כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    האור שבפנים

    רוח טובה, חשיבה חיובית וגישה יצירתית. אלה מקורות האור שבפנים, שמראה לי את הדרך. בדרכי אני רואה אל מעבר לאופק ומגיע למחוזות עלומים ונחשקים. ומשם אביא את דברי לכל מי שירצה לגעת באור.

    ארכיון

    0

    אחי הבולגרים

    48 תגובות   יום ראשון, 11/4/10, 22:45

    השנה יום השואה נראה שונה.

      

    סיפור אחד...ספר אחד...חדר לי לנשמה... לריאות... למוח...לכל מקום...

     יום השואה...עצוב, מר, מזכיר, מזכך... המראות המזוויעים הלקוחים מעולם אחר, לא ריאלי.

    סיפורים על מפלצות אדם, כל כך הרבה מפלצות, כולם מפלצות, ורק מעטים... בודדים, בני האדם...

     

     ועם אחד...שאמר את דברו...שאמר מילים הפוכות, שאמר כולנו בני אדם והיהודים אחים לנו, כמונו כמותם.

    עם שבו גברו בני האנוש בכח הלב והמילים על המפלצות האיומות באדם...

    עם שבו כל כך רבים, לא ויתרו, התגייסו לא נתנו לתעמולה, למכונת ההשמדה, לאיומים ולסכנות להניא אותם מדרכם.

    עם של גיבורים גדולים שלכדו את נשמתי ולא נותנים מנוח לרגשותיי...

      

    כמעט לפני שנה ישבתי שבעה, על אבי שנפטר, כמה תמונות...כמה מילים...קצת משפחה וחברים, והנה אלה שנותרו בני הדודים של אבי, שרידי המשפחה, חבריו שנותרו, מבקרים אחד אחד, והסיפורים עולים, על החיים, על פעם...

     

    וסיפור אחד לכד את נשמתי...לא נתן לה מנוח...איך למען השם איך...הנאצים שלטו בבולגריה...הטלאי הצהוב על דש הבגד...והחוקים...חוקה מיוחדת המפלה ומגבילה את היהודים...ובזמן שאלה קמו ומכונת ההשמדה כבר פעלה בשיאה, אף לא יהודי אחד מבולגריה, לא נרצח על ידי הנאצים....והסיפור הופך למרתק...

     

    אני נזכר שאבא סיפר על המחנות...הוא דיבר על חוויה כמו שמספרים על מחנה בצופים...מחנות של "כאילו" עבודה קשה...העמדת פנים שנועדה לעשות רושם על הנאצים ששאלת היהודים מטופלת כהלכה...בשלוש היו חותכים הביתה...המפקדים הבולגרים היו קורצים...

     

     כדי לשרוד הממשל הבולגרי הרשמי שיתף פעולה עם הנאצים ובתוכו היו  גם נציגים צמאי דם ששאפו להצטיין ולהתקדם, להרשים את הפטרונים הנאצים, אך העם לא השלים, פקידי ממשל זוטרים, פועלים, דלת העם וראשי העם, אנשי ממשל ואנשי פוליטיקה, בכל מקום נתגלו וצצו כוחות המרי שהגנו על היהודים. חלקם של יהודי סופיה, היה קשה יותר, חלק מהחוקים כנגד היהודים היה הגלייתם מהבירה, סילוק כל נוכחות והשפעה מצידם.

     

      

    ימי השבעה הסתיימו והנה אשתי שזיהתה את ההתרגשות והעניין שאחזו בי קנתה לי ספר, "הרכבות יצאו ריקות" מאת פרופסור מיכאל בר זוהר, על מסע ההצלה המדהים של יהודי בולגריה ואני שקעתי לתוכו ובלעתי את מילותיו ונפעמתי ממסע ההצלה ההרואי  שבו כל כך הרבה אנשים לא איבדו את צלם האנוש, סיכנו את עצמם ושינו את הגורל, רוחו של האדם הנאור ניצחה את הרוח הרעה, את הכח העצום של השלטון...

