כותרות TheMarker >
    ';

    תפתח חלון

    צוהר.
    חלון קטן - "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל־אַמָּה תְּכַלֶּנָּה
    מִלְמַעְלָה" (בראשית ו, טז)
    זוהר, בהירות.
    זנית - נקודה הנמצאת על כיפת השמיים, מעל ראש המתבונן.

    כי אין דבר שאי אפשר. תביט, זה כאן.

    פוסטים אחרונים

    סבא סבי.

    14 תגובות   יום ראשון, 11/4/10, 09:15


    לא, אף פעם לא עלתה שאלת הכדאיות.

    לרגע לא עצרתי לחשוב אם כדאי לי להמשיך, או שעדיף לפרוש. לתת לעצמי לצנוח.

    אני לא פסיכולוג. אני אדם חזק. היה לי ברור שאשרוד.

     

    לא יודע להגדיר אם היתה לי איזו תקווה מדויקת שהנחתה אותי.

    ידעתי שאחותי בישראל.

    חוץ מזה לא הגדרתי לעצמי מטרה.

    השרדות לשם השרדות.

    את יודעת מה, השרדות בכל תנאי. בלי ברירה.

    מה שנתנו אני לקחתי.

    לא על חשבון אף אחד אחר, ועל זה יכולים להעיד ג'קו ועוד אחרים.

     

    את התפילות זכרתי בעל פה.

    גם עכשיו אני זוכר אותן. ולא, אין סיכוי שאתפלל.

    ביום שהציאו אותנו מהבית הפסקתי.

    לי יש כוח עליון. הוא בטח לא אלוהים שאת לומדת עליו בשיעורי תורה.

    לי יש כוח עליון.

    לי יש כוח.

     

    לא יודע איך נכנסתי לזה. יודע איך יצאתי.

    באושוויץ פיניתי גופות מהמקלחות ואפר מהקרמטוריום.

    בידיים שלי לקחתי אותם. ילדים שלנו.

    הרמתי אותם, העלתי על העגלה, ורוקנתי לתוך האדמה.

    אחר כך העבירו אותנו. למחנות, למפעלים.

    שם התחלתי להתאגרף.

    תמיד ידעתי שאני חזק. לא הייתי צריך לחשוב על זה או להוכיח לעצמי.

    ידעתי.

     

    היום אני יודע שאני חזק מספיק בשביל יותר מבן אדם אחד.

    לקחתי על עצמי עוד כמה, שם במחנות.

    האכלתי אותם בלחם שקיבלתי. תמכתי בהם פיזית ונפשית.

    לא עצרתי לחשוב.

    לא הייתי צריך לעודד את עצמי.

    מבחינתי זה היה זמני מלכתחילה.

    אין דבר שבן אדם לא יכול לעבור.

    תמיד תהיי אופטימית. שמחת חיים. אפילו שם.

     

    תאכלי משהו, קרידה.

    רק החזקים שורדים. רק מי שיש לו רזרוות מחזיק מעמד.

    את חזקה. אני רואה עליך.

    פיז'ה מיה.

     

     

     

                                                                                                  סבא סבִּי שלי.

                                                             שבתאי חגואל, נפטר מסרטן ב-29.7.1994.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/9/10 19:33:
      אין לי מילים. רק משהו פראי שרץ כמו פינבול מהקרביים לגרון ובחזרה. תודה שחלקת. (כוח עליון או צרוף מקרים, אהובת נפשי נמצאת היום בסלוניקי :)
        14/4/10 15:45:


      אהובה אהובתי- תודה שהצטרפת ותודה על התגובה.

      אוהבת תמיד.

        13/4/10 21:58:


      התרגשתי לקרא את הסיפור של סבא שלך

      תודה ששיתפת אותנו

      אהובה

       

        12/4/10 23:05:


      התגובה ממש משקפת אותו כאדם.

      תודה

      את התפילות זכרתי בעל פה.

      גם עכשיו אני זוכר אותן. ולא, אין סיכוי שאתפלל.

      ביום שהציאו אותנו מהבית הפסקתי.

      לי יש כוח עליון. הוא בטח לא אלוהים שאת לומדת עליו בשיעורי תורה.

      לי יש כוח עליון.

      לי יש כוח.

      רק כוח אפשר לשאוב מסבא שכזה

      מעריצה  את החשיבה שלו החברתית- להיות שם בשביל מי שכוחו שלו - יספיק עבורם

      אהבתי את עוזו את אמונתו בעצמו

      את דבקותו במטרה שלו- לחיות ולהיות

        11/4/10 23:17:


      כן, רינת, איש חכם היה האיש הזה.

      חכמה שבאה מהלב. מהבפנים.

      כמה חיוּת היתה בו.

      למרות הכל הוא פשוט בחר לחיות.

       

      סבא שלי הגיע מיוון. סלוניקאי.

      עם האוזו והבורקס והמוזיקה היוונית

      חגג את החיים.

      את הקיום.

      ואיך שאני אהבתי אותו. אהבת נפש.

        11/4/10 22:52:


      התרגשתי עד כדי דמעות דרורית.

       

      סבא "ספניולי" - סבי שלך.

       

      מאין הוא גורש למחנות?  יוון?  בולגריה?

       

      ההספקת לשוחח איתו רבות על מה שעבר עליו?

       

      חיבוק חם:)


      ה-י-ש-ר-ד-ו-ת

      הכוח בהשרדות של סבא סבי מבהירה חד משמעית שהוא היה קודם כל חכם!

      נילחם , נילחם, נילחם קודם כל עם הראש- אופטימיות, לראות את חצי הכוס המלאה, ללמוד לתת יותר מלקחת

      ואז גם נילחם פיסית

      ואותי הוא לימד שחייבים להנות מהחיים , עכשיו!

       

      ואת, דבורית, מזכירה לי כל פעם מחדש שבעזרת כמה מילים שיוצאות מהלב אפשר לתאר עולם ומלואו

        11/4/10 22:44:


      את יודעת, כשאני מלמדת על סולם הצרכים של מסלאו

      אני מראה איך לסבא שלי היה סולם הפוך.

      בשם החזון הוא התגבר על העדר הצרכים הבסיסיים.

      והחזון היה פשוט כל כך - לצאת מפה חי.

       

      מסתבר שהוא גילה את הסוד הרבה לפני ש"הסוד" ידע שהוא כזה....

        11/4/10 20:16:

      האמת שקראתי אותך בבוקר, ולא הצלחתי להתנתק מהמסך

      קראתי שוב ושוב כמו חברתינו  המשותפת גמני  מכורה לכתבייך

      וכל כך רציתי להגיב אבל לקח לי זמן לעכל

      וואו...

       אפרופו יעדים, מטרות שאיפות וכל מה שמלמדים אותנו מאז נחשף ה"סוד:

      אבל את חשפת סוד אחר....

      "..חוץ מזה לא הגדרתי לעצמי מטרה.

      השרדות לשם השרדות..."

        11/4/10 19:42:

      עופרה  - תודה גם לך.
        11/4/10 19:12:


      רק מלקרוא אפשר להתחבר לכוח.

      תודה

       

      באהבה

      עופרה

        11/4/10 17:25:


      תודה, יקירה שלי.

      על הפרגון, התגובות, על זה שאת כאן.

        11/4/10 14:44:


      כתוב מקסים כהרגלך.........

      אבל הרי את יודעת שאני אוהבת לקרוא את כתבייך.....

      ולמרות שהנושא כואב וכאוב

      עדיין -נעים לקרוא את הכתוב

      אוהבת אותך - אני

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דבורית נבו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין