כותרות TheMarker >
    ';

    INNOVATIVE DEVELOPMENTS MANDISI SA

    הבלוג הזה הוא האח הישראלי של הבלוג שאני מפעיל בדרום אפריקה - [שם תמצאו מאמרים ועדכונים מהנעשה בכלכלה של דרום אפריקה ושכנותיה. www.ilaninnovativedevelopments
    blogspot.com ]
    כאן אני כותב לחבריי ולקוחותיי כדי קצת לעזור ולספוג את חוויית החיים בדרום אפריקה למי שמעוניין לבקר, לדעת וודאי לעשות עסקים כאן.

    ארכיון

    0

    יומן דרום אפריקאי – פרק 15 מאת אוֹרי אילן - "וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן" *

    7 תגובות   יום ראשון, 11/4/10, 11:34

    שישים יום בדיוק לשריקת הפתיחה. שלושה מקרי מוות מחרידים זיעזעו השבוע את אמות הַסִּפִּים של ארץ הקשת בענן. נרצח באכזריות מנהיג התנועה הבורי-נאצית, הארכי-גזען, יוג'ין טרה-בלאנש ואסון כבד פקד אֵם וּבְנָהּ, בעת שנפלו לבור מים, נסחפו לתוך מערה אפילה ונקברו תחת אדמת הסחף.

     

    אין מי שיודע אם רציחתו של הבורי-נאצי בידי שני פועלים מחוותו כמאתיים ק"מ דרומית מערבית מיוהנסבורג, נעשתה על רקע מחלוקת על תשלום שכר, או על רקע פוליטי, או על רקע מיני [יש הדלפות כאלה מהמשטרה, כנראה מכוונות...], או שילוב של חלקם, או כולם. המשטרה, חוקרת. אבל כמו בכל אירוע טעון רגשות, העובדות לא משנות וכל גרסה טובה כרעותה. טרה-בלאנש, שרק שמו מעלה לי את הדם לראש - אדמה לבנה - היה חלק קולני, צורם, פראי וקיצוני בהווייה הפוליטית של דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד ולאחריה, אבל בהחלט לא שייך אליה בשש עשרה השנים האחרונות. מי שרוצה לבנות כאן עתיד, לשחורים כמו ללבנים, חייב היה ליטול מנה גדושה של סובלנות וסבלנות, או ללכת מכאן, כמו שרבים אכן עשו. בעיקר לבנים. מי שרוצה להלך אימים על הדימוקרטיה השברירית הזו, ויש כאלה מכל הצדדים, לא שייך לעתיד של המדינה הזו.

     

    לא שזה קשה לטלטל את קליפת האגוז הזו, באוקיאנוס, שבו זרמים עליים ותת-קרקעיים אינם מַרְפִּים. העבר מבעבע כאן בכל רגע אצל כל אחד. אין להשלות את עצמנו, שההתפייסות הסוחפת של מנדלה עם הלבנים ועם הזולו ועם עוד קבוצות, השקיטה את הנפשות הסוערות ומחקה את הזכרונות. גם לא כולם באמת סלחו. בה בעת, קבלת עקרון הדימוקרטיה השוויונית, לא עשתה את הלבנים שבעי רצון מאובדן הכוח. ההתפייסות היא כלי עזר חיוני, קביים, אם תרצו, כדי לסייע לחולה בשיקומו הארוך - עד להחלמתו המלאה.

     

    מה אומרים הרופאים על כך? אם תשתמש בכל התרופות, קרי מנהיגות חיובית עם השראה, חוקה דימוקרטית מתקדמת, שלטון מודרני ורמת שירותים משביעת רצון והרבה עבודה קשה ומאומצת שעה, שעה, המון סבלנות ואורך רוח, כבוד לזולתך וכיוצא באלה אמצעים, יש לך סיכוי טוב להבריא ולהכניס את העבר לאלבומי התמונות ולמוזיאונים. אבל הכי חשוב על מנת להבריא, הם אומרים, חשוֹב על האלטרנטיבה. זה יכניס לך כבר מוטיבציה...

     

    ג'וליוס מָאלֶמָה, יו"ר המשמרת הצעירה של ה ANC הוא נציגה של האלטרנטיבה הזו. הוא בוטה, גס רוח, טיפש, גזען-שונא-לבנים, מושחת, רב עצמה והשפעה בקרב צאן מרעיתו. כל שבוע הוא מגיע לשיא חדש של השתלחויות פומביות בפוליטיקאים, עיתונאים ואחרים, נואם נאומי שטנה ומעורר את היצרים האפלים ביותר, בעיקר אצל הצעירים העניים, שנושאים אליו את עיניהם בהערצה. בטח הערצה. הוא עצמו גר בדירה מפוארת, באזור המפואר, נוהג במכונית מפוארת, חוגג במסיבות יקרות בכסף ציבורי, דירקטור בחברות שמקבלות מכרזים מגופים ממשלתיים ועוד דברים שאנחנו לא יודעים. בה בעת הוא מדבר על הלאמת חברות, הצבוע הזה, אבל חוץ מזה עוד לא שמעתי אותו מציע שום תכנית רצינית לסייע למעריציו. ממש כלום. הכול רק דברי בלע ושטויות. בין היתר הוא זה שהעלה מן העבר את אחד משירי המאבק ובו השורה המפורסמת "הרוג את הַבּוּר" והחל לשיר אותו עלי במות. עכשיו, אחרי שהצית ויכוח ציבורי נוקב ואחרי שֶׁהַֹבּוּר, בהֵא הידיעה, נשחת בסכיני פועליו, מפנים חברי תנועתו של טרה בלאנש אצבע מאשימה כלפי מלאמה. וזו האלטרנטיבה - הפקדת עתידה של אומה שלמה בידי הגורמים הקיצוניים ביותר בשוליה. זה למעשה המבחן של דרום אפריקה בימים אלה ואם אני קורא נכון את המפה, הרוחות תרגענה במהרה. כל מנהיגי המפלגות הבכירים ביותר יצאו מיד בהכרזות המגנות חד-משמעית כל פיתרון בדרכי אלימות, לכל סכסוך, בהבינם שאין להפקיר את המושכות בידי הקיצונים. ה ANC עוד יצטרך לעשות סדר עם מאלמה וימים יגידו עוד כיצד זה יקרה.

     

    באותו שבוע, נחשפה טרגדיה נוספת, שאילולא הרצח בעל האופי הפוליטי, הייתה אולי תופשת יותר נפח תקשורתי. אֵם בשנות העשרים המאוחרות של חייה, יצאה עם בנה בן העשר בערך לטייל באזור מערות ידוע ליד יוהנסבורג וכנראה בתוך סופת גשם החליקו ונפלו לתוך אחד מבורות המים, נסחפו במהירות אל מערה תת קרקעית ונקברו תחת אדמת הסחף. זה היה לפני בערך 1.9 מיליון שנים באזור שמכונה ערש האנושות [Cradle of Humankind] והוא אולי גן העדן האמיתי. חוקרים מאוניברסיטת Witwaterstrand חשפו תגלית משנת 2008 של מאובני עצמות ייצורים אנושיים, או מאבותינו האנושיים ליתר דיוק - הומיניד בלשון המקצועית - המוכיחים מעל כל ספק שלא רק שבאנו מהקופים, אלא גם שבאנו כולנו מאפריקה.

     

    מדהים הא? אולי היינו צריכים להושיב את מָאלֶמָה וטרה-בלאנש, עם עוד כמה שכמותם מסביב לעולם, בחדר סגור עם המאובנים האלה, כדי שיקבלו קצת פרספקטיבה על מהות חיי האדם. לא יכולתי להימנע מהציטוט הבא מספר בראשית פרק ה' [פסוקים 1-2]: "זֶה סֵפֶר, תּוֹלְדֹת אָדָם:  בְּיוֹם, בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים, עָשָׂה אֹתוֹ. זָכָר וּנְקֵבָה, בְּרָאָם; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם, בְּיוֹם, הִבָּרְאָם." איפה שחור? איפה לבן? איפה יהודי? איפה נוצרי? איפה מוסלמי? כלום. פשוט בראם בצלמו וקראם - אדם.