     

    ואני קורא על אותן שעות אחרונות כשבתחבולות אנשי השלטון הנאצי פעלו כדי לגרש את היהודים, תחת מעטה חשאיות, הם כבר ריכזו את היהודים בערים ובעיירות שמהם עמדו להיות מגורשים ואט אט מתחברת התמונה...

     

     לפני כ 10 שנים מילאתי טפסים שנועדו לבקש פיצויים, על הגירוש מעיר הבירה והסבל עבור אימי ז"ל, ואני מראיין אותה ורושם כל מיני שמות, רישום טכני, לא הבנתי את העניין, מהבית המרווח בבירה סופיה הם נשלחו ל"נובו זגורה", לדור שתי משפחות, 8 אנשים בחדר אחד, והסבתא עוד הוסיפה לסיפור, אסור לעבוד, אין מקורות קיום, רק ממכירת חפצים, ואז יום אחד במרס  1943 הם קיבלו הוראה לעבור לכפר אחר, רזגרד, שם התנאים היו טובים יותר, 4 בחדר...אימי וסבתי לא ידעו על גודל הדרמה שמאחורי הקלעים, את סיבת העברת המשפחה לרזגרד....

     

    זו הייתה התחנה האחרונה,  4 שעות הפרידו בין משלוחה של משפחתי וכל יהודי בולגריה לתאי ההשמדה לבין החיים, ההבדל בין להיות ללא להיות, 4 שעות שלאחריהן לא היה נותר מאום, לא אני, לא משפחתי, לא ילדי, לא יהודי בולגריה וסמליהם, לא מכבי יפו, לא מזללות הבורקס משדרות ירושלים, לא מקהלת צדיקוב, לא פרופסור מוריס לוי משתיל הלב הראשון בישראל, לא פרופסור מיכאל בר זוהר, לא מוני מושונוב, לא הרמטכ"ל גבי אשכנזי ולא עשרות אלפים אחרים מעמודי התווך של החברה והתרבות בישראל...לא הם ולא צאצאיהם...

       

    בלילה שבין תשעה לעשרה במרץ 1943, הגיעו חוליות של שוטרים וחיילים בולגרים לבתיהם של ראשי הקהילות היהודיות, האליטה הציבורית והכלכלית, במספר ערים בבולגריה והודיעו להם להיות מוכנים לגירוש מיידי, יחד עם בני משפחותיהם. לפנות בוקר, הוצאו המגורשים מבתיהם ורוכזו במוסדות הקהילה. גירוש מנהיגי הקהילות ומשפחותיהם בא למרבית יהודי בולגריה בהפתעה מוחלטת. איש מהמגורשים לא ידע מראש על מועד הגירוש ועל יעדו. היה זה השלב הראשון בביצוע התוכנית השטנית להשמדת יהודי בולגריה, אותה הכינו פקידי הנציבות לענייני יהודים יחד עם שליחיו של אדולף אייכמן, שהגיעו מברלין. תוכנית ההשמדה כללה גם את קהילות תרקיה ומקדוניה בשלמותן. תכנית זו היא הקרקע לצמיחת סיפור הגבורה, סיפור האנושיות והמחויבות המדהימים של כלל שכבות האוכלוסייה בבולגריה ולפעולתם וביניהם של מעטים שהיו מעורבים במסדרונות השלטון, שידעו על העומד להתרחש ולא השלימו, של גבורה עילאית של אנשים ששילמו, בחייהם ובמעמדם, שסיכנו הכל כדי לא לסכן את צלם האנוש שלהם...  

      

    12000 יהודי מקדוניה ותרקיה, שטחים כבושים על ידי גרמניה שסופחו לבולגריה, כבר נשלחו כולם אל מותם. גורל דומה יועד לארבעים ושמונה אלף יהודי בולגריה. אולם כאן השתבש משהו בתוכנית ההשמדה הגרמנית-בולגרית. המשלוח הראשון של יהודי בולגריה שהיה כבר בדרכו למחנות המוות לא הגיע בסופו של דבר, ליעדו. כבר למחרת ליל הגירוש הגיעו הודעות ביטול מסופיה, שהורו לשחרר את העצורים ולשלחם חזרה לבתיהם.

