כותרות TheMarker >
    ';
    0

    ציפור עשן, משוואה לשואה.

    146 תגובות   יום ראשון, 11/4/10, 08:44

    יום ב' 20:00

    חברים יקרים אין לי מילים עומד לנעול את הפוסט הזה, הוא קרע אותי לגזרים והורדתי יותר ממשקלי בדמעות ,

    להודות לכל המגיבים בגרון נשנק.,ולהניחו מאחורי גבי. אני דור שני מצד אימי היקרה שניצלה בזכות הרכבת של קסטנר כשהיתה בת 11.

    טוב שזוכרים פעם בשנה ולצטט אותה

    "טוב שהבן אדם יודע לשכוח כי אחרת לא הייתי מתפקדת

    כי זה בלתי נתפס מה שהיה המוח האנושי לא קולט, מהכתה שלי כל הילדים נמחקו. "

    -

     

      צִפּור עָשָׁן



    אָמְרוּ שֶאִמָּא תָּבוֹא בְּרַכֶּבֶת
    אֲנִי בֵּן חָמֵש
    נָתְנוּ לִי סַבּוֹן
    בְּלִי מַגֶּבֶת
     

     

    אַחֲרֵי הַמִּקְלַחַת
    אָעוּף
    כְּמוֹ
    צִפּוֹר עָשָׁן

     

    ''

    אֶל קֶבֶר הָרוּחַ
    וְאַתֶּם אִם תִּרְאוּ
    עָנָן קְטַנְטַן
    בְיוֹם אָבִיב
    חִשְּׁבוּ עָלַי
     

     

    ''

    חֲבֵרִי רוֹן גָּר בֵּין

    שְׁבִילֵי הַשֶּׁלֶג בְּפִינְלַנְד,

    אִשְׁתּוֹ פִינִית. הוּא עַצְמו נִצּוֹל קִבּוּץ,

    פְּלִיט קִבּוּץ הַגָּלֻיּוֹת שֶׁכָּאן...

     

    הִיא אוֹמֶרֶת אֲנִי נֶגֶד כְּתוֹבוֹת קַעֲקַע,

    אַךְ אִם הָיִיתִי עוֹשָה קַעֲקוּע,

    הָיִיתִי מְקַעֲקַעַת עַל הַזְּרוֹע

    מִסְפָּר עִם שִׁשָּה חוֹרִים שְׁחוֹרִים.

    *

    פִּתַּחְתִּי מִשְׁוָאָה

    בִּשְׁנֵי נֶעֱלָמִים אוֹ יוֹתֵר,

    מְנַסֶּה לִפְתֹּר,

    לָמָּה ,*YY = YUDE

    X = 6,000,000

    שִׁשָּׁה מִלְיוֹן נֶעֱלָמִים

    X+Y

    שִׁשָּׁה מִלְיוֹן חוֹרִים שְׁחוֹרִים.

    * * * * * *

    *Jude

    ''

    הזיכרון

    דרג את התוכן:

      תגובות (146)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/4/13 13:14:
      זה נורא.
        8/4/13 10:42:
      פגשתי את הפוסט הזה לראשונה עכשיו. שטראוס זה חזק!
        18/4/12 22:20:
      ושוב אנחנו כאן
        2/5/11 17:07:
      משום מה לא באתי באפריל באתי היום. תודה
        2/5/11 12:55:

      גם אני בת לנצולי שואה, דור שני...

      כל שנה נדמה לי שכבר  ראיתי ...שמעתי...קראתי  "סלמנדרה " ושות' של די - נור...

      הקשבתי לרדיו במשפט דמיאניוק...

      ועדיין,

      ציפור עשן קרעה לי ת'נשמה.

       

        2/5/11 10:26:
      ציפור עשן קעקעת על לוח לבי לעולם
        2/5/11 09:51:

      תודה
      שוב יום ב' ואני באותו מקום כאילו הזמן עמד מלכת.

        2/5/11 06:49:
      הוא. נער. פצע מהלך. קרוע. יתום. היא. נערה. יפה. צעירה. יוצאת מן הצללים. הם. אהבה חדשה. מתוך הכיעור הם מצמיחים משפחה חדשה. סבא וסבתא שלי. לא מוכנים לדבר. לא מסוגלים לספר. ואנחנו כל שנה רק יושבים איתם, ובוכים. 65 שנים יחד זוכרים בשקט בין כתלי ביתם. תודה על הפוסט
        2/5/11 06:41:

      אבנר,תודה שהעלית שוב פוסט זה.
      אין לי מילים לעומתך שאתה אמן המילים.
      תודה לך אבנר.

