כל שנה מגיע היום הזה שבו אני מסירה כל שיפוטיות כלפיו

כולי חמלה והבנה איך הוא שרד, לא שהיה במחנות ,היה ביערות ובכפרים..

 נשאר לבד, ילד לבד ביקום,ילד שצריך לשמור על אח קטן בן 4

והשניים חצו גבולות ואף יבשות ,והסתדרו,הם שרדו..

הוא מרוכז בעצמו,הוא בהישרדות כל חייו ,גם שלא צריך היה להיות..

 הוא ולא אחר אבא שלי..

אבא שלא ידע להיות אבא..

אבא שהשאיר משקעים..

כל שנה מחדש אני סולחת לו

מרכינה ראש ומצדיעה לו על ששרד...