קָם וְנוֹפֵל בִּטְחוֹן יִשְׂרָאֵל

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1161735.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3873427,00.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3873118,00.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3873448,00.html

http://www.the7eye.org.il/articles/Pages/080610_Anat_Kamm_Affair_chronicles_of_an_exposure.aspx

ברוטוס:   האם אתה מאמין שפקידה בלשכת אלוף הצליחה לצבור כה הרבה מסמכים? אלפיים!

נטוס:      עם העובדות אין להתווכח, היא אספה הרבה זמן, כוונה הייתה לה, אכן פאשלה של ביטחון שדה

ברוטוס:   האם אתה מאמין שהיא מסרה את כל המסמכים לעיתונאי?

נטוס:      זה מה שמיוחס לה ע"י השב"כ

ברוטוס:   אבל בכל זאת עיתונאי בעיתון ישראלי שכפוף לחוק, וקבל אישור לפרסם את המסמכים מהצנזורה, לא?

נטוס:      זהו שלעיתים החוק מתכופף בעזרת עו"ד מצטיין או שהצנזור נרדם מפיהוקיו עצמו

ברוטוס:   אתה חושב שהשב"כ יצא פראייר?

נטוס:      כפי שזה נראה, אין כאן מנצחים - רק מפסידים, כולם

ברוטוס:   אבל להאשים אותה בבגידה?

נטוס:      תראה, זה לא פשוט, אבל אין סעיף חוק מתאים אחר

ברוטוס:   ומי שמוסר מידע סודי ביותר שנאסף בקפידה זמן רב, אינו יודע לאן זה יגיע בסוף, ולכן הוא בוגד בלשון נקבה [טל ברודי, ארץ נהדרת]

נטוס:      אותי מעניין למה לא מוצאים את האחראי לפאשלה הזאת, קצין בטחון שדה, מפקד, ראש מטה - ומעמידים אותו לדין

ברוטוס:   למיטב ידיעתי, לכל מסמך ממוחשב יש מעקב מי הציץ ומי העתיק ומי הדפיס, איך לא עלו על זה אחרי המסמך השביעי?

נטוס:      העיקר לתפוס ומהר את הש"ג, זה קל, זה נראה טוב

ברוטוס:   ככה אנחנו, לא מטפלים בבעיה, שהיא חוסר אבטחת מידע מסווג בלשכות בכירי צה"ל

נטוס:      ואני שואל למה לא מעיפים את הצנזור?

..

הימים האחרונים אינם מותירים מקום לאדישות. סערה גדולה עוברת עלינו ואין להתעלם ממנה. מחד עומדת נערה צעירה שמתיימרת להיות צודקת, שמשיקולי "מוסר" החליטה לפרסם חומרים סודיים ביותר מתוך לשכת אלוף פיקוד המרכז, והעבירה אותם לעיתונאי של עיתון "הארץ".

מאידך עומד ביטחון ישראל, וביטחון חייליו שתוכניות הפעולה שלהם נחשפו לכאורה למי שאינו רשאי להיחשף אליהם.

ענת קם, גם אם כל כוונותיה היו טובות ונאצלות, עשתה מעשה אסור וחמור. היא עברה על חוקי מדינת ישראל ולכן האישום כנגדה - ראוי.

בואו נבחן לרגע את המשמעות של עברה על חוקי מדינת ישראל במקרה זה:

ברגע שהחוק משמש כסות לבכירים כדי למנוע פרסום מעשים לא חוקיים שעשו (והפרה של צו בג"ץ בנוגע למדיניות החיסולים של צה"ל היא עבירה על החוק), יש לכולנו בעיה. אם יקום מישהו אמיץ ויוציא את הדברים לאור השמש, הוא בוודאי יתרום בכך לשלטון החוק במדינה - אבל פעולתו תהווה עבירה על שורת חוקים האוסרים גילוי מידע "סודי".

זו בעיה, כי הדלפה לעיתונות היא לעתים קרובות הדרך היחידה להביא את הדברים לידיעת הציבור. הרי לולא הפרסום של אורי בלאו ב"הארץ", איש לא היה יודע כי הרמטכ"ל אשכנזי ואלוף הפיקוד יאיר נווה הוציאו (לכאורה) פקודות הסותרות את צו בג"ץ.

בנוסף, החוקים שבהם מדובר הם חוקים בעייתיים, שעל אי-התאמתם למדינה דמוקרטית מתריעים אנשי משפט ופוליטיקאים כבר שנים רבות. לפי החוק בישראל, ורק אצלנו מכל המדינות הדמוקרטיות, כל מידע שהגיע לעובד ציבור במסגרת תפקידו מוגדר כ"סוד רשמי", שפרסומו הוא עבירה פלילית. כבר לפני 50 שנה נענש פקיד במשרד המשפטים משום שהדליף לעיתונות מידע, שהביא להרשעתו של בכיר מושחת. הבכיר נענש, אבל גם הפקיד עצמו נשלח לכלא ופוטר. ולכן, מי שנמצא בתוך המערכת הממשלתית או הבטחונית, צריך הרבה אומץ כדי להוציא את הדברים החוצה.