        2/5/11 05:58:

      יהי זכרם ברוך

      .

       

      ''

        1/5/11 22:29:
      אתה, בכתיבתך הרגישה כל כך, מצליח להביא את גודל הזוועה דרך עיניו של ילד אחד. ולגעת.... כל כך עצוב.
        1/5/11 20:57:
      גם אחרי ששה עשורים הדעת אינה מקבלת ובטח לא קולטת את עוצמת השואה. קורע את הלב.
        1/5/11 20:26:
      מאד מאד עצוב ונוגע ללב. תודה לך אדם יקר
        1/5/11 17:05:

       

      For my freinds who do not read Hebrew,It is the Holocaustday today the poem translated...
      Smoke Bird
      .
      They said that mama will come with a train
      I am 5 years old.
      ...
      They gave me
      a soap and no towel

      After the shower
      I will fly
      like a
      smoke bird.

      Avner Strauss
        11/12/10 08:58:

      http://www.newlibrary.co.il/htmls/page_667.aspx?c0=15610&bsp=13412

      פוגת המוות םאול צלאן

      המוות רב-אמן מגרמניה.

        21/10/10 20:38:
      הקריאה וההקשבה עשו לי הרבה... לא אפרט. רק אומר תודה.
        21/10/10 20:35:
      תודה
      גם אני נקרעתי מזה.
        23/9/10 22:18:
      קורע ונוגע
        1/5/10 14:24:
      *
        26/4/10 04:07:

      "וה' הֹלך לפניהם יומם

      בעמוד ענן לנחתם הדרך,

      ולילה בעמוד אש להאיר לם,

      ללכת יומם ולילה.

       לא ימיש עמוד הענן יומם

      ועמוד האש לילה לפני העם" .

      (שמות י"ג, כא-כב).

        19/4/10 15:00:


      כמה כואב

       כמה נוגע

        19/4/10 09:24:


      שמחה שהגעתי לפני שנעלת

      אין לי ולו מילה אחת שתקיף את הויית הנשמות שנספו !!

      יהי זיכרם ברוך וכרוך בדמעות מלוחות של אהבה 

        18/4/10 19:25:

      רגע רגע...אני נדחקת לכאן אולי ברגע

      האחרון...

      אבנר,אין לי מילים הכל מתרחש בבטן

      בשקט.... 

        15/4/10 20:17:

      צטט: אוסוש66 2010-04-12 01:55:26


      אבנר,

      אסור לנו לשכוח,

      שגם כל יתר המספרים,

      אלו שלא נעלמו אז...

      הולכים ונעלמים.

      וגם כשחיו,

      קשה היה לקרא לזה-חיים.

      ואלה שנותרו

      והיחס אליהם בעבר

      והיום

      לא בדיוק נושא

      לגאווה יהודית...

       

      מליונים נשפכים ליד ושם

      ודומיהם

      ומה מקבלים אלה

      שעדיין חיים???

       

        15/4/10 19:55:

      אני תמיד חושבת שאם אני הייתי שם, בטוח הייתי מתה.

      תודה שיידעת אותי על קיום הרשימה הזאת. עוצמתית מאוד וחזקה. אשמח אם תשלח לי אותה לאימייל פרטי מתאימה מאוד לגיליון מס'7 של כתב העת "על הדרך".*
        15/4/10 16:41:

      יש לאמך מזל שהיתה על הרכבת של קסטנר. הלוואי ולמשפחה שלי היה כזה מזל...
        15/4/10 16:31:

      צטט: ex libris 2010-04-11 09:18:28


      משוואה עם שישה מליון נעלמים?

      אני חושבת שגם אלוהים לא יודע לפתור משוואה כזאת.

       

       

       

      אלוהים יצר את המשוואה... כדי שבני האדם ילמדו לפתור.

      כדי שלא תישנה???

      לכי תדעי.

       

       

        15/4/10 15:03:

      הגדרת כל כך קולע וקורע

      והיית לפה גם עבורי.

       

       

        14/4/10 12:48:

      טוב עשית בהביאך פוסט זה...
        14/4/10 11:23:

      ניסיתי לא להיכנס לפוסט הזה...לא הצלחתי,יש בי

      אובססיה לכל מה שקשור לשואה,למרות שזה גורם

      לי לכאב נוראי...בית של ניצולי שואה,אימי וסבתי,

      ומצד אבי.מצד שני,משפחה שכולה...השבוע הזה,

      בין יום השואה,ליום הזיכרון לחללי צה"ל,הוא השבוע

      שהמלנכוליה הופכת לחברה צמודה צמודה...