     קהילת יהודי בולגריה היא האחת והיחידה מכלל קהילות ישראל באירופה, במדינות שנשלטו על ידי גרמניה הנאצית, שלא נשלחה להשמדה. 

     נס הצלתם של יהודי בולגריה לא היה רק יד המקרה. מכונת ההשמדה הגרמנית, המנוסה והמשומנת היטב, קרסה דווקא בבולגריה, גרורה חלשה ונידחת של ממלכת הרשע הנאצית. הציבור הבולגרי בכללותו לא היה שותף למדיניות האנטישמית של הממשלה ולא הצטרף בהמוניו לפעולות האיבה נגד היהודים. אישי ציבור, פוליטיקאים ואנשי רוח בולגרים יצאו חוצץ נגד החקיקה האנטישמית ונגד יחסה של הממשלה ליהודים. חוגים ליברלים, דמוקרטים, סוציאליסטים וקומוניסטים, מחו ופעלו בתוקף נגד גזלת הרכוש היהודי והפגיעה בכבודם ובזכויותיהם ובאופן מפתיע גם הכנסייה הבולגרית, על בכירי הגמוניה, עמדה בראש כל המתנגדים לרדיפת היהודים, להשפלתם ולגרושם מבולגריה.

       

    המטרופוליטן סטפן, ראש הכנסייה הבולגרית, יצא בגלוי ובראש מאמיניו בחצרות העיר והטיף להצלת היהודים ונלחם ונקט פעולות שונות תוך סיכון חייו האישיים, כדי להניא את המוני הבולגרים ולהביא לתודעתם ולהשפעתם על השלטון, למניעת התוכניות השטניות שקרמו עור וגידים...המטרופולטן קיריל פרץ מבעד למשמרות שליחי הנאצים והצטרף ליהודים פנה למלך, ומנע בגופו את גירושם. 

      

    והמלך בוריס, שתחילה התעלם מהפעולות נגד היהודים אך בהמשך הצילם. התעמת עם היטלר ונעלם מארמונו כשהיה צריך לאשר את הגרוש כדי שלא יושג על ידיד שליחי הנאצים ומי שהורה מספר פעמים ברגע האחרון על ביטול הגירוש. הוא שילם בחייו על פועלו בניגוד להוראות הנאצים....       

     

     לילאנה פאליצה, האשה שהצילה את יהודי בולגריה, הייתה בת 24, ממש נערה, ומזכירתו ומאהבתו של ראש מנגנון הגירוש וההשמדה, בלב, היא זו שגילתה לראשי הקהילה על התכנית השטנית העומדת להתרחש בתוך יום,  מתה  לאחר שעונתה בידי הסובייטים בתום המלחמה  

     

    והמשלחת מקיוסטנדיל, אחד המוקדים הראשיים, מהם עמדו לצאת הרכבות. ביום האחרון, לאחר שנחסמה דרכה הושבתו הרכבות ונחסמה העיירה,  המשלחת שהתגבשה הערימה על כל המשמרות שהקיפו את העיירה חמקה ויצאה אל הבירה לדווח לבן העיר סגן יו"ר הפרלמנט  דימיטר פשב, על הגירוש העומד להתרחש, ולעצור אותו בכל מחיר, חבר הפרלמנט פטר מיכלב, אסן סויצ'מזוב איש עסקים, איוון מומצ'ילוב עו"ד וחבר פרלמנט לשעבר, ולדימיר קורטב, המשלחת הקדושה שיצאה להביא את הידיעה בכל מחיר,

     

    וראוי מכל למנות את פועלו של סגן יושב ראש הפרלמנט, פשב, שנרתם אחוז סערה והתרגשות, שיכנע והטריד את כל מי שיכל כדי לשנות את רוע הגזרה, הוא מיקד את מאמציו בראש הממשלה במלך ובשר הפנים. רבים פעלו להקל על סבלם של היהודים, אך לא הצליחו לשנות את המדיניות נגדם, למתן את הגזירות ולמנוע את הגירוש. אדם אחד, דימיטר פשב, סגן יו"ר הפרלמנט הבולגרי פעל בצורה מהירה ונחרצת להצלת יהודי בולגריה והצליח לעשות את הבלתי אפשרי ואת הבלתי יאומן - למנוע את גירושם למחנות ההשמדה. פשב שהיה חבר המפלגה הפאשיסטית, החתים 39 מחבריו למפלגה, יזם וניווט באומץ לב, בהעזה ובהצלחה מדהימה, יחד עם מספר מועט של תומכים את המבצע שהביא לסיכול המזימה, שעות ספורות לפני יציאת קרונות המוות לפולין.