     

    כשאני מדבר על יין בפני אנשים ומנסה כמיטב יכולתי להסביר, בין היתר, את ההבדלים בין יין לבן, לבין יין אדום, אני תמיד משתמש בבני האדם כהשוואה. היין האדום נהיה אדום רק בגלל שמשרים את מיץ הענבים בתוך הקליפות של ענבים כהים. בתוכם פנימה, לכל הענבים יש מיץ בהיר. כמו הדם שזורם בעורקינו - תמיד אדום. לא חשוב מה צבע עורנו. אפשר לעשות יין לבן מענבים אדומים, מה שנקרא Blanc de Noir ואפשר תיאורטית, להשרות מיץ של ענבים ירוקים, עם קליפות של ענבים אדומים ולקבל יין אדום - דבר שלפי ידיעתי הצנועה אף לא אחד ניסה עדיין. הנה רעיון יצירתי לייננים...

     

    ועל תערובות יין אני אוהב לומר, שאני מעדיף אותן על יינות מזן ענבים אחד, מפני שיינן טוב, גורם לכך שכל זן בתערובת מביא אליה את הטוב שבו והשילוב המאוזן בין הזנים הוא השילוב המנצח. כך עם בני האדם - טוב שנתערבב קצת יותר.

     

    השבוע ביקרה אותי משפחה ישראלית מדהימה, שרה, אלי, אלון וברק יצחקי. חובבי יין מושבעים, שלגמו בצמא כמה מהיינות המשובחים ביותר באזור היין שלנו. לקחתי אותם לכמה פינות נסתרות שלא יושבות על מסלולי הטיולים המקובלים ואני חושב שהם לא התאכזבו. שלח אותם אלי זוהר גולדברג, הבעלים של יינות קיפיס, שמי שלא מכיר אותו כדאי שיכיר  - איש יין בכל רמ"חיו, הראשון שגילה את יינות דרום אפריקה והביא אותם לישראל, עוד לפני שידענו שיש כאן תעשיית יין איכותית בת קרוב לארבע מאות שנה. העיקר, שתינו כל היום, היצחקים ואני, יינות מכל הצבעים, דיברנו, צחקנו, ואפילו התרגשנו מכמה סודות שאני לא יכול לספר לכם כאן ועכשיו. בקיצור, היה כיף.

     

    בינתיים שיהיה שבוע נעים וברוכים הבאים ל"אחרי החגים".

     

    הרגישו חופשי לשלוח אלי תגובות, הערות, תהיות ושאלות, אם יש לכם; אשמח להתייחס.

     

    אוֹרי אילן


    * בראשית, ט', י"ד
    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/4/10 07:24:

      וינסטון צ'רצ'יל אמר שהצעד הראשון, ההכרחי,

      כדי להגשים את חלומך הוא -

      עליך להתעורר!

       

      חכם הא?

       

      אורי 

        16/4/10 08:32:

       

       

       

       

       

       

      בשבח החלומות

       

       

       

      בחלומי

      אני מציירת כמו ורמר ון דלפט

       

      אני דוברת יוונית רהוטה

      ולא עם החיים בלבד

       

      אני נוהגת במכונית

      שמצייתת לי

       

      אני מוכשרת

      אני כותבת פואמות גדולות

       

      אני שומעת קולות 

      לא פחות מן הקדושים הדגולים

       

      הייתם מופתעים

      מנגינתי המשובחת בפסנתר

       

      אני עפה כמו שצריך

      כלומר בכוחות עצמי

       

      בנפלי מן הגג

      אני יודעת לנחות על הדשא ברוך

       

      לא קשה לי

      לנשום מתחת למים

       

      איני מתלוננת

      הצלחתי לגלות את אטלנטיס

       

      אני שמחה שלפני מותי

      תמיד אני מצליחה להתעורר

       

      מיד עם פרוץ המלחמה

      אני מתהפכת על הצד הטוב יותר

       

      אני בת זמני

      אך אינני חייבת להיות

       

      לפני שנים אחדות

      ראיתי שתי שמשות

       

      ושלשום פינגווין

      בבהירות גמורה.

