כולי חמלה והבנה איך הוא שרד, לא שהיה במחנות ,היה ביערות ובכפרים.. נשאר לבד, ילד לבד ביקום,ילד שצריך לשמור על אח קטן בן 4 והשניים חצו גבולות ואף יבשות ,והסתדרו,הם שרדו..
הוא מרוכז בעצמו,הוא בהישרדות כל חייו ,גם שלא צריך היה להיות.. הוא ולא אחר אבא שלי.. אבא שלא ידע להיות אבא.. אבא שהשאיר משקעים..
כל שנה מחדש אני סולחת לו מרכינה ראש ומצדיעה לו על ששרד... http://www.youtube.com/watch?v=LeBesChGIBk&feature=related |
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
באמת מזל גדול שאביך שרד. אני מאחלת לך שלא תדעי צער.
הם עברו גיהינום
שאיננו יכולים לדמיין או לעכל.
זה השאיר צלקות אצלם
והצלקות גם עברו לילדיהם.
סליחה לאחר זה בעצם סליחה לעצמך
יש סיפוק עצום בכך:))*
מתוקה
היה לו קשה להיות אבא כיון שסחב איתו צלקות עמוקות
באמת אי אפשר לשפוט
הדור השני היה דור כאוב, כיון שנשא על כתפיו את שריטות הדור הראשון
שריטות שאנחנו לעולם לא נוכל להבין
חיבוק
תהיי חזקה
מצדיע לך ....
מכל הלב
*
ריגשת מאוד
את בנאדם כנראה חזק מאוד
אשריך
בא לי לבכות כשקראתי את הפוסטי שלך. גם אמא שלי עברה שואה וזה דיי התנקם גם בנו .
חבל שאין לי כוכבים.
אם יהיה לך חרה בנשמה תקראי עוד פוסטים מצחיקים שלי וזה יעשה לך קצת טוב . יש גם צילומים שלי
ביי אוסי
הסליחה מרפאה
חיבוק.
לא תמיד קל לסלוח.
(אבל ברור שצריך לעשות מאמץ)
איננו כנראה יכולים לרדת לעומק האימה שחוו אלה ששרדו והמשיכו אך נותרו שם.
וכשהגיע היום הזה.....
ואני ילדה קטנה
אוחזת בחוזקה בידו של אבי
עומדת באזכרה לבני עיר ושרה
בקול אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה....
ומזוית עיני קולטת את הדמעות זולגות על פני אבי.....
ולא מבינה.....
ולא הבנתי,
ולא אבין, איך איך יכלו לרצוח עם שלם?
ורק היד הקטנה לפתה את אבי בחוזקה
מנסה להעניק לו כוח, מנסה להעניק לו תקווה.
יום קשה
אסתי
דרך הצבע
נוגע ומרגש
ואוליי
השקמתי עם שחר לים
ואוליי