     

    לדמיטיר פשב לא הייתה כל זיקה וכל רקע של קשר עם היהודים, הוא תחילה התבקש לעזור ליהודי אחד ואח"כ לקבוצה ואט אט הוא נכנס לעומק הנושא וניהל מאבק הרואי בשם הצדק ובשם דמות האדם, הוא הכין את העצומה נגד הגרוש והחתים עליה 42 מעמיתיו בפרלמנט. 4 שעות לפני הגרוש, הוא בוטל. דימיטר פשב סולק מיד מכל תפקידיו. אך הוא נותר מהגיבורים הגדולים ביותר של ההיסטוריה האנושית שהציל במו ידיו את כל קהילת יהודי בולגריה, והוא לא היה עושה זאת לולא הרקע של התמיכה שבקעה משכבות העם של אנשים מתוככי המנגנון שהוכיחו לעולם, למשתפי הפעולה, לכל המפלצות שאמרו שהם רק מילאו הוראות, שאפשר גם אחרת...אפשר לפעול בדרך הבולגרית ...

    הרכבות...האניות שחיכו בנמל...חזרו כלעומת שבאו...

     

    וחברים, גבורתו של דימיטר פשב והנס שארע ליהודי בולגריה עולה על סיפורי אחשוורוש וראוי להיות מצויין ונחגג לעולמי עולמים, בראש סדר היום של העם היהודי...

     

    המטרופולין סטפן, המטרופוליטן קיריל, ליליאנה פאליצה, המלך בוריס, פטר מיכאל,  אסן סויצ'מזוב, איוון מומצ'ילוב, ולדימיר קורטב, דימיטר פשב...העם הבולגרי...

     

     האנשים האלה...גיבורים...נפלאים....מלאכים....אחים...    

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      יוסי נבו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות (48)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/11/10 10:24:
      מרגש ביותר.
      תודה למלאכים, ולך על שהבאת
        20/4/10 10:03:


      חברים, תודה רבה לכולכם

      וגם לאלה שכתבו לי בפרטי,

      על השתתפותכם איתי ועל תגובתכם.

        17/4/10 16:16:


       

       

       

       

      האנשים האלה אכן גיבורים ניפלאים ... מלאכים,

      שחברו יחד עם ליבם ומעשם לטובת הדבר הנכון אל מול האתגרים הגדולים מסביב.

      ואין זה מובן מאליו ...

      תודה עבור השיתוף המענין

       

        17/4/10 14:29:
      בלוגרים למען בולגרים.
        17/4/10 14:11:

      יוסי שבת שלום,

      אני מכירה את סיפור הצלת יהודי בולגריה בחלקו הגדול מהוריי ילידי בולגריה, בעיקר מאבי שנולד במהלך המלחמה בסופיה.

      סבי וסבתי מצד אימי, תושבי העיר רוסה במקור. סבי נשלח למחנות עבודה ודודתי, אחות אימי, מספרת על עוצר שהיה מוטל ברחובות, קודים של דפיקה בדלת כדי לוודא שלא נשקפת סכנה ועל נאצים שהיו מסתובבים ברחובות.

      הספר שציינת, הרכבות יצאו ריקות, עבר בין כל בני המשפחה ונקרא בשקיקה. סוג של גאוות יחידה.

      לפני כשנה וחצי בקרנו אבי, בני שהיה אז בן 10.5 ואני בעמק הקהילות בירושלים ועצרנו מול האנדרטה של יהודי בולגריה. היה מרגש וחשוב.

