"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
עכשיו מה – תרגיל שני
כזכור, התרגיל הראשון בספר היה להכין רשימה של כל מה ששנוא עליי בחיי, ובחיי שזה היה תרגיל קל. ואולם, התרגיל השני כבר מתחיל להיות קשה יותר. יש להכין טבלה עם שלוש עמודות. בעמודה הראשונה לכתוב את הדבר השנוא, בשנייה דרך להקל קצת את הדבר הזה ובשלישית תאריך יישום. הכוונה היא שהתאריך יכלל בתוך 90 היום של התכנית. הרעיון הוא שאפילו שינויים קטנים יכולים לתת הרגשה טובה של התקדמות וכך לאפשר תפיסה נקייה יותר של הרצונות שלנו. כאמור, קל יותר לומר מאשר לעשות. אילו ידעתי את הדרך להקל על הדברים השנואים הייתי כבר עושה את זה, לא? המחברת מציעה לשאול אנשים ולבקש עצות וחשוב, בשלב ראשון, לא לפסול שום הצעה, לפחות לא עד שיש לי רעיון יותר טוב. אם יש משהו שבשום אופן אין מה לעשות איתו אז פשוט להשלים איתו ולהפסיק להחשיב אותו לבעיה. כיוון שלקחת מזמנם של אנשים ולשאול לעצות נראה לי קשה נורא, הנטייה המיידית שלי היתה ללכת מיד לפתרון ההשלמה. מה שכמובן מפספס את התרגיל. לכן, חשבתי שאולי אנסה לתאר כאן לפחות כמה מהדברים שאני שונאת (כמובן, יש הרבה יותר) ולראות אם יש למישהו חשק וזמן לתת לי עצה. 1. הדבר שהכי מעיק עליי הסמסטר הוא קורס חדש שהטילו עליי. אופי הקורס הוא של סדנא (לא עיוני) ונראה לי שהתחלתי אותו ממש ברגל שמאל: הסטודנטים לא עובדים כמעט בכיתה וכמעט כל שיעור הם הולכים כ-חצי שעה, שלושת רבעי שעה, לפני הזמן. מדובר על סטודנטים ממחלקות שונות. לא מצליחה למצוא רעיון איך לתפוס אותם (לשיעור הקרוב אולי אמצא סרט של 50 דקות להראות להם, עכשיו זה תלוי בחבר של הבן של בעלי שיודע להוריד סרטים מהאינטרנט). 2. חוסר הפרגון מצד הסטודנטים (האכזבות שיש לי תמיד מהמשובים, גם כאשר להרגשתי הסובייטיבית הקורס היה טוב). 3. חוסר הפרגון של הבוס (שאמנם עוזב בסוף השנה). 4. הצורך להתבטא בדיבור (הרבה יותר קל לי בכתב. התחושה היא כאילו היד שלי מחוברת למוח טוב יותר מאשר הפה). 5. תחושת הניכור שלי משאר הצוות. אני מקשקשת איתם בחצר אבל מזמן כבר לא יצא לי לשתות עם מישהו כוס קפה בבית הקפה, שלא לדבר על להיפגש מחוץ לשעות העבודה. מבטיחה להתיחס בכובד ראש לכל עיצה. |
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שוב תודה למיעצים. אתמול הטלתי על הסטודנטים מטלה "קוראת תחת" וזה עבד לא רע.
תודה. אני הולכת להעתיק את כל העצות לטבלה ולראות מה מהן אני יכולה ליישם. כמובן, שמיד עולה לי בראש למה זה לא ולמה זה לא אבל אני מנסה לא להקשיב לאמירות האלו ולקחת כל עצה ברצינות.
אנסה ללכת לפי הסדר בו הצגת את הבעיות:
.1. הסדנא.- כאן אולי באמת כמו שאמר קודמי יש להטיל עבודות קטנות עם קריטריונים ברורים מאד כל שבוע אותן יצטרכו להציג בכתה ולהגן על העבודה . עם ציון. חלק מהציון יכול לבוא בהחלטה כיתתית כלומר ישקללו את ההערכה של כולם לאותה עבודה,
או לערוך תחרות על העבודה הטובה ביותר ביניהם. ציון משום מה נותן מוטיבציה והוא גם חלק אינטגרלי מהציון הכולל.
2. פירגון מצד הסטודנטים- דבר זה יכול להיות אפקטיבי אם יש בדיקה מה הם מצפים מהקורס. בד בבד את מציגה מה הציפיות שלך מהם ( בצורה כתובה מאד ברורה) .זה נעשה בדרך כלל בפתיחת הקורס ועל פי שני הדברים האלה תוכלי גם ביתר קלות לתכנן לך את הסדנא.. גם אם אין היא מספיק חשובה.. להפך זה יכול להעלות להם ממוצע כללי ואיני מכירה סטודנט שלא יעריך זאת.
