(מיועד והופץ בשפה האנגלית לתורמים מהתפוצות):

חבר/ה יקר/ה שלום,  

במכתבי זה, אני מרשה לעצמי לפנות אליך באופן אישי בבקשה מיוחדת ושונה. 

משך שני העשורים האחרונים לחיי, הכרת אותי כמי שמעורבת בניהול ופיתוח פרוייקטים קהילתיים הממומנים ברובם מכספי תרומותיך ותרומות חבריך בתפוצות.  

ספורים המקרים בהם ביקשתי תרומה פרטנית לנזקק זה או אחר... ולצערי, הפעם אני נאלצת לפנות בבקשה חריגה שכזו על מנת לגייס תרומה למימון לימודיו של הנער מ' . 

מ' המוכר לכם, כיהן כארבע שנים במגוון תפקידים במועצת הנוער העירונית: מזכיר המועצה, יו"ר ועדת הביקורת וסגן היו"ר. מ' הוא ילד פעיל, חייכן ובעל חוש הומור, מתנדב ותורם, אשר נענה תמיד בשמחה רבה ליטול חלק בהתנדבות קהילתית ואף ליזום אותה. 

מ' היה סטודנט בפרוייקט "נטע", תלמיד מחונן ומצטיין בתחום המדעים. 

עוד בהיותו תלמיד תיכון צעיר, שאף לשרת בצבא ההגנה לישראל כטייס ולהמשיך אח"כ בלימודי רפואה, ואף הדגיש כל העת כי שאיפתו היא להיות מנתח מוח. 

לקראת סוף לימודיו התיכוניים, השתתף מ' בפרוייקט לימודי רפואה באוניברסיטת בן גוריון, ואז התלבט: האם להירשם לעתודה רפואית ולדחות את גיוסו הצבאי? הלבטים היו קשים בפרט לאחר שמ' קיבל זימון לגיבוש קורס טיס ועבר אותו בהצלחה. 

ביום 21 מרץ 2009, ביום הולדתו של מ', לאחר ששתה את משקה הבוקר וטעם מעוגת יום הולדתו, יצא מ' מביתו אל האוטובוס הבית ספרי המסיע אותו ואת חבריו ללימודי הרפואה באוניברסיטה.  

דקות ספורות לאחר שהתיישב על מושבו, נזכר מ' כי שכח בביתו את המצגת שהכין לצורך הרצאה שהיה עליו להעביר עוד באותו היום, ושהנושא שלה הוא ה- היפוקמפוס: החלק במוח האחראי על הזיכרון.... 

באישורה של מורתו, יצא מ' מהאוטובוס אל ביתו שבקרבת מקום, על מנת להצטייד בדיסק המכיל את המצגת ששכח.

 אולם.... תאונת דרכים קשה שאירעה לו בדרך, שיבשה את תוכניותיו ואת אורח חייו מאותו היום ואילך. 

מ' הובהל לבית החולים והיה במצב של תרדמת.

הרופאים היו נואשים וחסרי תקווה לשינוי במצבו. משפחתו וחבריו של מ', לא משו ממיטתו...התפללו וקיוו כי שינוי יחול במצבו. 

לאחר שבועות רבים של ניתוח ראש מסובך, שינה עמוקה וחוסר תקשורת עם העולם, החל מ' להראות סימנים חיוביים.. להזיז את פלג גופו הימני ולהתמודד עם הפגיעה הקשה. 

ברבות הימים, התעורר מ' מהתרדמת, ועבר הליך שיקום ארוך ואינטנסיבי. פיזי ומנטאלי.  בפרט נוכח העובדה שהחלק העיקרי שנפגע במוחו מהתאונה היה לא אחר מה- היפוקמפוס... אותו חלק בראש האחראי על הזיכרון, ואשר מ' עצמו היה אמור להרצות עליו ביום התאונה.  

מאז ועד היום, נתמך מ' בבני משפחתו ובחבריו הטובים, ומסתייע בהם להשיב את חייו אל כנם, לחזור אל הספרים והמחברות, להשלים פערים לימודיים ולשקם את עצמו. בשלב זה, ולאחר אכזבה קשה... הבין מ' כי לאור התאונה הקשה שעבר, ובעקבותיה הניתוח המסובך בראשו – הוא לא יוכל להשתלב בשירות הצבאי כטייס.

אולם, את חלומו ללמוד רפואה ולהתמחות בכירורגיית ראש... הוא לא זנח, והוא פועל נמרצות להגשמת חלומו. 