      השנה בני בן 12 וסיפרתי לו ביום השואה את סיפורם של יהודי בולגריה ועל המלך בוריס שסרב לחתום על הצו ונעלם כדי שלא יוכרח לבצע זאת. הפוסט שלך הגיע בזמן. כשקראתי אותו בני חלף לידי וזיהה את שם הספר וחזר על שיחתנו מלפני כמה ימים. אני שמחה שהפנים את השיחה וזכר. ההפנמה זו הלמידה והמורשת האמיתית בעיניי.
      היה חשוב לי דווקא ביום השואה לציין גם את אלו שבתוך כל הרוע לא איבדו צלם אנוש ופעלו כדי להציל בני אדם ללא קשר לדתם, מוצאם או צבע עיניהם. להעביר את המסר שגם כשהכל נראה בלתי אפשרי עדיין הכח לשינוי הוא בידיים שלנו ועדיין ניתן לשנות.

      כתבת יפה ומרתק ואמיתי.

      תודה לך,

      טס/מטי

       

        15/4/10 14:55:
      נהנתי לקרוא
        13/4/10 22:46:

      אכן...

       

      כל אהבתי

       

      פיני

        13/4/10 22:44:

      אכן...

       

      כל אהבתי

       

      פיני

        13/4/10 11:11:


      תודה על הפוסט המדהים הזה.

      לא מכירה את יהדות בולגריה ושמחה ששיתפת.

       

      באהבה

      עופרה


      אני נזכר שאבא סיפר על המחנות..................

      אכן כן האנשים הללו היו ועודם , גיבורים, נפלאים .

      תודה לך ששתפתה .

        13/4/10 00:12:

      מרגש ומצמרר כל כך...
        12/4/10 23:01:

      תודה על הסיפור המרגש ..!
        12/4/10 22:34:

      צריך לא רק לספר אלא גם לדעת איך....ובהחלט סחפת בסיפור המרגש שלך. תודה
        12/4/10 21:03:

      ככל שאני קוראת יותר על אותה תקופה

      אני מבינה שבעצם צריך לבקש מהם סליחה

      סליחה על שלעולם לא נבין את תעצומות הנפש

       

      המעט שנוכל הוא לכתוב, לספר, להשאיר לבאים

      עוד ועוד מן הבלתי נדלה הזה

       

       כתבת מקסים כהרגלך

       

      תודה ענקית חבר !

       

        12/4/10 20:51:


      יוסי,

      כתבת כאן מסמך סדור, מלמד ומרגש מאד.

      כזה המחבר בין פיסות מידע בעלות ערך הסטורי כה חשוב, שלא ידוע לרבים, ובין נימי נשמתך ונשמת העם הבולגרי כולו.

      מפעים לדעת שגם מכונה כה אכזרית, דומיננטית, דורסנית, קטלנית  ומשומנת היטב לא יכלה על לבבות חומלים של אנשים ועל הנשמה של עם שלם! עם שבחר אחרת! למרות כל מה שמסביב.

      אפשר לומר על הסיפור הזה "מדהים", "מרגש", "יוצא מגדר הרגיל" אבל למעשה אף מילה אינה יכולה באמת להכיל ולתאר את גודל הגבורה, ההקרבה והנתינה שאתה מתאר כאן.

      מסמך נדיר שכתוב היטב.

      תודה רבה!  

        12/4/10 17:46:

      יוסי נבו תודה שהבאת - מרגש - אשוב שוב
        12/4/10 16:07:
      תודה
        12/4/10 15:18:

      הדיוק בפוסט שלך, של הסיפור ההיסטורי מדהים אותי.

      אני לא הצלחתי להבין מה היה אצל אמי בפולין,

      בעיירה פולטוסק. גם שם התבצע גרוש, והיא לא זוכרת הרבה משם.

      היא היתה ילדה.

      סיפורך מאד מעניין ונוגע ללב.

        12/4/10 14:31:
      נותן תקווה גם לכתיד
        12/4/10 14:12:


      איש איש וסיפורו איש איש וסבלו

      בזמנו ביאלק אמר בשיר:" על השחיטה" 

      השמש זרחה

      והשיטה פרחה

      ושוחט שחט.

      לפיכך, עלינו כולנו כעם, להיות איכותיים וחזקים פיזית ורוחחנית

      כי לא עוד ..