      פוסט מצמרר ביותר..

        14/4/10 11:13:
      מצטרפת לכל מה שנכתב כאן.
        14/4/10 08:17:

      בוכה1
        13/4/10 19:51:


      לא ידעתי אבנר שגם אתה דור שני, בימים  שהיינו צעירים אף פעם לא דיברנו על השואה ובטח לא על היותנו דור שני לשואה

       

      אני מזמינה אותך לקרוא את ספר השירים-בולעת את החרדה-שיצא בשנת 1992 בהוצאת מרתף ליד עקד הקובץ מופיע בקישורים בפורם דור שני שלישי לשואה בתפוז, את רוב השירים כתבתי בזמן שגרתי בהולנד והתחלתי לדבר....... שברתי את השתיקה

        13/4/10 16:17:


      עצוב כל כך, לא נתפס במוח האנושי, כמה סיפורים

      ששמעתי וראיתי וכנראה שאף פעם לא נבין את כאבם.

      יהי זכרם ברוך!

        13/4/10 15:23:


      היכולת לשכוח היא כנראה

      אחת התשובות לאיך המשיכו

      לחיות אחרי התופת.

      פעם כשאמרתי לרופא שיניים שלי

      שבפעם הקודמת זה לא כאב כל כך

      הוא אמר לי, איזה מזל יש לך שאת

      יכולה למחוק זכרון של כאב.

      פתאום נפל לי האסימון...

        13/4/10 12:19:

      בור שחור!!

       

      לא לשכוח ותמיד לזכור!


      שם הפוסט שלך השתנה ל -ל"ציפור עשן"

       

      קטע, בדיוק קוראת את "ציפורים מתות בסתר",

       

      יהיה זכרם ברוך.

        13/4/10 11:51:


      מצמרר וחובט בכאב

       

      יהי זכרם ברוך

        13/4/10 10:01:


      עכשיו אני יכולה להגיב.

      גם דודתי שושנה שכתבתי עליה בספור של רכבות.

      הייתה באותה רכבת.

      אני מצטמררת

      דברך נוקב

       

      אבל לא אככב

       

      אף כי

       

      אולי רק דן פגיס
       ב"עדות" וב"כתוב בעפרון בקרון החתום"

       

      הגדיל לעשות.  אבל הנה מתקרב ובא יום הזכרון הבא

       

      ונקמתנו הגדולה תהא בכך

      שניטיב

      לחיות.

       

      נפגש אינששלה בפוסט הבא

      או בהופעה וכיוצא בזאת

      :))

        13/4/10 09:36:

      זה לא רק שישה מיליון לבבות שבורות, רצוצות המבקשות שיזכרו אותם

      זה הרבה הרבה יותר מזה אבנר,

      יהיה זכרם ברוך

        13/4/10 08:54:


      מצמרר כואב עצוב

      אין  מילים לבטא

      עוצמה כזאת של כאב

      אֶל קֶבֶר הָרוּחַ
      וְאַתֶּם אִם תִּרְאוּ
      עָנָן קְטַנְטַן בְיוֹם אָבִיב
      חִשְּׁבוּ עָלַי
       

      ואנחנו לא נשכח

      אף פעם

      תמיד נזכור

      ענת

        13/4/10 07:40:

      נגמרו לי המילים. גרוני נשנק!
        13/4/10 06:35:


      *

      תודה

        13/4/10 00:53:


      כמעט ואחרתי את הרכבת... 

       

      ואני קוראת את השורה על אימך שקסטנר הצילה...  ובו זמנית שירה פליקס מראיינת בטלוויזיה את ביתו, אימה של מרב מיכאלי..

       

      כל מלה מיותרת בקשר לעוצמת מילותיך, והפוסט בכלל.

       

      נורא יפה החברות שלכם, אתה ורון... מפרגנת :) 

       

      עכשיו אתה יכול לנעול.

       

        13/4/10 00:01:

      תודה אבנר ,

      כעת ...
      זוקפת ראשי בגאווה

      גאה להיות שייכת

      לעם היהודי ...

        12/4/10 23:32:

      חזק.

       

        12/4/10 22:20:

      עמדתי היום על רציף בתחנת רכבת באירופה

      הודיעו שהרכבת תאחר.

      הרכבות אל הגורל הנורא מכל לא איחרו

      ונטלו עימן ילדים רכים ומשפחותיהם, כולם אחיי

      הישר אל הארובות. 

       

        12/4/10 22:17:


      תן לנו עוד רגע, רק עוד רגע, אף על פי שכבר אחרי...

      כי צריך לקרוא את הפוסט שלך כמה פעמים. בבקשה. אל תנעל בינתיים. תודה.

        12/4/10 21:59:
      לזכור.
        12/4/10 21:02:

      אכן משוואה של 6 מיליון נעלמים..

      אילנית

        12/4/10 20:39:

      חזק מאוד.

      לפני כבר אמרו הכל אז אסיים ב"יהי זכרם ברוך"

      ושוב לא ניתן לזה (או לפוגרומים אחרים) לקרות.

        12/4/10 20:25:

      הותרת אותי ללא מילים.

      יש משוואות שאין להם פיתרון

      כמו שיש מעשים שלא ניתנים להסבר.

      לזכור ולא לשכוח.

      תודה על המילים שלך.

        12/4/10 19:56:

       

      השיר הראשון מדוייק וזה כואב מעצם הדיוק.

      שיר מצויין אבנר.

      השני מקומם. השלישי מכעיס.

       

      שלושתם שירי הקשר אחד>  אנחנו כאן ובשמיים במקום ענני אביב יש אובך.

       

      מומלץ.

        12/4/10 19:31:

      נוגע!
        12/4/10 19:00:
      זו הבעיה עם בני האדם - תורת המספרים לא עובדת עליהם.
        12/4/10 18:40:

      אבנר לפעמים אני לא יודע להגיב רק להתבונן ולחזור שוב על אותה רוטינה של זכרון ועכשיו וחוזר חלילה. כמו המוסיקה שצרפת לטקסט
        12/4/10 18:33:

      משוואה כואבת

       

      סיפור מרגש 

        12/4/10 18:31:

           שִׁשָּׁה מִלְיוֹן נֶעֱלָמִים

      שִׁשָּׁה מִלְיוֹן חוֹרִים שְׁחוֹרִים.

          * * * * * *

      חזק וחודר לעומק נשמה..*

        12/4/10 17:55:
      מאוד מרגש
        12/4/10 17:22:
      קטונתי. אין לי מלים!!!
        12/4/10 16:52:

      העיקר שגם עם המחק הכי טוב

      לא הצליחו למחוק אותנו

      אולי אז לא היה טיפקס

      מזל......

      הצלחנו לחבר את האחד ועוד אחת

      שנשארו

      לעולם לא ניתן לעשות בנו שוב

      פעולת חיסור

      במשוואה שלנו יש היום רק פלוסים

      ומכפלות

        12/4/10 16:38:

      צורב וחורך
        12/4/10 16:12:

      לא בודקת את המשוואה

      עצוב בכל מקרה!

      פעם ידידיי שגרים בקנדה  מזמן שאלו אותי "למה היא שושי שגדלה בארץ לא רוצה לחזור לכאן"

      אין לי שום תשובה  אחרת ששם היא רחוקה מהכאב שלה הפרטי  אחיה נפל באחת המלחמות מאז היא לא באה לארץ  מי שרוצה בא אליה לקנדה  ל-  thornhill שבאונטריו-זהו

       

       

        12/4/10 16:11:
      מרכינה ראש.
        12/4/10 14:34:

       

      אבנר יקר,

       

      כבר כתבו מעלי שהשיר חזק וההמחשה עם הקליפ והמוזיקה הנלווית חותכת בבשר חי.

      הבית הראשון מאתגר אותי במיוחד מבחינת עומק המחשבה והתהיות שבו.

      האם פליט קיבוץ שווה ערך לפליט שואה? ואולי החבר שלך דור שני לניצולי שואה ומרגיש שותפות גורל לתחושת הפליט.

      זאת לא נדע כנראה. אז הנה עוד נעלם אחד למשוואה.

       

       

      לולה

       

       

       

       

        12/4/10 13:01:

      חזק!

      עוד פוסט מטלטל ומזעזע

      יכול להיות שזה מאזוכיסטי מצידי להיכנס  להינות עד כלות משיריך הנוקבים בי  שוב ושוב...

