגורות ואין עוף להכין איתו ארוחת ערב שבת. מי שטורח בערב שבת אוכל בשבת – אבל השבוע זה לא יקרה.....

הסתובבתי חסרת מנוחה ומלמלתי לעצמי ולילדי: לא הכנתי אוכל, שכחתי לקנות וכיוצא באלה.

את נרות השבת הדלקתי בזמן ובירכתי , בדיוק כפי שאני עושה בימי שישי רגילים. ואז לקחתי דפי מחשב ועט ויצאתי לי החוצה לגזיבו לכתוב.

בכתב קטן וצפוף ובלי עצירה מילאתי 3 דפים ובהם הבהרתי לעצמי מהי עצמאות, היכן בחיי אני מרגישה הכי עצמאית, מה קורה לי כשאני מרגישה עצמאית. כתבתי גם קצת על כסף והיחס שלי אליו וסגרתי עם עצמי את הנושאים שהטרידו אותי כל כך.

אחרי שנרגעתי, הבטתי סביבי על העצים הגבוהים, על האדמה, על שרידי המדורה האחרונה והאבנים המקיפות אותה. חשבתי על כך שאני בעצם "אם השבט" שמקבצת ומאחדת סביבה את בני הבית. נזכרתי שאני גם יצירתית מאוד, ואז הבזיק בי רעיון נפלא.

 נכנסתי הביתה והודעתי לילדי: "היום אוכלים סלט ותפוחי אדמה על האש. עושים מדורה”. הם הביטו בי וחייכו תוך שהם ממלמלים: "איזו אמא הזויה" ומיד הצטרפו לעזור: אחת עטפה תפוחי אדמה, בטטות, בצלים ושום בנייר כסף , אחרת הכינה סלט ירקות. אני צליתי חצילים על האש והכנתי טחינה. הבן הכין את המדורה. והבעל הצטרף.

הורי התקשרו ושאלו אם הם יכולים להגיע והזמנו גם דוד אחד שיהיה וכך הצטופפנו לנו שבט קטן ושמח סביב המדורה לארוחת ערב שבת .

מה אומר ומה אספר? נהנינו מאחד מערבי השבת המוצלחים ביותר. האוכל היה טעים, האש היתה מחממת.

מכיוון שישנה מדורה כולם מצטופפים סביבה ולא מתפזרים כמו אחרי ארוחת שבת, כך שאחרי שהאורחים הלכו נשארנו מסביב לאש בעלי ואני עם שני ילדים. תוך כדי שיחה על נושאים רציניים התגלגנו מצחוק. היתה שם הקשבה, היה שם חוש הומור, היתה יצירתיות והיה את הביחד. היה כיף אמיתי.

בהמשך הערב הגיעו החברים של הילדים וישבו סביב המדורה עד שעות הבוקר המוקדמות.

ואני חייכתי כל השבת.

תראו מהו כוחה של "אם השבט". רק צריך לקרוא לדברים בשם המתאים ומיד נמצא פתרון נפלא.

מאחלת לכם שבוע נפלא, שבוע יצירתי ופורה עם הרבה חוש הומור.  

באהבה

עופרה