ל- מ' שני אחים נוספים, וזוג הורים המשתכרים בשכר מינימום. ההליך המשפטי האמור להקנות לו פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לו, עוד לא החל... וגם אם יתקיים.. אז ידוע שיישא פרי לאחר זמן רב... אולי לאחר שנים... 

בינתיים, מ' שואף להמשיך ולהתמודד, לשפר את כישוריו ויכולותיו, ומסתייע במורים פרטיים המסייעים לו להתמודד עם היקף החומר הלימודי הנדרש להגשמת חלומו. 

בחודש יולי, עתיד מ' להשתלב בקורס פסיכומטרי שיסייע לו להשיג ציון גבוה אשר יהיה לו כרטיס הכניסה ללימודי הרפואה באוניברסיטה. 

עלות הלימודים ומימון המורים הפרטיים גבוהה, ואינה בהישג ידם של הוריו ובני משפחתו של מ'. 

לפיכך, הנני פונה אליך, לסייע לי בגיוס תרומה למימון לימודיו אלה של מ', על מנת לסייע בשיקומו ובהגשמת חלומו להיות רופא. אודה לכל המלצה, תמיכה ותרומה.   

                                                                                               רעות שירה מורד  

והנה מכתבו של מ' המקסים לחבריי מארה"ב שתרמו לו כסף למימון הפסיכומטרי:

(נכתב בלשונו ועל ידו...)

Most people have at least one memory that causes a smile, a laugh or even a tear.

So unfortunately let me tell you about my memory that causes me be very sad.

Every year I celebrate my birthday at March 21^st with friends, family and even with my neighbors.

Last year, a day before my birthday, I just walked to my studies. I didn't know that my friend and I should present at the University presentation about the brain.

We had been at course of knowing the brain and our presentation was on the brain.

He reminded me that and I just ran to bring my material, suddenly behind the bus came a car, and AN ACCIDENT OCCURRED.

Immediately the ambulance showed up and the paramedics took me to "TEL ASHOMER" hospital.

When I arrived the medical staff took me to trauma room and did their tests on my body.

So they waited that I would wake up while my parents, family and others fill the E.R.

The medical staff waited some hours for my waking up and I didn't do it.

At Friday March 20^th an ICP, a measure that checks my skull's pressures inserted to my brain in purpose to be ensure that I have the right pressures and the test went very well. At March 22^nd the neurosurgical staff did to me A CT and some hematomas were imaged, especially in the right lobe and I passed two surgeries.

I lied down for 16 days including my birthday which I didn't celebrate ,considering the circumstances, at the neurosurgical I.C when everybody and I emphasize everybody who were close to me didn't stop to pray for me.

I woke up at April 4^th, 4 days Before LEL ASEDER I've been transferred to the neurosurgical unit with paralysis at the left part of the body.

At April 14^th I passed to the rehabilitation and from here things started to be happy.

I got rid from the wheel chair and from the walker.

I felt better and I released from the rehab at June 30^th,In the Eleventh grade I completed just one matriculation exam in English.

I  still have headaches , I can't hear high sounds , feel dizzy sometimes , I have pains all over my left part of the body, now I have glasses, I'm in constant Psychological treatment ,occasional therapy and some other problems. My last MRI imaged some bleedings in my head besides all of that I feel fine J

So Joel and Joan I want to express my appreciation for your generosity in support of my Psychometric course. Your personal commitment is incredibly helpful and allows me to reach my goal. Your assistance means so much to me especially after my accident when my economic condition got worse. Thank you!!!

This course absolutely will help me to apply for med school and achieve my target to be a DOCTOR! SO thank you for giving me and others the opportunity to study in the university even if we don't have the means for using high level Psychometric course. Imagine yourselves a situation when I'm a neurosurgeon, work in "TEL ASHOMER" hospital and an ambulance bring a kid after brain damage. I go outside the O.R after the surgery, show the parents my scars and tell them my story, I sure that it will decrease their sadness and gives them hope.

So like the situation I gave, my biggest dream is to be a DOCTOR J and save other people lives as the doctors saved mine.

I believe I'll be a good surgeon and I know that be a doctor means that you sacrifice your life for the public and I have no problem with that.

So let my tell you little bit about my planes;

In the summer with god's help I'll finish the Psychometric test and after that I want to volunteer In TEL ASHOMER rehab for kids, join them and try to help them to pass this period happily.

After that I need to complete my matriculation certificate and study in the army.