הדברים מגיעים לידי אבסורד כאשר מדובר בהעברת מסמך "סודי" (הגדרה שניתן להחילה כמעט על כל מסמך): סעיף 113 לחוק העונשין קובע כי מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו 15 שנות מאסר. אם גם התכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו מאסר עולם. וכאילו כדי להוסיף עוד נופך של חומרה לדברים, הכתיר המחוקק את הסעיף בכותרת "ריגול חמור". כך יכולים "גורמי הביטחון" להאשים חיילת צעירה ב"ריגול חמור" רק מכיוון שהעבירה, לכאורה, מידע לעיתונאי כדי להתריע על הפרת חוק. ואילו הפרקליטות אינה מתביישת לטעון, שאותה חיילת "התכוונה לפגוע בבטחון המדינה" (למרות שהצנזורה הצבאית אישרה את פרסום המידע והמסמכים בעיתון!) ולכן היא צפויה לעונש מירבי של מאסר עולם.

אורי בלאו, בתאוות הפרסום של הסקופ ולאורו של עורך רשלן ו/או למזער - שחצן, עשה מעשה שלא ייעשה ושניהם חשפו בעצם את מקור המידע שלהם. עיתונאי שחושף מקור מידע איבד את הסיכוי ל"גרון עמוק" בעתיד. הצנזור פישל בגדול וצריך לעוף הביתה או לבית דין צבאי.

עיתונאים בימים אלו, פסולים מלהביע ביקורת על פרשה זו. שכן, הם מעוניינים במקורות מידע שידליפו להם סודות. לכן, אף עיתונאי לא יגנה את החיילת הפושעת, כי הוא יחשוב על האינטרס שלו לקבל מידע משכמותה מחר. כשם ששופט ראוי שיפסול עצמו במקרה בו הוא מעורב, עיתונאים ראוי שיפסלו את עצמם מלהגיב על פרשה זו.

אין מי שיוצא מהפרשה הזו כשידו על העליונה. זה די עצוב לומר, אבל כל המעורבים כשלו ונפלו. ואנחנו, שבא לנו להקיא מכל העניין הזה, מוצאים את עצמנו עצובים, כואבים ועם לא מעט תהיות כגון:

בעבר, אנשים שנחשדו כבוגדים במדינת ישראל, נעצרו ע"י מערכת הביטחון ונשארו במעצר עד להעמדתם לדין, (וענונו, קליינברג) ענת קם נמצאת במעצר בית 4 חודשים ואבא שלה מסיע אותה במכוניתו על פי דרישה לחקירות במתקני שב"כ ובחזרה לביתה, אנו שואלים מדוע מי שמוקעת בתקשורת ונחשדת כבוגדת וכסיכון עליון לביטחון מדינת ישראל נמצאת במעצר בית ולא בבית כלא שמור היטב?

אנחנו רוצים לדעת מי הוא הגאון שנבחר לעמוד בראש צוות המשא ומתן שנוהל עם אורי בלאו וכיצד הצליח לנהל משא ומתן כל כך כושל בסוגיה כל כך קריטית עד שאין להעלות על הדעת שהמו"מ יסתיים בקול ענות חלושה, מי לעזאזל הוא החלושעס השחצן הזה שרגיל להראות לכולם את הזין הקטן שלו בעודו משוכנע שהוא הגדול מכולם? עושה רושם שמי שייצג את אורי בלאו עשה חוחה ואיטלולא מנציגי השב"כ, מה שמפחיד אותנו. בנוסף אנחנו גם פוחדים מאוד מהעובדה ש "גורמי הביטחון" העלומים, כבר מציגים אותו כעבריין, כבוגד במדינתו ואפילו כמי שהסגיר, למעשה, את מקורותיו. אנחנו פוחדים בגלל שזה מצטייר כניסיון נקמה של השב"כ בעיתונאי ישראלי שהביך את מערכת הביטחון בשורת תחקירים שחשפו שוב ושוב את ערוותה, ועכשיו סירב להיענות לכל דרישות השב"כ ואף נמלט לחו"ל.