        12/4/10 13:22:

      כשאני שואל את עצמי למה הקב"ה לא מחה את האנושות מעל פני האדמה בשואה

      (הרי לא יכול להיות מפח נפש גדול מיזה לבורא עצמו )

      אני ניזכר שמספיק צדיק אחד בסדום כדי לבטל את הגזרה

      ואכן בשואה היו כ20.000 חסידי אומות עולם , האומה הדנית והאומה הבולגרית מיסתבר

      שיכול להיות שבזכותם האנושות קיבלה עוד צאנס

      זה לא משנה כמה שנים חלפו מאז אבל תמיד אפשר לשמוע עוד ועוד חומר ועדויות על הזוועוה הזו

      דור השואה הולך ונכחד וראוי להנחיל זאת לדורות הבאים

      תודה ותוגה

        12/4/10 12:31:

      מרגש מאוד יוסי הסקירה שלך,

      וזה מראה שהאדם נולד עם שתי פנים

      הטוב הנעלה והרע והמרושע,

      אני חושבת שלו. ולתקן היה יוצא חוצץ כנגד אפליה של היהודים בזמנו אולי היה נמנע אסון נרחב שכזה לעמנו וזה גם מדבר על תרומתם של אנשי הדת,אנשי הרוח, ואנשים פשוטים ביותר.

       

        12/4/10 11:42:

      תודה רבה, יוסי. מרגש לקרוא. אני חושבת שאתה צודק שכדאי ביום הזה להאיר את סיפורי האנושיות של אלה שפעלו להצלת יהודים - אותו מבחן לרוח האדם שבו הוא נדרש להתעלות מוסרית ועומד בה בכל מחיר, גם במחיר חייו.
        12/4/10 11:32:
      קראתי בהתרגשות ובעניין רב את הפוסט המאלף שלך. * כשישובו.
        12/4/10 11:29:

      תודה לך על הסיפור. למדתי דברים שלא ידעתי.

      מצמרר...*

        12/4/10 11:23:

      בתוך כל הזוועה היו גם נקודות אור עליהן סיפרת

      קראתי בעניין

      * שוש

      אכן חשוב לציין את נקודות האור, בים האפילה שבו הוקף עמנו.

      לי אישית, דוקא נצרב בתודעה, זכרון מטוס אלעל, שטעה בדרכו והופל ברשעות ע"י הבולגרים, בסוף שנות ה - 50.

      טוב היה לקרוא תיאור מאזן זה שהבאת.

        12/4/10 10:38:

      הדעות סביב המלך בוריס חלוקות. הוא הגן על יהודי בולגריה, אך חתם על צו רציחתם של יהודי תראקיה ומקדוניה שהיו אז תחת מרותו.

      העצוב בהיסטוריה הבולגרית היא שהקומוניסטים והסובייטים רדפו לאחר 1945 את הפרטיזנים ולוחמי החופש הבולגרים כאילו היו משתפי פעולה עם הנאצים. גולרה המר של הצעירה שיוסי הזכיר לא היה היחידי. גם פשב נכלא בכלא הקומוניסטי אך שוחרר כעבור שנה, בעקבות התערבותם של יהודי סופיה.

      בואו נכיר טובה לעם הבולגרי הסימפטי ונעתיק את חופשותינו מאנטליה, מאמסטרדם, מפריז ומברלין לוראנה ולסופיה. אפשר גם לקופנהאגן.

        12/4/10 10:21:

      מדהים ומופלא.

      תודה, יוסי, שהבאת.

        12/4/10 09:59:
      שלום יוסי,

      קראתי בעניין רב
      שמח מאוד שכתבת
      פוסט חשוב מוסיף ומלמד.
      תודה לך

      יום טוב
        12/4/10 09:44:

      *

      תודה לך חבר יקר

      תבורך.

        12/4/10 09:01:


      תודה שהבאת יקירי, מדהים

      שיהיה לך המשך שבוע נפלא:))*

        12/4/10 08:12:

       

      יוסי ידידי היקר,

       

      קראתי בהתרגשות ובעניין רב את פיסת ההיסטוריה שהבאת לנו.