       

       

      ויסלבה שימבורסקה

       

       

      וגם יואב

       

       

       

       

       

       

       

       

        16/4/10 08:20:

      יואב וחברים יקרים,

       

      אני כל כך רוצה למצוא את היופי בבני האדם.

      אנחנו תלויים ביופי הזה, עניין של חיים ומוות.

      אלה לא מותרות.

      לכן אני מוקסם מהדרך הקשה שבה הולך העם הדרום אפריקאי.

      יש להם מספיק חרבות מושחזות

      לנקום

      מספיק רובים כדי לירות אלה באלה

      וגם למען האמת מספיק סיבות לעשות זאת.

       

      אבל יש להם גם סיבה גדולה מאלה שלא לעשות זאת -

      הם בחרו בחיים.

       

      וגם אם אלה חיים של מאבק מתמיד ברמה הבסיסית ביותר של הקיום האנושי

      והאתגרים שלהם עצומים - לא קלישאה - באמת!

      אנחנו, הצופים מהצד

      צריכים להריע, לתמוך, להעריך ואולי הכי חשוב - ללמוד לעצמנו שיעור מאלף.

       

      שלכם

       

      אורי 

        16/4/10 02:03:

       

       

       

      ככל שהלילה שחור יותר... כך הכוכבים נוצצים יותר

       

       

      את

      הרוע

      האכזריות

      הכוח של האלימות,

      אנחנו לצערנו מקבלים במנות

      גדושות במרקעים ובעיתונים ... יש

      לנו מספיק מאלו

      כאן בבלוגים

      האנושיים

      אנחנו

      רוצים

      מצפים

      ומקווים להיות פוגשים

      את

      האף-על-פי-כן:

      לא עצימת עיניים נוכח אימתו של העולם

      לא כניעה לכוחות ההרס והכיעור שבו

      אלא את: האף-על-פי-כן האנושי

      המשקף את האתגרי היזמי

      היצירתי והערכי

      של כל ארץ באשר היא

      אלו ציפיותי ותשוקותי

      למיפגש עם הבלוג המיוחד הזה

      בהקשר של דרום אפריקה

       

       

      יואב

       

       

       

       

        15/4/10 14:51:

      זוהר יקירי,

       

      אתה מעלה שאלה טובה. האם חלה ירידה בהתלהבות מההעצמאות ומההישג הנפלא של השגת החירות? אולי כן. אולי זה טבעי. אני זוכר בתור ילד את מצעדי צה"ל בכל יום עצמאות שלנו - אבא שלי שהיה קצין קרבי בשאר השנה, היה מגויס למילואים כל חג בגלל זה ואנחנו נגררנו לראות בגאווה את הטנקים ואת חיילינו צועדים בסך. האם אצלנו ירדה ההתלהבות מתחייתה של האומה היהודית אחרי 2000 שנות גלות? לא יודע.

      מה שבטוח שאנשים כן שוכחים קצת. הזיכרונות נשחקים בידי הכוחות האדירים של היומיום, מאבק הקיום הוא עז ועקרונות נעלים של חופש, אחווה ורעות אינם תחליף לקורת גג ולפת לחם כנראה.

      זכותם של הדרום אפריקאים להיות בה בעת מאוכזבים מההתקדמות האיטית של רובם לעבר חיים יותר יציבים, בעיקר מבחינה כלכלית וגאים, על כברת הדרך העצומה שהם עשו.

      יש לי חשד שבשגרירות הספציפית הזו יש עדיין אווירה של אבל על מותו של איש יקר לליבי ואני יודע שגם לליבם של אנשי הצוות - דוויד מנדל, שהיה הנספח המסחרי בשגרירות הלך לעולמו במפתיע בגיל צעיר לפני כמה חודשים. הוא היה איש מיוחד במינו, טוב לב, נדיב, משתף, מקרב, מחלק, עד אין קץ. הוא ראה בהצלחתו של הזולת את הצלחתו שלו ועשה הכול כדי לקדם את העניינים שעליהם היה מופקד, אפילו אם היה צריך להפוך עולמות. דיוויד חי במידה רבה בין שני העולמות האלה של ישראל ודרום אפריקה, אולי יותר מכל אדם אחר שהכרתי ועשה את זה בהצלחה ביושר וביושרה יוצאי דופן. אני יודע שאנשי השגרירות וכמובן רבים אחרים אבלים על מותו עדיין. יהי זכרו ברוך.