        12/4/10 12:02:
      מאחר ואני לא טובה באלגברה, מתמטיקה וכו, מדלגת על משוואות. אבל על זו, איך אפשר לדלג. נשארת לא פתורה, והחורים השחורים בולעים יותר משישה מיליון. בולעים את היקום כולו, שהפך שחור וחשוך בתקופה ההיא. וצריך להיזהר כי גם היום חורים שחורים בולעים הכל.
        12/4/10 11:29:

      לא נשכח ולא נסלח.

      יהי זכרם ברוך.


        12/4/10 11:26:

      כוכבי אזלו אך שבחיי רבים

      על כתיבתך.

      נגעת וצימררת.

      לא אשכח את מילותיה של אשתו

      קעקוע של.....ששה חורים שחורים.

      תודה.

        12/4/10 11:09:


      *

      כתוב נפלא הנורא מכל,

       חשוב נורא לזכור ולא לשכוח - תמיד, לנצח.

      תודה לך,

      זיוה הרץ

      מאמנת אישית להעצמה

      לגלות את העוצמה הטמונה בך

        12/4/10 10:56:
      המילים שלך מצוינות אבנר.
        12/4/10 10:31:


      משוואה עם שישה מליון נאלמים.

       

      רותי.

        12/4/10 10:04:


      חזק. ניסיתי לחשוב מה היה קורה לעם שלנו אילו לא.

      עוד נעלם.

        12/4/10 08:41:

      מצמרר לגמרי יקר.

      רק אתה יכול לעבור פאזות רגש

      במהירות העור

      ולהישאר נקי צלול מדויק.

      תודה.

        12/4/10 08:29:

      אתמול, אל מול תוכניות הילדים לערב יום השואה הזדחלה לי מחשבה קטנה ונדדה מעט הצידה: חשבתי לי שגם שם (כמו לאורך ההיסטוריה האנושית כולה) היו אנשים שאני נושא את הגנים שלהם, שדמם בדמי...

      חשבתי שבעצם אני (וכל אחד מאיתנו) נושא לא רק מורשת אלא ממש בגופו באישיותו ובהווייתו את ההיסטוריה כולה...

      אני תוצר שלה, היא נתנה בי חותמה באלפי צורות ואופנים ובין השאר צלקותיה הן ממש בבשרי - באישיותי...

      תודה אבנר...

      ועכשיו כשאני קורא ומבלי להכיר את עברך

      אני חושב שגם בך דבקה ההיסטוריה  

      תודה

       

        12/4/10 08:28:


      מעניין כי במשוואה שלך מסתתרות המילים: שואה... משוּאה... שווא,

      מילים הקשורות זו לזו בקשר אמיץ, ביום הזה.

       

      אורורוה

        12/4/10 08:23:


      עצוב שנעלמו 6 מיליון איש כמשוואה.

      שהמתמטיקה הפכה למציאות בגדר נעלמים.

        12/4/10 08:22:


      אבנר היקר,

      מהמם...

      החשבון הפשוט... הנורא.

      כה עמוק אתה.

      תודה לך.

      *

        12/4/10 08:10:

      משוואה
        12/4/10 07:42:


      משוואה מצמררת!

        12/4/10 01:55:


      אבנר,

      אסור לנו לשכוח,

      שגם כל יתר המספרים,

      אלו שלא נעלמו אז...

      הולכים ונעלמים.

      וגם כשחיו,

      קשה היה לקרא לזה-חיים.

      *

      אבנר,

      זה מרוכז וחזק

      ובלתי נתפס.

        12/4/10 00:29:
      אין מילים
        12/4/10 00:07:


      ללא מילים!

      לזכור ולא לשכוח!

        11/4/10 23:38:

        מרכינה ראש

       

       

        11/4/10 23:38:


      השיר שכתבת

      עושה לי חורים שחורים בלב...

      וזה כואבבב

        11/4/10 23:31:

       

      עומדת פה כבר כמה דקות,

      עולה ויורדת,

      מנסה להחליט מה אני מרגישה,

      ולא מצליחה.

        11/4/10 23:29:

      אני בכלל לא יודעת איך להגיב לזה

      כל דבר שאני אגיד יהיה נדוש להחריד

      אז אני רק אומר שאני מרגישה ברת מזל....

        11/4/10 23:16:

      * * * * * *

        11/4/10 23:13:

      הנה ביקרתי....

      האמת?

      שונה ומיוחד...תודה

        11/4/10 23:12:
      כתוב כואב, חד ומדויק.
        11/4/10 23:07:

       

       

      כתיבה טובה מהרהרת  ומערערת.

       

       

       

       

        11/4/10 22:40:

      לזכרם.

       

      הטקטס שלך עשה לי חור בבטן. 

        11/4/10 22:11:


      "לא ניתן לדרג משתמש פעמיים ב24 שעות.."

      אבל זה היה כל כך רגיש ויפה אז ניסיתי בכל זאת .אשוב לככב.

        11/4/10 21:58:

      הרבה יותר מששה מליון -

      כעצים שנגדעו טרם צימחו ענפים

       

      ולנגד עיני - אישה היושבת דרך קבע

      בתחנת רכבת ארלוזרוב

      ניצולת שואה פושטת יד לעוברים ושבים

      ואני כאב - איך?

       

      ודווקא ביום זה רוצה להזכיר למנהיגנו - 

      תנו את מעט הזמן הנותר לניצולים - בכבוד ובתודה

      לעולם לא נשכח - בזכותם - אנו כאן.

       

       

       

        11/4/10 21:37:

      מי אמר שאמנים לא יודעים מתמטיקה?

       

      אגרוף בבטן.

      לו היו לי כוכבים כרגע היית מקבל את כולם

      משוואה ולה אין ספור נעלמים

      הרבה הרבה יותר

      מרק שישה מיליון

        11/4/10 21:29:


      זו בעיה. לפעמים משוואות נשארות נעלמות. בלי אף תשובה. במיוחד כשמדובר בשישה מליון.

      אגב: מה המספר המדוייק? לא יכול להיות שדווקא בנרצח ה-6,000,000 הם הפסיקו.

        11/4/10 21:29:


      כתבת חזק!

       

      נזכור ולא נשכח!

       

       

       

        11/4/10 20:58:
      זה מאוד חזק, אבנר.
        11/4/10 20:39:


      אבנר יקיר,

      זה חזק, זה זועק, זה מחורר לי את הבטן.

      תודה.

        11/4/10 20:20:

      אִשְׁתּוֹ פִינִית. הוּא עַצְמו נִצּוֹל קִבּוּץ,

      פְּלִיט קִבּוּץ הַגָּלֻיּוֹת שֶׁכָּאן...

         

      הִיא אוֹמֶרֶת אֲנִי נֶגֶד כְּתוֹבוֹת קַעֲקַע, 

      אַךְ אִם הָיִיתִי עוֹשָה  קַעֲקוּע,

      הָיִיתִי מְקַעֲקַעַת עַל הַזְּרוֹע

      מִסְפָּר עִם שִׁשָּה חוֹרִים שְׁחוֹרִים.

       

       

       

       

      אני אוהב את שני הטקסטים שלך.

      כל שיר שלך אבנר יקירי,יש בו כמה אמרות בו זמנית,כמה מראות וכמה השתקפויות...

      הקעקוע אצלך,הוא יותר מקעקוע,יותר מסמל הוא קונספט.

      לקעקע צלקת זהה לזו של חברך...זה בעצם מה שאומרת אשתו המיוחדת של רון.

      ניצול קיבוץ...פליט קיבוץ....

      אחד הטקסטים הכי ענקים שלך...ולא שחסר.

      כבוד ואהבה אח יקר,אהבה וכבוד(:***

        11/4/10 19:36:


      אבנר

      משוואה עם נעלמים -

      ללא מילים

        * * * * * *

       

       

       

       

       

      אשוב

        11/4/10 19:32:


      המספרים כל כך לא נתפסים שצריך משוואה כדי לקלוט את המספר...

       

      כבר אמר מישהו שבודדים שה אישי מיליונים זאת סטטיסטיקה, מתמטיקה.

       

      עד כדי כך המספר אינו נתפס...

        11/4/10 19:16:


      כוכבי הקטון, אבנר, מרכין ראשו ביחד אתי לזכרם של כל אלו שלא זכו לחיות עמנו אחרי המלחמה הנוראה ההיא.

      אוסיף רק, כי במשדרו של עמנואל רוזן, ערוץ 2 ביום שישי, בו חיפש את זהותו של הילד מן התמונה המפורסמת בגטו ורשה,

      אחד מאלו הטוענים לכך, אמר :

      אם לכל אחד מהילדים שנספו, מליון וחצי מספרם, היו ארבעה ילדים משלהם, כפי שאני זכיתי, היו אלו שישה מליון ילדים.

      מחשבה נוגעת וקורעת.

      ותודה, אבנר, על ההזמנה המיוחדת, זה אכן נושא נוגע ללבי כבת לניצול שואה.

       

        11/4/10 19:05:

      הרגלך, מילים עוצמתיות

      כדורבנות חדות בבטן רכה.

        11/4/10 18:20:


      משוואה חזקה בחזקת ששת המיליונים..

      תודה אבנר..מקורי עד כאב.


      לפעמים נדמה לי שהייתי שם, הרגשה של פחד תהומי.

      ולפעמים זה סתם בלתי נתפס, מיליונים קשה לספור.

      צריך להישמר שלא יחזור...

        11/4/10 17:48:


      החבר שלך, רון, הוא גם חבר שלי.

      והחיבוק -

      שלא מנסה אפילו להקיף את שישה החורים השחורים -

      הוא חיבוק חזק.

        11/4/10 17:43:

      חורים מזן שלא ניתן לסתום

      חורים שגדלים

      ונפתחים לרווחה בימים כאלו.

      צטט: RonArzi 2010-04-11 11:36:12

      אני מתהלך בשבילי היער וחושב לעצמי שעל שבילים כאלה הלכו אחיי בני עמי.

      על שבילים כאלה בקור ובמחסור הם נורו נרצחו או נפלו חסרי כוח וגוועו.

      ולא רק ביום השואה.

      היער זועק ראה ועל תישכח ואל תסלח ואל תבין כי לא יצלח ואיך לא אשמע.

       

      רון אחי היקר,

      הלב נקרע , הלב נשבר לרסיסים.

      כל שנה קשה לי נורא, כאילו שומעת צווחות משם

      שעדיין מהדהדות להם ביקום.

       

       

        11/4/10 16:54:

       חזק *
        11/4/10 16:51:

      6 מליון נעלמים במשוואה

      ,,,חסרים המיליונים הנאלמים

        11/4/10 16:38:


      יהי זיכרם ברוך!

       

      לזכור ולא לשכוח!

        11/4/10 16:34:
      תודה לך, אבנר. חזק ומטלטל!  *


      משוואת דמים מצמררת,

      עוד יותר על רקע, השלג הלבן.


      הפתרון הסופי, מי ישורנו...

      בני

        11/4/10 15:15:

      חזק

      אין משוואה מתימטית המתאימה לזוועה

        11/4/10 14:17:
      חודר כל שכבת מגן שאנו מגייסים לעצמנו במיוחד היום תודה.
        11/4/10 14:08:

      משוואה -מכאיבה!!

      שרי

        11/4/10 13:27:


      זוהי משוואה בלתי פתורה , עם ששה מליון נאלמים.

      כמה משמעותי הוא לזעוק את זעקתם שהושתקה.

      עוצמתי כתמיד ולתמיד...

        11/4/10 12:54:

      שִׁשָּׁה מִלְיוֹן חוֹרִים שְׁחוֹרִים.

       

      פתאום בא לי לצייר.....


      חוזרת לנשום

      אוף.
        11/4/10 12:43:

      משוואה עם נעלמים

      שבאחת נאלמו

      משוואה שלא תפתר לעולם


      וכמובן גם עם רון היקר.

      אני איתך חבר, לכל אורך המשוואה.
        11/4/10 12:27:

      חזק

        11/4/10 11:56:

      אבנר, אדם יקר לי,

      שהאנוש שבך

      ממחיש את הווייתו

      בכל פוסט, בכל שזירת מילים וצלילים,

       

      בכל מחשבה שחולפת ומתגלמת על הכתב,

       

      כבר דיברנו, בערוץ אחר.

       

      ועכשיו, גם לאחר שקראתי קצת בתגובות,

       

      עולה לי הגיג שכזה, לפתע -

       

      לאלתרמן, אלוף מילים גם הוא,

       

      ישנו קובץ שנקרא

      "כוכבים בחוץ"

       

      זו לאו דווקא כוונת השם במקור,

       

      אולם כאן, בהקשר זה,

      אצלי נוצרת זיקה רעיונית -

       

      של ימות הזיכרון ולילותיהם,

       

      במועדים רשמיים

      וכל אלה שאינם

       

      של זכירת כל אותם מי שהיו אנשים,

      בשר, דם, תחושות, מאוויים,

      תלאות, כאב, סבל,

      אהבות

      קנאות

      אכזבות

      חיבוקים -

       

      שעכשיו

       

      הם

      כוכבים.

       

      בחוץ.

