מידת הצניעות כנגד מידת הגאווה היתירה

היום מול השואה.

איפה אנחנו ואיפה הם.

היו שם אנשים דקים, ילדים שקופים,

נרצחים. נרדפים. יהודים.

כמה מן הענווה שהייתה באחים שלנו נשארה בנו?

נטועים עמוק ביהדותנו או ב"ביזנס" במאורות האגו החשוכות.

מתנהלים כמו לא הייתה שואה, כמו אין מחר והסכנה כלל לא אורבת, שלא לומר מאיימת בריש גליי.

אהבת חינם, אחווה?

הציניות  היהודית שכחה להצחיק, היא כבר תפסה חיים משלה, התנחלה והשרישה שורש כאן בישראל, בישראלים. בכולנו.

הציניות משחיתה! בהחלט לא משחררת! כאנדרטה לצורר הנאצי.

והיא המכוערת, לא מוצאת חן בעיניי!

ואנשים ציניים מעוררים בי רחמים.

ניצחון אמיתי הוא ניצחון הרוח על החומר! וככה תסלחו לי... לא גוברים על אויבים ולא מנצחים מלחמות!

כשאנחנו נתאחד, העם היושב בציון ונושיט יד לעזרה ולתמיכה ונהיה אוהבים - זה יהיה הפטנט! ב הא הידיעה!

"יהי זכרם של הנרצחים בשואה ברוך ויהי כבודם של הניצולים בראש מעייננו"