       

      ואתה - המשך להביא אל החיך הישראלי את הטעמים, הצבעים והניחוחות של ארץ היין האפריקנית - ותבורך באורך ימים ובבריאות טובה.

       

      שלך

       

      אורי 

        15/4/10 12:30:

      אורי ידידי,

      תודה על הדברים המעמיקים שכתבת.

      זה אכן מבהיר את המצב בדרא"פ ואתה גם קובע שהוא מעט שברירי

      ושיש לקוות שהשכל הישר ינצח. זה נכון גם אצלנו בארצנו.

      הוזמנתי ע"י השגרירות של דרא"פ לחגוג את יום החופש ה 16 שיחול

      ב-26 לחודש. כל השנים שעברות חגגה השגרירות כאן ברוב הדר ובחגיגיות,

      השנה משום מה, קבלת פנים צנועה בצהריים. לא יכולתי שלא להרהר על המשמעות:

      האם השמחה פוחתת? האם יש לה פחות שותפים?

       

      תודה על הקרדיט שנתת לי. כולו מגיע לך.

       

      בברכה

       

      זהר

       

        11/4/10 18:53:

      תגובה מעניינת שקבלתי מחברה טובה ותגובתי עליה -

       

      הי אורי:

       

      מדהים אותי איך אתה נשמע כל-כך מעורב וחי בפוליטיקה שם...נדמה לי שפה בארץ לא נשמעת כל-כך טעון, נרגש - כפי שכל-כך מהר הצלחת לחוש שם.

       

      נהניתי מאד לקרוא את הניתוח וההתייחסות  שלך לנושא כה רגיש וטעון כפי שציינתי - איני אוהבת שמתמשים במילה "טיפש" ו "שטויות" - זה נשמע מתנשא, לא?! (וכמובן שאני אומרת זאת בידיעה ברורה שהדבר האחרון שאפשר לומר עליך הוא "התנשאות" - אני רק מציינת את רתיעתי ממונחים אלו במיוחד בטור שמופץ ברבים - ולא בשיחה אישית).

       

      נשיקות. ר.

       

       

      והנה תגובתי -

       

      היי ר.

       

      תודה על התגובה המהירה. אני כותב מחוויותיי וכמובן לא יכול להסתיר את רגשותיי ועמדותיי שלא השתנו...בינינו לבין עצמנו ובגלל שנדרתי שלא להשוות לישראל אני לא כותב על זה, גם על מותם של הרב כהנא וזאבי לא הצטערתי ואין הרבה הבדל ביניהם לבין טרה בלאנש - יש כמוהם בכל העולם, כמו גם כמה טיפוסים בישראל שמזכירים לי את מאלמה...

      מבחינתי כרגע העיקר שהמסר עובר ואנשים שלא מכירים בכלל את במציאות כאן יכולים לחוש בקצה העצבים שלהם משהו ממנה.

       

      על העניין של טיפש וכו' - הוא באמת טיפש -זו עובדה שאליה מתייחסים המון אנשים ולכן אני מרשה לעצמי לבטא את התסכול של רבים שאחד כזה צובר כל כך הרבה כוח. הוא כנראה יודע הרבה דברים על הרבה אנשים במפלגת השלטון אחרת הם היו מסלקים אותו מזמן. יהיה מעניין לעקוב אחריו - יש הרבה שחורים מהרחוב שמדברים ברדיו ואומרים שהוא מסוכן לדרום אפריקה ושהוא מזכיר להם בהתנהגותו ובמעשיו את אידי אמין המטורף...

       

      הרבה שבועות החלטתי להימנע מלכתוב עליו, למרות שהוא מככב בחדשות כל הזמן, בגלל שחשבתי שהעיתונות מקדישה לו יותר מידי תשומת לב...אבל אין ברירה, צריך לדעת שהוא קיים. מזל שטרה בלאנש כבר לא...

       

      אורי

      פרופיל

      Ori Ilan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות