רציתי לכתוב שיר על מה שמתרחש היום. יצא לי שראיתי איזה שהוא חיזיון. יצא מתוכי בצורה מסויימת. ולא מצאתי לנכון לתקן, היות ומֶסֶר שמתקבל, לא ניתן להתחיל לעבֵּד. אין כאן תכלית אמנותית ספרותית. פשוט, יש כאן דבר. לרגל היום, מחר. תודה.
כנפי מלאכים מנוצות לבנות יצרו תעופה.
נוחה יותר מלוחה פחות.
עם פֶּרֶץ הרוח הלבינו דמם והפכו אל - מוֹתִים לעולם.
נסדקו לבבות תואמים סדק ארוך אל עבר שרשראות ומוטיב האימה מֵסָדֵק את נפשם רצוצה רצוצה עד בלי די. אז אורות ערֵבים זה לזה התכנסו והביאו חמלה לאותם נשמות שינוחו ינוחו כדי שיוכלו להמשיך במסע עד בלי די עד בלי די ושברו השרשרת, בעצמם.
|
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן.. חושבת כך.
טימפי, תודה על הביקור
קל מאד להבחין שהכתיבה כאן היא מן הלב ללא ביקורת שלהשכל, ולכן היא מאד מאד מרגשת ונוגעת. אני לא מסכים עם בני שיש מקום לערוך וגם לא התקשיתי כלל למצוא משמעות בכתוב. לכל היותר, מישהו אחר ימצא משמעות קצת אחרת.
כן, זוהרת.
תודה לך.
נסדקו לבבות תואמים סדק ארוך אל עבר שרשראות ומוטיב האימה מֵסָדֵק את נפשם רצוצה רצוצה עד בלי די.
מה שנכתב אסוציאטיבי הוא הכי הכי...
לב לך,
ממני,
אלייך
מקסים... מפעים... מרגש עד מאוד..
מודה להם
למלאכים, לשליחים בכנפיים
למרפאי נשמות רצוצות
שנסדקה ליבתם
וכעת נרפאו משואתם לעד
מחבקת
זהו אכן חיזיון
ראיתי אותו בעיני רוחי
דווקא נראה לי מאד בנאלי,
העיקר מלאכים..
תודה.
כנפי מלאכים
מנוצות לבנות
יצרו תעופה.
יש לך חשיבה מעניינת
גם אותי, העביר בי צמרמורת.
תודה על הביקור.
תודה, מיכל, נשתמע
תודה.אתה צודק,
לא ברור.
לי ברור כשמש.
נכון,
אבל כנראה שיש דברים שאמורים לצאת ולא להיות מובנים.
אולי.
תודה על הקריאה, בכל מקרה,
ולא במקרה.
הפעם אסתפק בציטוט הזה שריגש אותי במיוחד
נסדקו לבבות תואמים סדק ארוך אל עבר שרשראות ומוטיב האימה מֵסָדֵק את נפשם רצוצה רצוצה עד בלי די.
אז אורות ערֵבים זה לזה התכנסו והביאו חמלה לאותם נשמות שינוחו ינוחו כדי שיוכלו להמשיך במסע עד בלי די עד בלי די ושברו השרשרת, בעצמם.
דמעות בעיניי...
תודה זוהר,
מיכל
אין לי מילים. למרות הכל. נשמע לי מדויק דיו.
וחשוב
תודה לך. זהר.
אני מציע לך לערוך את הכתוב,
כך שנוכל להבין את האותיות המחוברת ולהתרשם.
בני