       

      תודה רבה לך שטרחת ביום הזכרון לשואה ולגבורה להעלות על נס את התנגדותו של העם הבולגרי לתכנית השטנית של הנאצים ועוזריהם. כפי שהדברים נראים כיום נדמה שרבים בישראל לא יודעים מספיק על הצלת יהודי בולגריה.

       

      כמי שלמד את ההיסטוריה של אירופה בין מלחמות העולם כמה וכמה פעמים שאלתי את עצמי תמיד איך ייתכן שעמים שלמים מחוץ לגרמניה שיתפו פעולה עם רצח היהודים שעד יום קודם היו שכניהם הטובים. כמה מעודד ומשמח לדעת שיש עמים שישמרו על צלם אנוש שבהם אף במחיר סיכון חייהם.

       

      כהרגלך, לא שכחת שיש לכל דבר בחיים גם צד מוסיקלי. המקהלה נפלאה.

       

      תודה רבה לך !

       

       

       

       

      יוסי ידידי,

      קראתי בשקיקה ונפעמתי,

      איך הצליחה אומה שלמה לשמור על בשר מבשרה,

      איך שמרו בני אדם על צלם אנוש בתקופה חשוכת אור.

      בשורה האחרונה לא נרצח ולו גם אחד מיהודי בולגרייה,

      נתון מדהים, בהתחשב בכך שבולגרייה נשלטה ע"י הנאצים

      יימח שמם.


      הרכבות...האניות שחיכו בנמל...חזרו כלעומת שבאו...

      תודה על מאמר מאלף, ששפך אור עצום על החושך.

      בני

       


       

      אחזור עם כוכב להאיר.

        12/4/10 07:38:

      יוסי יקר שלי

      כל כך התחברתי למה שכתבת - מכירה את הסיפורים הללו מסבתי ז"ל -

      גם הסיפור ההסטורי שלה , וגם הסיפור של העם הבולגרי ....

      מרגש כתבת

      תודה רבה.

      נשיקות

      תמרה

       

        12/4/10 07:15:

      כתבת נהדר יוסי, הסיפור מרגש ביותר!
        12/4/10 07:15:


      *מרגש עד דמעות.

      יהי זכר הנספים בשואה ברוך.

        12/4/10 06:54:
      המקהלה מדהימה...
        12/4/10 06:52:


      מרגש ומרחיב תלב בתקווה על טוב לב בני אדם, הקיים,,

       שלא כולם מאבדים צלם אנוש ובכל מקום היו ויש אנשים יקרים שהצילו חיים,,

       תודה לך*

        12/4/10 06:37:


      מחמם את הלב לדעת שבתוך כל הזוועות שהתרחשו קם עם אחד לא נכנע ולא איבד צלם אנוש.

      מסתבר שהיה אפשר גם אחרת, כמה אומץ נדרש מהם לא לעצום את העיניים ולחשוב על אחרים.

      ראוי שנזכור את כל אותם הגיבורים שהקריבו עצמם למען האחרים, תודה יוסי שריכזת עבורנו את העובדות.

      בכל פעם שאני נזכרת בזוועות של הנאצים אני לא מצליחה להבין עד כמה בן אנוש יכול להתאכזר לבן אנוש אחר ובכלל.

      התמונות שאנו רואים מהתקופה ההיא בלתי נתפסות.

      תודה

      מרגש מאוד

       

        12/4/10 05:49:
      תודה
        12/4/10 01:38:


      תודה יוסי. הבאת חלקי הסטוריה לידיעתנו

      והארת על קרע מקרעי האומה שכמעט והוכחדה.

      כתבת זאת בצורה יוצאת דופן טובה ומרגשת.

       

        12/4/10 01:21:


      סיפור עם אור, אנושיות במיטבה, נס גדול, והרבה ידע

      מעניין. תודה

        12/4/10 00:01:

      תודה ששיתפת

      יום קשה היום. 

        11/4/10 23:24:

       
        11/4/10 23:21:

      תודה על הכתבה המעניינת. זה מזכיר לי שהאדם לווא-דווקא רע מיסודו.

      טיפה של טוב- לב ב"ים - הרשע" הארופאי.

      עידית