ציפיות יכולות לתת להם אינדיקציה מה הם צריכים לעשות כדי להשיג /לשפר ציון כך שלא תהיינה אכזבות.
3. הבוס שלך -מזל ך הולך לו לדרכו , אך ההתייחסות של כל בוס אלייך תהיה אחרת לו ידע שאת פופולרית בין הסטודנטים ומקצועית לחלוטין.
לפעמים צריך גם להזכיר לאחרים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאת מאד מ קצועית ושאת מבקשת שייתיחס בכבוד אלייך.. ( ברור לי שחלק זה יהיה הקשה ביותר עבורך.... חחחחח )
4.ככל שתטילי עבודות כתובות /מטלות כתובות בהן תתנסחי איך שאת רוצה והסטודנטים ידברו יותר - תוכלי את לדבר פחות...
5. ניכור זאת תחושה פנימית.זאת מעין נבואת לב המגשימה את עצמה. ( כך אני חושבת )ככל שתרגישי כך תקריני זאת יותר והאחרים יפרשו זאת לגבייך כאשהשאיננה מעוניינת בחברה , שאינה מקרינה רצון לקרבה.אולי כאן כדאי להתחיל ליזום?( אם זה כל כך מפריע.. ולהתחיל אולי לחבר איזה קורס ביחד או סתם לכוס קפה?)
טוב , זה פחות או יותר מה שעלה בדעתי. וואו כמה שכתבתי... חחח בהצלחה בכל אופן
מילא נימה מטיפה אבל זה נשמע קצת כמו טון דודאי.
בכל אופן, הבטחתי לא לפסול אפילו עצות סבתא ואני הולכת לעמוד בדברי. לפעמים, מסתבר שיש בעצות הסבתא גם משהו נכון.
דרך אגב, המטרה עם העבודה על הספר הזה היא גם לשקול את מה שאתה אומר. אני מנסה לבא אל העניין הכי פתוח שאפשר ולנסות לגלות באמת מה אני מחפשת הפעם.
להוא שלי לא קראו יורם אלא אילן אבל מילא. בנתיים מה שאני חושבת זה אולי להתחיל ללמוד משהו בנוסף לעבודה ובדיוק בשביל לברר מה זה המשהו אני עושה את התהליך עם הספר הזה. קואוץ' זה רעיון טוב, רק מה, צריך למצוא מישהו אינטליגנטי ועם ראש פתוח. לגבי הרעיון לקרוע להם את התחת הוא נשמע מצוין (זה לא בדיוק סטודיו וזאת הבעיה. זה איזו סדנא שולית מבחינתם - מכונה אצלנו קורס רב-מחלקתי). אנסה לחשוב איך אני יכולה להכניס את זה לתוך הקוריקולום למרות שתיארתי להם את הקורס אחרת בשיעור הראשון (ועל סמך התיאור חלק לקחו אותו - נראה לי שהם לקחו אותו כי זה נראה להם יחסית לא דורשני).
המממ... אז כנראה שאת לא נותנת למוסד X את המוצר שהוא רוצה/צריך - והוא, על רבדיו השונים, משיב לך כפי שהוא משיב לך. ייתכן ויש איזשהו חונך (קואץ') שיכולל לעזור לך לשנות את זה, ואולי את בעצמך(אימון עצמי בסגנון דייל קרנגי). אבל זה נשמע מפוקפק.
ספציפית לגבי הסטודיו - את צריכה לקרוע להם את התחת - אולי לתת להם sketch problems
שיעבדו עליהם בזמן אמת ויגישו בסוף המפגש.
ייתכן והפיצוי שבעבודתך (שעות קצרות ורמת שעמום סבירה) אינו שווה את המחיר - את נשארת עם עודף זמן עצום שאת משקיעה בעיסוק אובססיבי באושר (העדרו). אולי זה המקום להיפוך הפרדיגמה. מי יודע, אולי יורם צדק ואת צריכה עבודה שתוציא אותך לכמה שעות טובות מהבית.
אוסיף לטבלה - להתפלל (נראה לי שצריך להתפלל שהמחליף שלו יתנהג אליי יותר בכבוד). תודה.
3. חוסר הפרגון של הבוס (שאמנם עוזב בסוף השנה).
את שאר הדברים אני חושבת שכולנו עוברים
ברמות כאילו או אחרות.
תתפללי לעזיבתו
ואז אני חושבת שדברים אחרים יתחילו להסתדר.