       

      ובלב פנימה.

       

       

      תודה, אבנר יקר לי.

       

       

       

      (ומוקירה

      גם

      את

      הכוכבית *

      שהוספת

      לעניין

      איות

      המילה

      במגן

      שלא

      ממש

      הגן)

       

       

        11/4/10 11:36:

      אני מתהלך בשבילי היער וחושב לעצמי שעל שבילים כאלה הלכו אחיי בני עמי.

      על שבילים כאלה בקור ובמחסור הם נורו נרצחו או נפלו חסרי כוח וגוועו.

       

      ולא רק ביום השואה.

      היער זועק ראה ועל תישכח ואל תסלח ואל תבין כי לא יצלח ואיך לא אשמע.

        11/4/10 10:58:

      מפחיד אבנר...גורם לי שוב ושוב לחשוב מה אני עושה כאן בגרמניה.

       

      תודה

       

      מירי

       

      אחזור עם כוכב...אין לי כרגע כוכבים

        11/4/10 10:56:

      שישה מיליון חורים שחורים

      במשוואת הנעלמים

      נפתחים ביקומים מקבילים

      לשישה מיליארד כוכבים

      שנולדים

      וכול אחד מהם, עטוף למבטחים

      בהילת ניצת הורד הקוסמי

      השומרת עליהם תמירים.

       

      שישה מיליארד כוכבים זהרורים

      קשורים בחוט זהב

      לליבותיהם של הזוכרים.

       

      http://www.hayadan.org.il/wp/wise-captures-a-cosmic-rosebud-blossoming-with-new-stars-2203105/

      (הילת ניצת הורד הקוסמי= נסיון אסטרופיסיקלי להתמודדות עם המשוואה הקשה הזו).

       

      תודה על הפוסט.

      אילנה

       

      תודה

        11/4/10 10:33:


      כתבת חזק וכואב.

      המשוואה מסובכת וכנראה שאין לה פתרון, ואולי זה מסביר את העובדה שגם בימינו עדיין מתבצע רצח עם, והעולם עומד מנגד ושותק (כן, כן, גם מדינת ישראל).

        11/4/10 09:51:

      אין הסבר הגיוני או פתרון למשוואה השואתית הזו רק חורים גדולים, שחורים.

      במילה "פליטים" יש משהו המעורר חמלה, מטלטל תלישות, נטול שורשים. יהודי נודד.

        11/4/10 09:48:

      צטט: RonArzi 2010-04-11 09:43:46

      חלק מהמשוואה, חלק מאיתנו

       

      חלק מהשלם 

        

      6 * (10 בחזקת 6) = 6 000 000

       

       

       

       

       

       

        11/4/10 09:43:

      חלק מהמשוואה, חלק מאיתנו 

       

       

      6 * (10 בחזקת 6) = 6 000 000

       

       

       

        11/4/10 09:41:


      כל כך קצר. כל כך קולע.

       

      תודה.

        11/4/10 09:30:


      זה עוצמתי ועושה חור שביעי בבטן אבנר,

      אין מילים אני חושבת וגם לא ממש צריך,

      המשוואה ב 6 מיליון נעלמים,

      כאלה שאינם ואנו מתקיימים די בזכותם.

      אני כ"כ מעריצה אותך אבנר.

        11/4/10 09:28:


      ברוטוס:   חזק

      נטוס:      כואב כראוי

      ..

        11/4/10 09:18:


      משוואה עם שישה מליון נעלמים?

      אני חושבת שגם אלוהים לא יודע לפתור משוואה כזאת.

       

       

        11/4/10 09:16:

      אבנר יקר, הטקסט שלך

      חזק ביותר.

      חזק וכואב.

      אירית

        11/4/10 09:05:


      זה חזק אבנר.

       

      זה לא עפיפון, זו ספינת חלל.

        11/4/10 08:52:


      אין לי כוכבים לתת

       

      למשוואה הזו שפיתחת

       

      לאמירה של אשתו של החבר שלך

       

      לשישה חורים שחורים

       

      תודה.

        11/4/10 08:51:

      עכשיו  שני הבתים של השיר הם משוואה .גם הבית שלו בפינלנד, בשלג, מול הבית שלך כאן.במזרח התיכון החם.

      נשאלות הרבה שאלות בעניין ה" בית " והאם הוא מרגיש שם טוב כשהוא קרוב גאוגרפית למקום שבו ארעה השואה הגדולה

      .

      ותודה

      נ.