אנחנו רוצים לדעת כיצד כשלה מערכת ההתרעה על שימוש במסמכים מסווגים ביותר. כל פעם שמסמך כזה נצפה או מודפס או נעשה בו עדכון או כל פעולה, יש לוג שלם שמפרט מי ומה ומתי. אם הודפס מסמך סודי הוא מודפס עם דף תפוצה ויש פרוצדורה שלמה לגבי השמדתו לאחר השימוש, איך קרה ש 2000 מסמכים כאלו הודפסו והועלמו ואף אחד לא שמע, לא ראה ולא ידע? מה עכשיו? רגע, תנו לי לנחש ... הם יפיקו לקחים כבר 62 שנים שהם מפיקים לקחים. אנחנו דורשים לדעת מי ייתן את הדין על המחדל הנורא הזה שאין שום דרך שניתן להבין אותו או להפיק ממנו איזה לקח. על 7 מסמכים סודיים עוד היינו מוכנים להאמין איכשהו שקרתה טעות נוראה וכשל נקודתי במערכת, על 2000 מסמכים רבותי כבר מדובר במחדל מודיעיני מהסוג שבגללו התפטרה גולדה מאיר!!!

אנחנו רוצים לדעת כיצד זה קורה שהסיפור מסתובב באינטרנט מחודש דצמבר 2009? כיצד זה יכול להיות שכל העולם דיבר וידע על הפרשה ורק בישראל היה צו איסור פרסום גורף? בלוגרים מישראל והעולם ציפצפו על השב"כ ופרסמו מה שרצו ומתי שרצו, אפילו ידיעות אחרונות הפר את צו הפרסום הזה ובאחד באפריל ש"ז פרסם תחת הכותרת "מה השב"כ לא רוצה שתדעו?". בידיעה דווח על "פרשה שאת פרטיה אפשר למצוא גם באינטרנט", וסופקו הוראות ניווט: "את כל הפרטים אפשר למצוא גם באינטרנט אם מחפשים מידע על 'Israeli journalist gag'". צירוף המלים אוזכר בסקירת העיתונות של "העין השביעית" באותו יום, ואכן, אלפי גולשים חיפשו את המחרוזת הזאת והגיעו כך לאתר.

"אם אנחנו הישראלים נמשיך לצנזר את אלו המתנגדים בפומבי לפעולות רצחניות ובלתי-חוקיות של הממשלה והצבא, נגיע למצב שבו גוגל יכריז כי הוא יוצא מישראל ולא חוזר אליה, בדיוק כמו שקרה לאחרונה בסין", כתב אורי ברייטמן בבלוג "חופש החיפוש". "כי זה השלב הבא: אם מצנזרים את חופש המידע, חייבים לסנן את האינטרנט - ואז חייבים לשלוט על מנועי החיפוש. אסור לתת לשב"כניקים עלומי-שם (מלבד יובל דיסקין, כמובן), פקידי מחב"ם (מחלקת ביטחון מידע) קלולסיים, אנשי מלמ"ב אנכרוניסטיים, אוסרי-פרסום למיניהם, שופטים זוטרים אומרי-הן, פרקליטי מדינה שאפתניים, פטריוטים-באגורה וגנרלים שיכורי-כוח את הכוח לקחת מאיתנו את גוגל".

קָם וְנוֹפֵל בִּטְחוֹן יִשְׂרָאֵל

כְּשֶׁכָּל שִׁקּוּל הַדַּעַת לְאִיּוּשׁ תַּפְקִידִים

מָסוּר לִקְצִינֵי שָׁלִישׁוּת

אֵין סָפֵק שֶׁיַּגִּיעוּ צַדְקָנִים וּבוֹגְדִים

שֶׁיַּעֲתִיקוּ, וְיַדְלִיפוּ בְּלִי רְגִישׁוֹת

פְּקִידָה זוּטָרָה עִם חוּשׁ צֶדֶק פָּרִיךְ

שֶׁאָסְפָה וְלִקְטָה מִסְמָכִים

תִּגְרֹם לַמְּדִינָה נֶזֶק בִּלְתִּי הָפִיךְ

וְאוּלַי גַּם לַמָּוֶת אַחִים

מִשֶּׁהוֹצִיאָה תָּכְנִיּוֹת הַתְקָפָה סוֹדִיּוֹת

כְּנֶגֶד אוֹיֵב רַע וּמַר

מָסְרָה וְלֹא יָדְעָה עַד הֵיכָן הַיְּדִיעוֹת

שֶּהֶעֶבִירָה, יַגִּיעוּ מָחָר

© כל הזכויות שמורות למחברים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3875975,00.html

על חמישה פשעי הארץ/ מאת מנחם רהט

עיתון הארץ הפך לנושא דגלה של ההפקרות העיתונאית שופרו של השמאל הקיצוני בז לערכים כמו בטחון המדינה ומעלה על נס בוגדנות מופקרת

 http://www.news1.co.il/Archive/003-D-47096-00.html?tag=18-34-15

15-04-2010