מרגלית הר שפי, אדם פרטי, נשלחה לכלא על כך שלא מנעה התנקשות פוליטית ביצחק רבין. רשויות המדינה הענישו אותה על כך שהיא לא הסגירה את ידידה-אוהבה, יגאל עמיר. ניתן לתהות אם אכן היה ראוי מבחינת משפט המדינה לשלוח לכלא את מרגלית הר שפי על כך (ולדעתי, לא היה ראוי). אבל, מה שברור הוא שלמשפט המדינה היה אסור להעניש אותה לו חשפה את כוונות יגאל עמיר להתנקש התנקשות פוליטית. לעומת זאת, כעת באה הפרקליטות ומאשימה את לוחמת החירות, ענת קם, על כך שלא עשתה מעשה מרגלית הר שפי ושתקה נוכח התנקשויות בלתי חוקיות. בכמה מובנים חובתה של ענת קם לדבר היתה גדולה מחובתה של מרגלית הר שפי. ראשית, ענת קם הרי נחשפה למידע מכוח תפקידה, ועל כן שתיקתה לא היתה עולה כדי מחדל טהור. כשם שעל רופאת בבית חולים מוטלת חובה מוגברת להתריע על כשלים ופלילים בו, כך גם על חיילת בצבא מוטלת חובה מוגברת להתריע על פלילים בו. שנית, במקרה של מרגלית הר שפי היה מדובר בחשדות בעלמא שהיו יכולים להתבסס על רברבנות של מאהב. לעומת זאת, במקרה של קם מדובר בראיות מוצקות לביצוע פשעי מלחמה, פשעי מלחמה שעתידים להימשך בסדרתיות. ואף על פי כן, באופן אירוני משפט המדינה שלח את מרגלית הר שפי לכלא, וכעת הוא רוצה לשלוח את לוחמת החירות, ענת קם, לכלא על כך שלא החזיקה מעשה מרגלית הר שפי בידיה. |