היום 21 למרץ 2007. לפני שמונה שנים באותו יום עליתי ארצה. היום אני מסתכלת אחורה ואומרת לעצמי "ואו!". אני רק מתחילה לחשוב על השנים האלו: מה עברתי, מה הספקתי, במה הצלחתי...... ולא מאמינה לעצמי. מצד אחד שמונה שנים, זה פרק זמן קצר לעומת שנים הקודמות ושנים הבאות, אבל... עליתי לארץ בגיל 23, לבד. היום אני בת 30, התחתנתי עם בן אדם מקסים שהיקרתי אתו בארץ, נולד לנו בן נהדר, יש לנו דירה משלנו וגם אני עובדת במקום מכובד במקצוע שלי שזה מאוד חשוב.

כעולה חדשה אני מאוד גאה בעצמי! היו משברים, היו רגעים קשים מאוד, אפילו שקלתי אפשרות לחזור להורים. אבל האגו שלי לא אפשר לעשות את זה,

מפני שבעיני לחזור, פירושו - כשלון!

היום אני לא מצטערת אפילו לרגע על הבחירה שלי. יש לי הכול כדי להגיד שבשלב הזה הצלחתי והשלמתי את רוב המשימות, כמובן אני לא מתכוונת לעצור בזה. פשוט הסתיים פרק ראשון בחיים שלי בארץ, ואני פותחת פרק חדש עם משימות וחלומות חדשים!

   אם הדרך קשה אין דבר,

   כל יום הופך לעבר......

   אל תביטו אחורה לכו ישר,

   כי בסוף הדרך יש מחר....